עמ"נ 23584-05-15 אפרתי ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו

לפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה מיום 1.4.15. בהחלטה זו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב לחייבם רטרואקטיבית בתשלום ארנונה בגין נכסים ברחוב נוה שאנן 18 בתל – אביב מינואר 2006 ועד אפריל 2008. המערערים הם הבעלים הרשומים של הנכסים. טענתם במסגרת הערר הייתה כי המחזיק בפועל בנכסים בתקופה האמורה היה מר גרניק אלכסנדר, כאשר לגבי החזקתו זו ניתנה אף הודעה מתאימה בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], הודעה אשר לוותה בהסכמי שכירות חתומים.

החלטת ועדת הערר מיום 1.4.15 מבוססת על החלטת אותה ועדה מיום 5.6.13, שניתנה במסגרת ערר אותו הגיש מר גרניק (להלן: "ערר גרניק"). בהחלטה בערר גרניק נקבע כי גרניק החזיק בנכסים עד יום 17.4.06 בלבד, המועד בו הוכר כנפגע פעולות איבה על ידי המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהיה מעורב בפיגוע. נוכח ההחלטה בערר גרניק ביטל המשיב ביום 10.6.13 את חיובי הארנונה מאפריל 2006 ועד אפריל 2008, בהם חויב גרניק, והסב אותם על שם המערערים.

הטענה המרכזית של המערערים היא שבהחלטת הועדה בערר גרניק נפלו כשלים ופגמים חמורים. דומה שיש ממש בטענה זו.

המערערים לא היו צד לערר גרניק ולא צורפו כמשיבים. גרניק טען בערר שהגיש ביום 28.10.12 שאין לו כל קשר לכל הנכסים בגינם חוייב בארנונה, חלקם בבעלות המערערים וחלקם בבעלות אחרים. הוא טען כי "מלכתחילה לא היה מקום לרשום אותי כשוכר הנכסים האלה, כי אנשים פליליים רשמו אותם על שמי ברמיה והונאה". המשיב התנגד לערר וציין כי לא הועמדה ראשית ראיה לטענות גרניק בדבר הונאה וכי טענתו שאין לו קשר לנכסים אינה עומדת בקנה אחד עם המצב העובדתי הקיים. בתגובתו ציין המשיב (סעיף 23) כי הוא שומר לעצמו הזכות להוסיף מסמכים נוספים אודות קשריו החוזיים של גרניק עם בעלי הנכסים. ועדת הערר החליטה ביום 13.2.13 "לזמן את הבעלים של הנכסים לדיון מקדמי נוסף". המערערים זומנו לדיון מקדמי בפני ועדת הערר ליום 5.5.13. המערערים מבהירים כי עותק הערר לא נמסר להם והם כלל לא ידעו מהי מהות הדיון. מר גרניק הופיע עם אשתו ועם אדם נוסף שסייע לו. הוא עצמו לא העיד מעולם בפני ועדת הערר. מפרוטוקול הדיון לא ניתן לדעת מה נאמר למערערים ומה נשאלו. נרשמו דבריו של המערער 1, כי הוא השכיר למר גרניק את הנכסים ברחוב נוה שאנן 18. הוא הציג שיקים שנמסרו לו על ידי מר גרניק בשנת 2008 אשר לא נגבו לאור מצבו וציין כי הוא סייע למר גרניק לפנות לחברת החשמל לגבי כספים שהיה חייב. לאחר מכן אמר: "העורר שכר נכס בנווה שאנן ולאחר מכן נכס נוסף אבל מדובר בתקופה של לפני הפיגוע. לאחר שהעורר יצא נכנס בחור קבקזי והפעיל אטליז". בהמשך הדיון אמרה אשתו של מר גרניק, ברוסית, ודבריה תורגמו, כך: "הוא סגר את החנות בסלמון 3 ופתח בנוה שאנן עד לפיגוע בשנת 2006. אחרי הפיגוע הוא עבד כשכיר. הוא במצב בריאותי לא תקין ולא יכל לחתום על חוזה. כשאני רואה את הצ'קים שהציג מר אפרתי מ – 2008 איני בטוחה שהם נחתמו ע"י בעלי. זו חתימה דומה". מדברים אלו ניתן לראות כי גרסת מר גרניק בערר שהגיש, כי מעולם לא שכר את הנכסים בנוה שאנן 18 וכי חוזי השכירות זויפו, לא נתמכה בדברי אשתו, אשר אישרה שהוא אכן שכר נכס או נכסים בנוה שאנן 18, אך רק עד אפריל 2006.

לאחר דיון מקדמי זה לא התקיים כל דיון או הליך נוסף בפני הוועדה. לא נקבע דיון נוסף לשמיעת ראיות ולא הוגשו כאלו. הצדדים לא הגישו סיכומים. המערערים לא צורפו כמשיבים לערעור, לא ניתנה להם הזדמנות להציג ראיות או לטעון טענות באופן כלשהו.

לאחר הדיון המקדמי נתנה הוועדה את החלטתה בערר גרניק. במסגרת ההחלטה קבעה הועדה כי על פי עדות בת זוגו של מר גרניק הוא הפסיק להחזיק בנכס ברחוב נוה שאנן 18 מאז הפיגוע. בהמשך ציינה הוועדה: "הדברים גם עולים בקנה אחד עם טענתו של מר אפרתי בפנינו כי העורר שכר את הנכס בנווה שאנן עד לפיגוע ולאחריו נכנס 'בחור קבקזי' שהפעיל אטליז. לא ברור פשר השיקים שהציג מר אפרתי בפנינו אולם בכל מקרה, כאמור, מר אפרתי ציין כי העורר החזיק בנכס עד הפיגוע. לנוכח העובדות האמורות, העורר עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא לא החזיק בנכס ברחוב נווה שאנן 18 החל מתאריך 17.4.06". על בסיס הבנת הוועדה את דברי המערער 1 כאילו אמר שמר גרניק לא החזיק בנכסים לאחר הפיגוע, יחד עם דברי אשתו של מר גרניק, וזאת בלבד, פטרה הוועדה את גרניק מתשלום הארנונה וקבעה כי הוא לא היה המחזיק בתקופה זו.

