עמר

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של כב' הש' יצחק גרטי מיום 07.06.10, אשר החליט לבקשה שהגיש המערער בפניו להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, שאין הוא נעתר לבקשה משום שאין לראות בטעות של פקידה של חברת השכרה של רכב כדי לשמש נימוק מיוחד להארכת מועד או לסיבה מיוחדת שתצדיק סעד של פתיחת הליכים מחדש.

סיפור המעשה הוא, בכך שהמערער קיבל הודעה על תשלום ברירת משפט, על עבירת מהירות שביצע ברכב, אשר הושכר מחברת השכרה בשם "הגר – השכרת רכב", לפי דבריו, לא קיבל את הדו"ח אלא איחור, ואשתו שילמה, מבלי לומר לו, את הקנס.

לימים, קיבל הודעה ממשרד הרישוי על פסילה מנהלית בשל עשר נקודות חובה שמונו לו בשל אותה עבירה, ואז עשה בירורים והתגלה לו כי אשתו שימה את הקנס מבלי להודיע לו. חברת ההשכרה טעתה, פקידה של החברה טעתה בכך שמסרה את פרטיו למשטרה בכך שנהג ברכב, והנהג האמיתי היה, מן דהוא, בשם ניסים ביטון, אשר הגיש תצהיר לבית משפט קמא, לפיו, אכן הוא נהג ברכב.

התצהיר נרשם ביום 03.03.10 והוא מצהיר על נהיגתו של המצהיר ברכב ביום ביצוע העבירה, 25.11.08.

אומר, כי מלכתחילה נראה לי הערעור מוצדק, אך כששמעתי את טיעון המדינה והתבררה לי עובדה, שלא נרשמה בתצהיר, שמר חנניה ביטון הוא חמיו בן ה-77 של המערער ושהתברר שפקידת חברת ההשכרה, שלא הוגש תצהיר מטעמה, שמה לבה לטעות לא מיוזמתה אלא מפניה, אשר באחד מן השניים, אזי ביטחוני, בהצדקה של הערעור נחלשה.

גם אם בית משפט קמא לא היה ער לעובדות החדשות שנטענו בפניי, בפועל, תוצאתו שלא לקבל את הבקשה הינה נכונה, אם כי אומר שלו לא היה חשש לקנוניה בין המערער למצהיר, אזי יכול, והייתה הצדקה, לראות בנסיבות נימוק מיוחד.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"א, 10/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי