פס"ד בעניין חידוש קשר בין האב לילדיו

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופט ד. שרז) מיום 14.7.25 הקובע כי החלטה מיום 3.6.25 המורה על חידוש קשר בין קטינים לבין המשיב (אביהם של הקטינים) יהיה בפיקוח בתנאים שנקבעו בה, תסווג כפסק דין, תוך חיוב המערערת בתשלום הוצאות בסך 20,000 ₪.

הערעור מתייחס בתוכנו גם להחלטה מיום 3.6.25.

רקע

1. המערערת הגישה תביעה כנגד המשיב בעניינם של ילדיהם הקטינים המשותפים של הצדדים: א. יליד 7/09 (להלן גם "הקטין") ומ. ילידת 4/13 (להלן גם "הקטינה", ושניהם - "הקטינים").

כבר עתה נקדים, כי פסק הדין מתמקד בבת מ., כיום כבת 13.3.

2. המערערת (להלן גם "האם") יהודייה ישראלית והמשיב (להלן גם "האב") חסר דת, אזרח אוסטרליה. הצדדים נישאו באוסטרליה, התגוררו בה מספר שנים ולאחר מכן עברו להתגורר בישראל, כאשר למשיב תושבות זמנית בישראל.
3. בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים, ועסקינן בתביעה בעניין חידוש קשר בין הקטינים למשיב שהגישה המערערת. המשיב לא הגיש תביעה כלשהי בעניין זה.

הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה (שהוגש בחודש אוקטובר 2022, עת הקטינה הייתה כבת 9.5, וחשיבות עובדה זו תתברר בהמשך) הם: חידוש קשר בפיקוח; אבחון מסוגלותו ההורית של המשיב; הגשת תסקיר; ומתן כל סעד המבטיח את שלום הקטינים לרבות מינוי אפוטרופוס לדין.

התביעה התנהלה בתחילה בפני מותב אחד, ובהמשך נותבה למותב אחר.

לקטינים מונתה אפוטרופא לדין, עו"ד דפנה בן דוד.

כך גם מונה במסגרת ההליך כמומחה לצורך מתן חוות דעת בהתייחס למסוכנות האב- "מכון שלם". חוות הדעת הוגשה ביום 25.3.23. מסקנת עורך חוות הדעת הייתה כי המשיב אינו מהווה סכנה לילדיו. עוד נקבע בחוות הדעת שלשני הקטינים צורך בקשר רציף עם שני הוריהם וכי טובת הקטינים מצריכה, ובדחיפות, שיתוף פעולה של שני ההורים ולאפשר את הקשר של הקטינים עם שניהם. במסגרת חוות הדעת ניתנו המלצות הכוללות התערבות טיפולית לקטינים ולהורים בתהליך הדרגתי.

4. פסק הדין נושא הערעור מתאר בהרחבה את קורות הצדדים והקטינים משנת 2023. נאמר בתמצית, מבלי להידרש לכל הפרטים הרבים כי מעת הגשת חוות הדעת, ומשך כשלושה חודשים, מהלך הרחבת הסדרי השהות לא צלח, וביום 8.7.23 ארע ניסיון אובדני של המשיב, כתוצאה ממנו המשיב היה מחוסר הכרה ואושפז למספר שבועות, והמפגשים הופסקו עד לחודש ספטמבר 2023 אז ניתנה החלטה (ביום 26.9.23) על חידוש זמני השהות במרכז קשר.

ביום 18.4.24 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם מכון "שלם" שם נקבע כי שני ההורים אינם מתייחסים בכבוד הראוי להחלטות בימ"ש, כאשר לכל המשפחה נחוץ הליך טיפולי אשר כל עוד אינו מתקיים "אין התכנות לחידוש המפגשים, אף בכותלי מרכז קשר, בשל הסיכון לפגיעה רגשית בילדים". הומלץ על התחלת הליך טיפולי הכולל את ההורים והקטינים, וכן המשך טיפול פסיכיאטרי למשיב "ובהתאם ניתן יהיה לשקול הרחבת זמני שהות". ביהמ"ש אימץ את המלצות חוות הדעת אך דווח כי המערערת סירבה להיפגש עם המומחה או להביא את הקטינים ולכן לא החל טיפול.

התיק הועבר ביום 3.11.24 לכב' השו' שרז, התנהל הליך הוכחות, לאחר מכן ניתנה ביום 3.6.25 ההחלטה אשר ביום 14.7.25 סווגה כפסק דין המסיים את הדיון והטיפול במשפחה.