המשיב לא ערער על החלטת הועדה בערר גרניק, למרות שההחלטה ניתנה בניגוד לעמדתו ולמרות שלא התאפשר לו להציג ראיות, לחקור עדים ולהגיש סיכומים. במקום זאת, הסב את החיובים על שם המערערים, כבעלי הנכס. המערערים הגישו ביום 20.10.13 השגה על חיובם, בטענה שהתנהלות הוועדה בערר גרניק הייתה לא ראויה ולא תקינה וכי מכלל הראיות, ובהן: הסכמי שכירות; המחאות מקוריות לשנת 2008; אישורי חברת החשמל כי גרניק שילם את חשבונות החשמל עד אפריל 2008; פניית גרניק לעיריית תל – אביב באוגוסט 2007 לבדוק את שטח הנכסים ותצהירי בעלי עסקים שכנים עולה, כי גרניק החזיק בנכסים עד אפריל 2008. צוין כי המערער 1, אדם קשיש וחולה, זומן לדיון בוועדת הערר תחת הרושם כי זומן להעיד עבור מר גרניק ולתת עדות אופי עבורו. מהות ההליך לא הוסברה לו. המערער 1 מעולם לא אמר שמר גרניק יצא מהנכסים לאחר הפיגוע אלא שהוא שכר את הנכסים לפני הפיגוע. האמור בהחלטת הוועדה אינו תואם את האמור בפרוטוקול. ההשגה נדחתה ביום 3.11.13 בטענה, כי המשיב פועל בהתאם להחלטת ועדת הערר בערר גרניק. על כך הגישו המערערים ערר. ועדת הערר החליטה, בהמשך לבקשת המשיב, לצרף את מר גרניק כצד שלישי בערר. מר גרניק לא התייצב לשני הדיונים שנקבעו, למרות שבקשת דחיה שהגיש נדחתה. המערערים הציגו את ראיותיהם לגבי היות מר גרניק המחזיק עד אפריל 2008. המשיב לא הציג ראיות וגם לא חקר את עדי המערערים.

ביום 20.1.15 הגיש המשיב הודעה לוועדת הערר ובה נרשם כך: "הדיון בערר הקודם התנהל בדרך החורגת משגרת הדיונים בועדת ערר. כדרך שבשגרה, נקבע בכל תיק דיון מקדמי, ולאחריו, במידת הצורך, נקבע דיון הוכחות בו ניתנת לכל צד הזדמנות להציג את הראיות התומכות בטענותיו. לא כך היה במסגרת הדיון בערר הקודם. העורר 1 אמנם זומן לדיון בפני הוועדה, ואולם דובר בדיון מקדמי נוסף אליו זומן כצד ג'. לעורר לא הובהרה במסגרת הדיון המשמעות של עדותו בפני הועדה הנכבדה. לעורר לא ניתנה האפשרות להתייעץ עם עו"ד מטעמו ו/או לפרוש את עמדתו המלאה, לתמוך אותה בראיות מטעמו, להגיש סיכומים וכו'. לא זו אף זו, גם למשיב, אשר יוצג על ידי הח"מ גם בדיון הקודם, לא ניתנה האפשרות להציג בפני הועדה את מלוא המסמכים הקיימים בתיק העירייה, אשר עשויים לתמוך בעמדתו לפיה מר גרניק הוא המחזיק הנכון בנכס נשוא הערר בתקופה שבמחלוקת. למשיב אף לא ניתנה אפשרות להגיש סיכומים לאחר הדיון המקדמי בנוכחות צד ג' (העורר 1 בערר שלפנינו)...במסגרת הדיונים בערר הנוכחי, הומצאו בפני הוועדה מסמכים נוספים, לרבות אישור מחברת החשמל על נוכחותו לכאורה בנכס של מר גרניק בתקופה נשוא הערר, ולרבות פנייתו לעירייה כמחזיק בנכס. מסמכים אלו אכן מעלים ספק גדול באשר לנכונות ההחלטה הקודמת. היעדרו של מר גרניק מהדיונים, על אף שזומן לשני דיוני הוכחות, עומדת גם היא לחובתו בשאלת זהות המחזיק".

ועדת הערר, כאמור, דחתה את הערר. היא הפנתה להחלטתה בערר גרניק, חזרה על הקביעה כי המערער 1 אישר במהלך הדיון בערר גרניק שמר גרניק לא החזיק בנכסים לאחר הפיגוע וציינה כי "רק במסגרת הערר דנן חולקים העוררים על הדברים שנמסרו על ידי מר אפרתי עצמו בדיון שהתקיים בפנינו...בערר הנוכחי מבקש מר אפרתי לחזור בו מטענתו וטוען כי מר גרניק שכר את הנכס במשך תקופה ארוכה יותר". ועדת הערר קבעה כי אין מקום לסטות מכלל סופיות הדיון, כי מדובר במחלוקת בין בעלי הנכס ובין שוכר וכי ההליך המנהלי אינו ההליך המתאים לברר מחלוקות אלו.