ק. נ' פ.

לצדדים שתי בנות קטינות ילידות 2015 ו – 2016 אשר נולדו במהלכו של הקשר הזוגי ביניהם. המערער יהודי ואילו המשיבה הייתה חסרת דת בעת לידת הקטינות, אך במהלך ההליך בבית המשפט לענייני משפחה היא התגיירה (לטענתה השלימה גיורה בחודש ינואר 2019) ובית המשפט לענייני משפחה אף נתן החלטה המתירה את המשך גיורן של הקטינות (ראו החלטת כב' הש' יוכבד גרינוולד-רנד מיום 24.10.18). על פי הנטען, גיורן של הקטינות הושלם בחודש ינואר 2019 אך לבית המשפט לא הוצגה תעודת גיור רשמית.

המערער עובד כטכנאי מחשבים והוא חי כיום עם בת זוג אחרת. המשיבה היא פסיכיאטרית העובדת בבית חולים ובמרפאה פרטית. למשיבה נכסים משמעותיים מעבר להכנסתה הנזכרת, כך בבעלותה רשומות 3 דירות ובחשבונותיה כספים בסך העולה על 650,000 ש"ח.

המשיבה נדרשה להגשת תביעת אבהות במסגרתה נקבע כי המערער הוא אבי הקטינות (תלה"מ 61185-12-16), וביום 15.5.2018 מינה בית המשפט את המשיבה כאפוטרופסית בלעדית של הקטינות למשך שנתיים.

ביום 15.5.2018, חויב המערער לשאת במזונות הקטינות בשיעור של 1,350 ₪ כדמי מזונות זמניים לכל קטינה (ובסה"כ 2,700 ₪) וכן במחצית הוצאות חינוך ורפואה.

כאמור, המערער עובד כטכנאי מחשבים ואילו המשיבה רופאה העובדת בבית חולים ובמרפאה פרטית. הצדדים חלוקים באשר לשיעור הכנסותיו ויכולתו הכלכלית של כל אחד מהם.

פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קבע כי בכל הקשור לחיובו של המערער במזונות בנותיו יחול הדין האישי נוכח יהדותו של המערער. בית המשפט ציין כי ההנחה הרווחת בפסיקה היא כי הדין העברי אינו מחייב אב במזונות ילדיו מן הנוכרית, ואולם קיימת עמדה אחרת הסבורה כי האב היהודי חב אף במזונותיו של בנו מן הנוכרית והיא גישתו של מי ששימש כרבה הראשי הספרדי של ישראל בקום המדינה, הרב בן ציון מאיר עוזיאל, עמדה אותה יש להעדיף שכן ראוי לפרש את הדין האישי באופן שאינו שולל זכותו של הקטין למזונותיו. מעת שקבע כך לא נדרש בית המשפט להכריע בשאלה האם מעת גיורן של הקטינות יש להחיל את הדין העברי, שכן קביעתו היא כי הדין העברי חל לגביהן בכל מקרה, ויתר על כן, לא הוצגה לפני בית המשפט כל תעודת גיור רשמית ממנה הוא יכול ללמוד על גיור הקטינות.