הכרעת בית משפט קמא מיום 3.6.25

5. במסגרת ההחלטה, צוין כי מעל שנה וחצי לא מתקיימים זמני שהות כלשהם בין המשיב לקטינים המסרבים להתראות עׅימו, ועל כן, על פי ההחלטה, מתקיימת "סרבנות קשר" שאינה בהכרח "ניכור הורי", ויש לבחון האם מתקיים גם ניכור הורי.
6. המערערת טענה למסוכנות מצד המשיב וכי המשיב הוא הגורם לניתוק הקשר ולסירוב הקטינים להתראות עׅימו, כאשר היא מצביעה על אירועי אלימות רבים, ובכללם פיזור רעלים בגן הילדים שבבעלותה. לטענתה, מדובר באדם אלים עם בעיות נפשיות שאם אינו מטופל הוא אינו מאוזן ומהווה סכנה, אולם היא הודתה כי עד כה לא פגע פיזית בילדים.
7. נקבע במסגרת ההחלטה, כי כל גורמי המקצוע קבעו שהמשיב אינו מהווה סכנה לילדיו. בהתייחס לניסיון האובדני שעשה המשיב נקבע כי מדובר במעשה קשה שנעשה "כלפי עצמו, לא כלפי הזולת ולא כלפי ילדיו". גם המשיב טען כי מדובר במעשה של מצוקה ו"קריאה לעזרה".

מסקנת בית המשפט הייתה כי לא נשקפת מסוכנות מצד האב, ובלשון ההחלטה : "לא שוכנעתי כי האב מהווה סיכון לילדיו אולם זאת בתנאים שייקבעו לחידוש הקשר בינו לבין הילדים" (סע' 61 להחלטה מיום 3.6.25).

באשר לאירועי האלימות עליהם הצביעה המערערת, נקבע:  "מדובר באירועים שהאב נהג שלא כשורה, הגיב שלא כראוי, אך לא מדובר באלימות כלפי ילדיו. אירועים אלה אינם עילה למנוע קשר עם ילדיו, אלא על בית המשפט לקבוע את האופן בו יהיה הקשר בין האב לילדים" (סע' 63 להחלטה מיום 3.6.25).

8. באשר לחידוש הקשר נקבע כי התנהלות המשיב "מצדיקה מתן הדרכה, טיפול, מעקב, קביעת אופי המפגשים אך לא ניתוק ומניעת קשר" (סע' 66 להחלטה מיום 3.6.25), וכי "חידוש הקשר מחייב התערבות טיפולית תחת גורם טיפולי, אשר ירכז תחת "קורת גג אחת" את הטיפול באב, הטיפול בילדים לקראת חידוש הקשר, הפחתת חששות האם, וביצוע זמני קשר בפועל ותחת פיקוח" (סע' 71 להחלטה מיום 3.6.25).

ספציפית לטיפול לו זקוק המשיב נקבע בחוות הדעת מיום 18.4.24 כי הוא "זקוק להמשך סיוע טיפולי לוויסות לחצים ושליטה בכעסים. זקוק לטיפול פרטני לעבד את התכנים הרגשיים עימם  מתמודד. אין כיום כל היתכנות למפגשים לא מפוקחים עם הילדים".

9. באשר לעמדת האפוטרופא לדין, אשר סברה כי יש "להרפות ולהניח" לקטינים, נקבע כי משמעות עמדה זו היא בגדר "הרמת ידיים" ואין לקבלה. ממילא, עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסעדים שביקשה המערערת בכתב התביעה.
10. לסיכום, נקבע כי חידוש הקשר בשלב ראשון יהיה בפיקוח כאשר יש להבטיח שהתנהגות המשיב לא תחזור על עצמה. בנוסף, יש להבטיח ולהפחית את חרדות האם וחששה מהעמדת הקטינים בסיכון.

נקבע כי חידוש הקשר בין האב לילדים יהיה בהתאם למתווה הטיפולי הבא:

• הפניית ההורים והקטינים לגורם טיפולי אחד.
• הגורם הטיפולי יפעל ע"פ שיקול דעתו בהתבסס על חוות דעת מכון שלם.
• חידוש הקשר יתבצע בשלב ראשון במסגרת שהגורם הטיפולי יקבע ולא ב"מרכז קשר" והוא יתן הוראות לעניין אופן חידוש הקשר ומיקומו.
• הצדדים ישתפו פעולה. בגין חוסר שיתוף פעולה ישולם קנס.
• הגורם המטפל יהיה "מכון דקל".
• לאחר סיום הטיפול במכון דקל יוסמכו שירותי הרווחה לקבוע את זמני השהות.

11. כאמור, ביום 14.7.25 לאחר שהתברר כי לא החל הליך טיפולי כלשהו וכל צד מתבצר בעמדתו, כולל האפוטרופא לדין, הורה בית המשפט שההחלטה מיום 3.6.25 תהפוך לפסק דין. המערערת חוייבה בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪ נוכח "התוצאה אליה הגעתי, התמשכות ההליכים קבלת שתי חוו"ד ממכון שלם".

טענות הצדדים והאפוט' לדין

12. טענות המערערת

בערעורה טוענת המערערת כי בית המשפט בפסק דינו התעלם לחלוטין מאירועי האלימות בהם היה מעורב המשיב: בראש השנה 2022- פיזור חומר רעיל בגן הילדים שבבעלותה, השחתת מצלמות האבטחה, כתוצאה מכך מספר פעוטות נזקקו לטיפול רפואי. ביום 5.7.23 במהלך מפגש בלשכת קשר עת פנו הקטינים בבקשה למשיב לאשר להם יציאה לחו"ל עם המערערת ומשפחתה, התעוררה אצל המשיב התפרצות זעם מלווה בקללות, איומים, שפת גוף תוקפנית, עד שהצוות הטיפולי נאלץ להתערב. בהמשך נסע המשיב למקום מגורי המערערת (קיבוץ פ') פרץ את מחסום הכניסה לקיבוץ, חדר למחסן שבבית המערערת וגרם לנזק רב, בהמשך גרם לנזק רב לרכבה של המערערת ובן זוגה והוא צפוי להעמדה לדין.

לאחר שחרורו ממעצר שלח הודעות מאיימות והקלטה בה הודיע לקטין כי הוא מתכוון ליטול את חייו והבן הקטין אשם בכך. בהמשך ניסה לשים קץ לחייו ונפגע באופן קשה.

עוד פורטו אירועי אלימות גם לאחר יולי 2023 הכוללים מעקב אחר הקטין בניגוד לצו הגנה, קמפיין פוגעני ברשתות החברתיות וגיוס המונים תוך טענה כי ילדיו נחטפו תוך השוואת מצבם למצב החטופים בעזה (וניתן צו האוסר זאת), כך גם איחל איחולי מוות למערערת.

עוד טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בכך שעל אף כל האמור המשיך לקבוע צורך בחידוש הקשר, גם בהיעדר כל תשתית מקצועית התומכת בכך והתעלם מקולם של הקטינים ואף הטיל סנקציות כספיות על המערערת, והכל באופן שאינו מתיישב עם עקרון טובת הילד.

וביתר פירוט שגה בכל אלה: קבע כי המשיב אינו מהווה סכנה לילדיו; הפך את אזהרת המומחה להיתר והמלצה למפגשים בפיקוח; קבע שאין עילה למניעת חידוש הקשר תוך התעלמות מהשלכות מעשיו של המשיב על הקטינים; הפחית את רף האלימות כנגד הקטינים בטענה לפיה רק אלימות ממשית נחשבת כמסוכנת; לא נתן חשיבות מספקת לאירועי אלימות של המשיב; כפה קשר וטיפולים בניגוד לקולם ורצונם של הקטינים.

לטענת המערערת יש לבטל את פסק הדין על כל מרכיביו, להורות על עצירת כל הליך טיפולי או מפגשים שמטרתם חידוש הקשר עד שירגישו הקטינים כי בשלה העת לכך ויתקיימו התנאים שבחוות הדעת.

13. טענות המשיב

ההחלטה נכונה וצודקת. למעשה דין הערעור להידחות על הסף, שעה שביום 5.2.26, במסגרת דיון בבימ"ש קמא, המערערת הסכימה לפעול ליישום פסק הדין והצדדים הגיעו להסכמה לפיה יערך מפגש במרכז "דקל" בתוך שבוע. ככל שמי מהצדדים לא ישתף פעולה תחול הסנקציה האמורה בפסק הדין.

הנה כי כן, לטענת המשיב, הצדדים הגיעו להסכמות המתקפות את פסק הדין ומייתרות את הערעור.

בפועל, המערערת היא המתנגדת לפסק הדין והכריזה כי אינה רוצה בקשר כלשהו בין המשיב לקטינים וכך אמרה בבית המשפט בדיון מיום 4.2.25.

לטענת המשיב, על פי כל חוות הדעת אין חידוש מיידי של המפגשים אלא בהדרגה, בפיקוח ובהתאם לעמדת המומחים, ועל כן אין כל עילה לחששה של המערערת.

נקבע כי אין מסוכנות מצדו של המשיב כלפי הקטינים, אלא מדובר באב האוהב את ילדיו ומעורב בחייהם. לא נקבע כי יש מקום להורות על ניתוק הקשר, כאשר לעמדת העו"ס מעשי האלימות המיוחסים למשיב מעידים על צורך בחקירה משטרתית שצריכה להיפתח אך לא על פגם בהורות של המשיב שאובחן כ"לא מסוכן".

מדובר באם שגרמה לניכור הורי חמור. היא המסיתה, המזלזלת והממעיטה בערכו של האב.

כל טענות המערערת מוכחשות.

14. עמדת האפוטרופא לדין

האפוט' לדין הדגישה כי היא אינה מתייחסת לעמדת המערערת אלא לרצון הקטינים, ולטובתם, בלבד. בד-בבד האפוטרופא לדין סבורה אף היא כי יש לבטל את פסק הדין.

האפוטרופא לדין, טענה בפנינו "מדם ליבה", העידה על עצמה שהיא מלווה את הקטינים מתחילת שנת 2023, הקשר עימם טוב, הם פונים אליה מיוזמתם ללא קשר למערערת ומרגישים עמה בנוח. לדעתה, אין לקשור בין טיפול ומפגש כפי שנוסח פסק הדין, וזאת מאחר שנכון להיום אין מקום לחידוש הקשר.

מ., על אף שהיא קטינה, היא ילדה בוגרת ומבקשת שיניחו לה. היא חוותה מאביה דברים קשים. המשיב התקשר לקטין, לפני שניסה לשלוח יד בנפשו, הודיע לו על כוונתו ואמר "זה בגללך" ובסיטואציה כזו אפשר להבין את סירוב הקטינים למפגשים עם המשיב. האפוטרופא העידה על עצמה "אני פה כדי לשכב על הגדר וכדי לעזור לילדה הזו שלא יכריחו אותה ללכת לטיפול. הילדה הזו חייבת שיניחו לה" היא הסבירה כי טיפול אפשרי בתנאי שיהיה מנותק מנושא חידוש הקשר משום שלפני כן יש להקנות אמון לילד.

האפוטרופא לדין מתנגדת לחידוש הקשר ככותרת, כעיקר הדברים. האפוטרופא הבהירה כי הקטינה מתנגדת לטיפולים מאחר שלטעמה הטיפולים נועדו כדרך לחידוש הקשר ובזה היא אינה מעוניינת.

במסגרת הדיון לפנינו האפוטרופא הבהירה והדגישה "אם ישונה פסק הדין ולא יהיה כתוב שיש החלטה שכופה חידוש קשר וכן יהיה כתוב שכרגע מ. צריכה פגישות, אני מבטיחה שאעשה איתה פגישה פרונטאלית ואנסה להסביר לה את היתרון בדבר הזה. כל עוד ההחלטה אומרת שיהיה חידוש קשר ועכשיו רק נעשה מתווה ונבדוק איך, זה לא משהו שאני בכלל יכולה להעביר למ. מאחר והיא מתנגדת לחידוש הקשר. אני מסכימה לדבר עם מ. מבלי ומלבד שפסק הדין יבוטל ולהסביר לה שכרגע אין כפייה עליה לחידוש קשר, יש טיפול שאני יכולה בשפה שלי להסביר לה שהיא לטובתה, שהיא יכולה להירתם ממנו, כמו במתווה של מכון דקל. כל זמן שההמלצות תחת המטרייה של פסק הדין אני לא יכולה להסכים לכך".

חוות דעת מכון דקל מיום 31.3.26-

15. לאחר פסק הדין נושא הערעור הופנו הצדדים למכון "דקל" והמכון הגיש חוות דעת לתיק בית משפט קמא ביום 31.3.26. יתרונה של חוות דעת זו, מעבר להיותה האחרונה והעדכנית הוא בכך שיש בה זווית ראיה רחבה של עבר והווה. במסגרת המכון התקיימו מפגשים עם ארבעת בני המשפחה (הורים וילדים).

כמפורט בחוו"ד הנזכרת לשני ההורים אבחונים רפואיים והם מטופלים בתרופות.

מאחר ועסקינן בטובתה של מ., חשוב לציין כי בין היתר אמרה הקטינה למאבחנת ממכון דקל, כי היא חשה שאומרים לה שהיא "משוגעת" בשל סירובה לקשר עם אביה, לכן היא מתנגדת לטיפול. היא התקשתה לראות בהליך הטיפולי הזדמנות לעיבוד רגשי ולשינוי, אלא ראתה בו הכרח חיצוני שנכפה עליה עקב ההליך המשפטי, שתכליתו לכפות עליה חידוש קשר עם אביה.

16. לסיכום נקבע בחוות הדעת כי המאפיינים העולים מחוות דעת מכון "שלם" נותרו בעינם:

בכל הנוגע למשיב – הרי שהוא סבור כי המערערת הינה האחראית היחידה לנתק בינו לבין הילדים. גם המשיב עצמו תיאר התנהגויות לא מווסתות שלו לאחרונה כגון כתיבת תכנים לא מותאמים בקבוצות ווטסאפ, זאת בנוסף לפרסום תמונות הילדים באינטרנט בפורמט של החטופים בעזה. הוא אינו מצליח להתבונן על מעשיו ואינו מבין כי מדובר בהתנהגויות בלתי מותאמות. אינו מבין את משמעות החשיפה ברשתות חברתיות וההשפעה על ילדיו.

אשר למערערת, ההתרשמות של המכון היא תנודתיות רגשית, ראייתה את המשיב כמסוכן מכתיבה את צעדיה. זו הסיבה לעמדותיה הסותרות.

במהלך הניסיונות הטיפוליים עד כה לא נוצרה ברית טיפולית עם בני המשפחה ונוצר מצב שבו הילדים, ובעיקר מ., חוו את הטיפול כניסיון להפעיל עליהם לחץ, דבר שגרם להסתגרות ולהימנעות. לפיכך, עולה חשיבות של טיפול ארוך טווח, נטול לחצים, אשר יאפשר יצירת ברית טיפולית ופתיחת אפשרות לעיבוד רגשי אצל כל בני המשפחה.

17. לפיכך הומלץ כדלקמן:

עריכת פגישות עם מ. תחילה כדי ליצור עׅמה קשרי אימון, לאחר מכן יתאפשר עיבוד רגשי ורק בהמשך ניתן יהיה לעסוק בשאלות הנוגעות לחידוש הקשר.

הדרכה הורית לכל אחד מההורים בנפרד.

המשך מעקב פסיכיאטרי לשני ההורים.

על המשיב להימנע מניסיונות יצירת קשר עם ילדיו, ובוודאי להימנע מפרסומים במדיה.

