עמ"נ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
8545-06-14
19/01/2015
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
מערערת:
אנטרופי יועצים בע"מ עו"ד דרור יצחקי ודוד חרותי
|
משיב:
מנהל הארנונה של עיריית ת"א עו"ד נעמה חליפה ושגב שביט
|
| פסק דין |
רקע
1. ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב יפו (להלן: "ועדת הערר") מתאריך 12.3.14 ובה נדחה ערר המערערת שלא לחייבה בתשלום ארנונה לגג/מרפסת הצמוד לנכס אותו שכרה במגדל משרדים ברח' הארבעה 21 תל אביב בשנות המס 2012-2013.
2. לטענת המערערת, המשיב חייבה בחשבון ארנונה מס' 10558830, לפי שטח של 241 מ"ר המורכב מ- 147.1 מ"ר שטח משרדים וכן מ- 93.46 מ"ר שטח גג. המערערת הגישה השגה ובה טענה כי שטח החיוב כולל מחצית משטח מרפסת פתוחה שאינה מקורה ולא נעשה בה שימוש עסקי. מעבר לכך, טענה כי כלל לא שכרה את שטח המרפסת על פי הסכם השכירות עם בעל הנכס ולבסוף הוסיפה, כי עסקינן בשטח משותף שאינו בר חיוב לאור הוראות סעיף 1.3.1 (ח) לצו הארנונה.
3. המשיב דחה את ההשגה וציין, כי מביקורת שנערכה במקום ב- 23.9.12 עלה מפי נציג המערערת, כי היא אמנם עושה שימוש במרפסת וכי שטחי מרפסות מחויבים בארנונה כחלק משטח הנכס עפ"י סעיף 1.3.1(ב) לצו הארנונה כחלק משטח המצוי ביחידת הבניין, לרבות מרפסות. כל זאת ללא קשר עם אפשרויות השימוש או ההנאה משטחים אלה, כמו גם ללא קשר לעובדת היותן פתוחות או מקורות.
4. בערר אותו הגישה המערערת לוועדת הערר חזרה המערערת על טיעוניה וכך גם המשיב. ועדת הערר קיימה דיון ובו העידו הגב' אלבינה זולוטוב, מנהלת כספים אצל המערערת, ומטעם המשיב חוקר שומה באגף לחיובי ארנונה בעירייה, מר אריאל שרעבי. הצדדים הגישו סיכומיהם והוועדה נתנה החלטתה.
החלטת הועדה
5. על פי החלטת הועדה, אין מחלוקת בין הצדדים כי שטח בן 147.10 מ"ר משמש את המערערת כמשרדים, והמחלוקת מתייחסת לשטח בן 93.46 מ"ר, אותו המשיב מסווג כמרפסת ואילו המערערת מסווגת כגג. עוד ציינה, כי שוכרת נוספת באותה קומה עושה אף היא שימוש בחלק דומה של שטח המרפסת המצוי במפלס המשרדים ובהמשך ישיר אליהם. הועדה לא מצאה, כי יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים שיש לה השלכות על הערר וכי "השטח שבמחלוקת, כך אנו סבורים, הוא במידה שווה הגג של הקומה שמתחתיו, כפי שהוא גם מרפסת בקומה שבאותו מפלס". הועדה דחתה את הערר באשר שטח המרפסת שבמחלוקת מנקודת ראות המערערת ומשרדיה אינו מהווה גג לטעמה, אלא שטח לא מקורה בהמשך ישיר למשרדים ו"הוא לדעתנו יותר 'מרפסת' מ'גג' ". הועדה הוסיפה, כי אפילו היה שוויון בין הגדרת הגג והמרפסת, עדיין די הערר היה להידחות מאחר והעוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. הוועדה כאמור דחתה את הערר.
טענות המערערת
6. המערערת תקפה את קביעת הועדה ולפיה השטח שבמחלוקת הינו בפועל גג ולא מרפסת. עוד הוסיפה, כי הגג כמעט ריק ולא נעשה בו שימוש. מעבר לכך טענה, כי הועדה כלל לא דנה בטענת המערערת ולפיה עסקינן בשטח משותף שאינו משמש למגורים ולכן אינו בר חיוב וכן לא דנה בטענת המערערת ולפיה, על פי חוזה השכירות, המערערת כלל לא רכשה לעצמה כל זכות שימוש בגג. מעבר לאלה הוסיפה, כי אפילו היה מקום לייחס לה שימוש משותף במרפסת, היה מקום לייחס את החלק היחסי בלבד בשימוש על פי גודל משרדיה לעומת השוכרת הנוספת הקיימת באותה קומה ואף היא עושה שימוש במרפסת – חברת מוסטנג.
7. המשיב מצדו סמך ידו על החלטת הועדה כשלטעמו השטח שבמחלוקת הינו בר חיוב בארנונה בהיותו מרפסת, להבדיל מגג, וכי אפילו בגג עסקינן, עדיין יש לחייבו בארנונה בנסיבות. מעבר לכך, אין מדובר בשטח משותף פטור מארנונה.
דיון והכרעה