"מומלץ בשלב זה שלא לחדש את המפגשים במרכז קשר, זאת על מנת לאפשר מרחב טיפולי נטול לחצים".

הודעת עדכון מטעם מכון דקל-

18. ביום 27.5.26 נשלחה לבימ"ש קמא הודעת עדכון ממרכז "דקל", בה נאמר כי נקבעה פגישה ראשונה עם מ. בפגישה סירבה מ. להיות ללא אמהּ וע"כ הפגישה הייתה משותפת. במהלך הפגישה התפרצה האם באופן קיצוני עד כדי תקיפה מילולית של המטפלת, כל זאת בנוכחות מ., באופן בלתי נשלט ותוך חשיפה קיצונית של מ. לתכנים שאינם מותאמים לגילה. ההתפרצות הייתה כה קיצונית עד שהמערערת התבקשה לעזוב את המקום.

לפיכך, הודיע מכון "דקל": "לצערי, מסיבה זאת, לא אוכל להמשיך ולסייע למשפחה".

דיון והכרעה

19. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובכלל המסמכים שבתיק, מצאנו כי יש ממש בערעור וכי דינו להתקבל.
20. הכלל הוא, כי חידוש קשר בין הורה לילדיו יקבע תמיד בראי טובת הילד. כדברי כב' השופט מ. חשין בבג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 453 (1998): "בסכסוך הנסוב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש ועמוד הענן שיוליכונו הדרך. טובתו של הקטין היא שיקול-העל והיא שתכריע" (עמ' 460).

וכן ר' בג"ץ 59354-09-25 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (26.11.25):

"אין גם קושי בכך שבמסגרת תהליך חידוש קשר בין הורה לקטין ייעזרו בתי הדין (או בתי המשפט לענייני משפחה) בגורמי מקצוע, יקבלו מהם דיווחים עיתיים וינחו אותם לפי מיטב שיקול דעתם (למקרים בהם נעשה הדבר ראו, לדוגמה: בע"מ 421/17 פלונית נ' פלוני  (21.3.2017); בג"ץ 17174-08-25). בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבותם של גורמי מקצוע אלה בהתמודדות עם מצבים בהם נקטע הקשר בין הורה לקטין, שהרי "טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה [...] וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות דעת של מומחים" (פיסקה 9).

              אכן, ככלל, טובת הילד להיות בקשר עם שני הוריו. על כך אין מחלוקת (ר' רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, נ"ו ‏(‏4‏)‏ 872 ‏(‏2002‏)). יחד עם זאת, לעיתים, מתרחש נתק בין הקטין לבין אחד מהוריו בשל אירוע או אירועים שונים. לעיתים האשמה להתרחשות הנתק נופלת על כתפי ההורה האחר, לעיתים הנתק מתרחש בשל אירועים שאירעו (ללא השפעת ההורה האחר) או בשל נטיית ליבו של הקטין (בצדק או שלא בצדק).

21. על מנת להגיע למסקנה מהי הדרך לחידוש הקשר, אם בכלל, יש לסווג את הסיבה להיווצרות הנתק, מי האשם בהיווצרותו (כאשר לא תמיד ניתן למצוא את האשם, ואולי לא תמיד יש אשם) ומהי הדרך המיטבית לחידוש הקשר בהתאם לטובת הקטין, גילו, מידת בגרותו ועמדתו.
22. אנו סבורים כי צדק בית משפט קמא כאשר בחר להיעזר במומחים וכאשר מינה אפוטרופא לדין שתפקידה לייצג את רצונו של הקטין (בהתאם לגילו) וטובתו. יחד עם זאת, אנו סבורים כי נפלו מספר שגגות בהחלטותיו של בית משפט קמא, ונסביר:
23. מתן תוקף של פסק דין להחלטת ביניים -

כאמור, ההחלטה מיום 3.6.25 ניתנה כהחלטת ביניים אשר תכליתה הפניית הצדדים להליך טיפולי. רק כאשר התברר כי ההליך הטיפולי טרם החל, ניתן להחלטה תוקף של פסק דין. בכך לטעמינו שגה בית המשפט. העיכוב בתחילת הטיפול מעיד דווקא על אי יציבות במשפחה, ועל המשך המחלוקת, ועל כן אינדיקציות אלו מלמדות דווקא על הצורך בהמשך בירור התיק וניהולו ולא על הצורך בסיומו.

הנה כי כן, לא היה מקום לסיום המחלוקות עם מתן ההחלטה מיום 3.6.25 וסיווגה לאחר מכן כפסק דין. ההיפך הוא הנכון. 

24. סיווג הטיפול אליה הופנתה המשפחה

נראה כי אף ההחלטה מיום 3.6.25 המסמנת את חידוש הקשר כ"מטרה סופית", שגויה  כשלעצמה. נכון הוא כי שאיפתו של היושב בדין היא להביא לחידוש הקשרים בתוך המשפחה אולם כאשר עולה חשש שמא חידושם עלול להביא רעה תחת טובה אין מקום לסמנו כיעד מלכתחילה. בהליך כולו עלו מספר סימני שאלה שבגינן הוזמנו חוות דעת. בין היתר שאלת מסוכנות המשיב כמו גם טובת הקטינים בחידוש הקשר. משכך, ומשטרם התקבלו התשובות הסופיות ביחס לשתי שאלות אלו, ואף בית משפט קמא הפנה את המשפחה לבדיקת סוגיות אלו, לא ניתן מראש לקבוע כי חידוש הקשר הינו ודאי וכי כל הטיפולים הינם אך ככלי להשגתו. אין מחלוקת כי חידוש קשר הינו יעד חשוב, אולם הוא אינו ודאי מקום בו טובת הקטינים תצריך אחרת.

כאמור בחוות דעת מכון "דקל" מיום 31.3.26, המטרה ההתחלתית הייתה צריכה להיות גיוסה של מ. להליך טיפולי, בכלל ("חיזוק הברית הטיפולית"), תוך "עיבוד רגשי במסגרת טיפול", בפרט. היינו, התייחסות לפציעותיה הנפשיות של הקטינה כמתואר בעמ' 7 לחוות הדעת (הפיסקה הראשונה). בהתאם לחוות הדעת, על הטיפול להיות "נטול לחצים" (עמ' 7 לחוות הדעת, פיסקה שלישית) ולכן ההחלטה לפיה הטיפול יתמקד אך ורק בחידוש הקשר, כאשר משתמע שלאחריו - בהכרח- יחודש הקשר- שגויה לטעמינו.

בפרק ההמלצות של חוות דעת מכון "שלם" (מיום 18.4.24), הומלץ כי המשפחה תחל בהליך טיפולי שיכלול טיפול פסיכולוגי למשיב ולמערערת, טיפול פסיכולוגי לכל אחד מהילדים, הדרכת הורים לשני ההורים בנפרד, והמשך מעקב פסיכיאטרי למשיב. עוד הומלץ כי:

"...3. לאחר 4 חודשי טיפול ימסרו לבית המשפט כלל המטפלים דיווח על התקדמות הטיפולים, ובהתאם להתקדמות, ובפרט, לקיחת האחריות מצידו של האב ועבודה של ממש על הוויסות שלו במצבים שונים, ניתן יהיה להתקדם למפגשים דיאדיים בין האב לילדים. עד לנקודת זמן זו, ניתן לשמר קשר מינימלי של האב עם הילדים באמצעות שליחת מכתבים אליהם.

4. רק לאחר התקדמותם של מפגשים דיאדיים, ניתן יהיה לשקול הרחבה של הסדרי הראיה בצורה כזו או אחרת, על פי המלצות גורמי הטיפול המעורבים בתהליך"

הנה כי כן, תחילה היה צורך להתמקד בהליכי הטיפול של הקטינים וההורים (בנפרד), ורק לאחר מכן, תוך לקיחת אחריות מצדו של המשיב, ניתן היה לקיים מפגשים דיאדיים בין האב לקטינים, ובהמשך לשקול את הרחבת הסדרי השהות, כאשר עד אז יש לשמר "קשר מינימלי של האב עם הילדים" בדרך של מכתבים. בית המשפט חרג מהמלצה זו ובכך שגה לטעמינו.

נציין, כי גם בפרק ההמלצות של חוו"ד מכון "דקל" נאמר במפורש כי תחילה יש להתמקד בטיפול במ.  שמטרתו הראשונה היא יצירת קשרי אמון עמה, ו"רק בהמשך ניתן יהיה לעסוק בשאלות הנוגעות לחידוש הקשר" (עמ' 7 לחוות הדעת).

25. קביעת האשם בנתק

עוד אנו סבורים כי שגה בית משפט קמא בהטילו את האשמה לנתק בקשר שבין הקטינים לאביהם על כתפי המערערת בלבד (וכתוצאה מכך אף חייב אותה בהוצאות בסך 20,000 ₪), שעה שנקבע דווקא ביחס למשיב בחוות הדעת מיום 18.4.24 כי הוא זה ה"זקוק להמשך סיוע טיפולי לוויסות לחצים ושליטה בכעסים. זקוק לטיפול פרטני לעבד את התכנים הרגשיים עימם מתמודד. אין כיום כל היתכנות למפגשים לא מפוקחים עם הילדים" (עמ' 16 לחוות הדעת, ההדגשות אינן במקור). ומכאן ניתן ללמוד כי, למצער, למשיב  חלק לא מובטל בתוצאה לפיה הקטינים מסרבים לקשר עימו, וכי הוא הנדרש לטיפול, ובהיעדר טיפול אין היתכנות לחידוש המפגשים.

על אף שממצא זה הונח בפני בית המשפט כבר בחודש אפריל 2024, בית המשפט לא שת ליבו למשמעות הדבר (אף שציין אותו כעובדה), לא חייב את המשיב לקבלת טיפול נפרד וקודם לטיפול בני המשפחה האחרים (ר' פרק ההמלצות, עמ' 43-42 לחוות הדעת). והרי אם אין היתכנות לחידוש מפגשים בלתי מפוקחים בין המשיב לקטינים לפני מתן טיפול פרטני למשיב, מדוע יש לקשור את המשפחה כולה לטיפול במקום אחד, בזמן אחד? מדוע יש לאלץ את הקטינים לפנות לטיפול, שהם אינם מגויסים אליו ואינם מעוניינים בו, לפני שהמשיב מילא את חלקו בטיפול ובריפוי הנחוץ?! ומדוע בנסיבות אלה מצא בית משפט קמא דווקא לחייב את המערערת בהוצאות ההליך כאחראית לאי חידוש הקשר?!

שוב נציין את חלקו של המשיב ביצירת הנתק. אין מחלוקת באשר להתקיימות רובם ככולם של המעשים האלימים המיוחסים לו. יותר מכך, הוא עצמו תיאר במסגרת האבחון במכון "דקל" כי הוא התנהג באופן בלתי מווסת לאחרונה, כגון  כתיבת תכנים לא מותאמים ופרסום תמונות הקטינים ברשת (עמ'  6 לחוות דעת מכון דקל). בנוסף, ואף שהמשיב הכחיש זאת במהלך הדיון בפנינו, הוצגו ראיות לכך ששוחח עם הקטין זמן קצר לפני שנקט בהליך אובדני ואמר לו שהוא עומד לעשות זאת "בגללו". יתכן כי כל המעשים הנ"ל אינם מסכנים את הקטינים (כעולה לכאורה מחוות דעת בתיק) אך הם בהחלט יכולים להסביר את עמדת הקטינים המסרבים לקשר עם המשיב, וזאת, מבלי להטיל את 'האשמה' על המערערת.

26. חיוב המערערת בהוצאות בסך 20,000 ₪

מעבר לכך שחיוב זה בהוצאות שעל המערערת לשלם למשיב, משמעותו כי הטלת האשמה בנתק עליה, וכאמור איננו סבורים כך, מצאנו שאין לחייב את המערערת בהוצאות מקום בו התביעה לחידוש הקשר עם המשיב, בתנאים, הוגשה על ידה ואילו המשיב, מצדו, לא הגיש כל הליך משפטי. ונרחיב.

דווקא המערערת, ולא האב שזועק את זעקתו האמתית - ואנו אכן מאמינים כי הוא סובל בגין הנתק מילדיו - היא שיזמה את המהלך לחידוש הקשר, הגישה תביעה ופנתה לקבלת סיוע מבית משפט. אף שפרטה את מחדליו של המשיב, לטעמה, כלפיה וכלפי הקטינים, היא עדיין ביקשה סעדים שעניינם חידוש קשר בפיקוח, אבחון מסוגלות, הגשת תסקיר ומתן כל סעד המבטיח את שלום הקטינים לרבות מינוי אפוטרופא לדין.

בפועל, סעדים מסוג זה ניתנו לה. ככל שהמערערת לא הייתה פונה לבית משפט, נראה כי הנתק היה ממשיך ואיש לא היה מטפל בו, ודווקא פנייתה היא ש"הניעה את הגלגל".

אמנם, המערערת ציפתה לתוצאה אחרת, ויש לזכור כי ההליך נמשך זמן רב ובינתיים הקטינים גדלו ואירעו אירועים שונים נוספים, אך עדיין לא מצאנו כי היה מקום לחייבה בהוצאות. כאמור היא זו שביקשה סעד, והסעד ניתן לבקשתה. מבלי שהמשיב טרח לפנות לביהמ"ש אף שהאינטרס לחידוש הקשר עם הקטינים היה שלו.

אנו גם ערים, כמובן, לעמדת המערערת במסגרת דיון שנערך ביום 5.2.26, שם היא הסכימה ליישום פסק הדין, ואף-על-פי-כן עמדה על בירור הערעור בטענה כי פסק הדין שגוי. וכיצד הדברים מתיישבים? על כך השיבה המערערת כי לא ניתן צו עיכוב ביצוע, על כן בהתאם לדין המשיכו ההליכים וההסכמות לא היוו ויתור על הערעור. המערערת עמדה כל העת (לדבריה) על דעתה כי פסק הדין שגוי ואינו עומד בקנה אחד עם חוות הדעת של מכון "שלם" מיום 18.4.24 שתוקפו בהמלצות מכון דקל מיום 31.3.26.

27. כך או כך, יש להפנות את הזרקור לעבר הקטינים - במיוחד מ. (בהינתן שא. קרוב לגיל הבגרות)- ולבחון את טובתם ועל כן אין בעמדת ההורים בדיון מיום 5.2.26, כדי לשנות ממסקנותינו כמפורט לעיל.
28. התייחסות לעמדת האפוטרופא לדין

כאמור, בית משפט קמא לא קיבל את עמדת האפוטרופא לדין להניח לקטינה ולהפסיק את הטיפול לקראת חידוש קשר. לטעמו של בית המשפט, יש בכך משום "הרמת ידיים". אנו סבורים כי לא היה מקום לשלול מכל וכל את עמדת האפוטרופא לדין, אשר מצאנו כי יש לה בסיס איתן, וכי יש בעמדה זו כדי לייצג נאמנה את רצונה של הקטינה וגם את טובתה.

תפקידו של האפוטרופוס לדין הוא להיות "שופר" של עמדת הקטין ורצונו, וכן להציג את טובתו בפני בית המשפט (ר' עמ"ש (ת"א) 8965-10-20 פלונית נ' פלוני (20.1.21) פיסקה 12). מ., נערה מתבגרת. ההליכים בעניינה החלו כאשר הייתה כבת 9, וכיום היא נערה בגיל ההתבגרות המבטאת את רצונה באופן חופשי בפני האפוטרופא לדין. הקטינה הסבירה את סיבת התנגדותה הן לטיפול והן למפגש עם האב. טענותיה אינן חורגות ממתחם הסבירות והן נשמעות הגיוניות ונכונות גם לאוזניה (וליבה) של האפוטרופא לדין. ואכן מ. גדלה בתוך ריב קשה, אלים ומתמשך בין הוריה. היא נאלצה להיפגש עם אנשי מקצוע רבים מספור, ולחוויתה עברה השפלות והעלבות בגין מעשי אביה, אשר בין היתר, הפיץ את סיפור חייה בין אנשים זרים בווטסאפ וברשתות חברתיות. לפיכך ראוי היה להפנות את הקטינה לטיפול רק בכפוף לקבלת אסמכתא לכך שהמשיב עצמו פנה לטיפול והטיפול בו עבר בהצלחה. ראוי היה  לגייס את הקטינה לטיפול תוך הקשבה לרחשי ליבה.

במקביל, רשמנו בפנינו התחייבות האפוטרופא לדין להפנייתה של הקטינה לטיפול אישי, ללא קשר - בשלב זה - לחידוש הקשר, כפי שהומלץ על ידי מכון "דקל" (עמ' 7 ההמלצה הראשונה).

מצאנו לנכון, בהזדמנות זאת, לשבח את עבודתה המסורה של עו"ד בן דוד אשר פעלה לייצג את רצונם וטובתם של הקטינים באופן מיטבי, בכל ליבה ובכל מאודה.

29. התייחסות לעמדת האם

איננו מתעלמים מהדיווחים ביחס להתנהלות המערערת (למשל כמתואר בעדכון מכון "דקל") או הסכמתה ליישם את פסק הדין, מצד אחד, ועמידתה על הערעור מצד שני. כאמור, לנגד עינינו טובת הקטינה, ללא קשר להתנהלות הוריה. גם אם ראויה המערערת לביקורת בשל התנהלותה במכון "דקל", ואכן כך הוא, אין בכך כדי לקבוע באופן מוחלט כי היא זאת האשמה בהשתלשלות העניינים, תוך התעלמות ממעשיו של המשיב, אשר מבלי לקבוע מסמרות, יש (גם) בהם חומרה יתרה.

מכל מקום, כאמור, אין מקום להחמיר עם הקטינים בשל התנהלות הוריהם.

30. לסיכום, אנו סבורים כי לא היה מקום להורות שההחלטה מיום 3.6.25 תסווג כפסק דין. מהשתלשלות העניינים, ניכר כי המחלוקת בין הצדדים בעניין חידוש הקשר של הקטינים עם המשיב כלל לא הסתיימה, בוודאי שלא נפתרה, ונראה שאף הוחמרה.

לפיכך אנו מורים על ביטול פסק הדין מיום 14.7.25, ובכלל זה יבוטל חיוב המערערת בהוצאות משפט.

31. מצאנו גם להתערב בהחלטה מיום 3.6.25 ככל שהיא מטילה את האשמה לאי חידוש הקשר רק על המערערת, ופוטרת במידה רבה - שלא בצדק - את המשיב מנטילת אחריות על מעשיו הקשים; כך גם יש להתערב בהפניית הצדדים לטיפול שבסיומו יהיה חידוש קשר, מבלי שתהיה בדיקה האם נוצרו התנאים לחידוש קשר (כגון טיפול מחויב ומתחייב בהתנהגות האב) כמו גם האם טובת הקטינים תאפשר חידוש קשר כאמור. לפיכך ההחלטה מיום 3.6.25 – אף היא בטלה.
32. הדיון יוחזר לבית משפט קמא אשר ימשיך בניהול התיק על בסיס המלצות מכון "דקל" בחוות הדעת מיום 31.3.26.

עד למתן החלטה אחרת, ניתן תוקף של החלטה לפרק ההמלצות בחוות דעת מכון דקל מיום 31.3.26, ככתבם וכלשונם.

33. בנוסף, יפנה המשיב לטיפול פרטני עבור עצמו, בנפרד מבני המשפחה האחרים, אשר מטרתו מתן סיוע טיפולי לוויסות לחצים ושליטה בכעסים וכן טיפול פרטני לעבד את התכנים הרגשיים עימם מתמודד.
34. הגורמים המטפלים יקבעו על ידי בית משפט קמא, בהתייעצות - במידת הצורך - עם שירותי הרווחה, או יחידת הסיוע, או כל גורם אחר.

על מנת לגייס את כל בני המשפחה לטיפול "נקי" ללא כעסים נוספים, אין צו להוצאות.

הערובה שהפקידה המערערת תושב לה באמצעות ב"כ.

מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ג' אב תשפ"ו, 17 יולי 2026, בהעדר הצדדים.