ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קריות
|
5665-02-09
16/12/2009
|
בפני השופט:
ערן נווה
|
- נגד - |
התובע:
ז'נט עמר
|
הנתבע:
בוטיק לסלי
|
פסק-דין |
פסק דין
בפניי תביעה ותביעה שכנגד.
התובעת רכשה אצל הנתבעת שמלה הכוללת חצאית ומחוך בעלות של 800 ₪.
לטענתה של התובעת אשר רכשה את השימלה לצורך חתונת בתה, השמלה, ככל שהדבר נוגע במחוך –דקרה אותה ולא היתה נוחה במהלך הארוע וכתוצאה מכך היא נאלצה להשתמש במפיות שסיפקה לה אחותה.
התובעת פנתה לנתבעת על מנת שתתקן את המחוך ואולם לטענתה הדבר לא נעשה ועל כן היא תובעת סכום של 5,000 ₪ המבטא בין השאר את עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה.
התובעת טענה כי המחוך נמצא אצל הנתבעת.
הנתבעת לעומת זאת טענה כי המחוך אינו נמצא ברשותה וכי התובעת הופנתה על ידה לאחת מן התופרות שהיא עובדת איתן ואשר מכתב מטעמה חתום על ידי חילווא סוזן מתופרת שושי הומצאה על ידה יחד עם כתבי הטענות.
הגברת סוזן לא העידה בביהמ"ש וכך גם לא אחותה של התובעת, אשר היתה לטענתה עדה לבעיות שנתגלו במחוך.
מכל מקום, מכתבה של הגב' סוזן מציין כדלקמן:
"במהלך חודש ספטמבר תוקן במתפרה סט של חצאית ומחוך לגברת עומר ז'נט בתשלום. במחוך נעשה הצהרה ובחצאית נעשתה מכפלת בהתאם למידותיה של הגב' עומר ז'נט ולשביעות רצונה. לאחר החתונה מס' חודשים לאחר מכן, הובא המחוך לתיקון נוסף זאת בשל תלונותיה של הגב' עומר ז'נט שהמחוך אינו לשביעות רצונה עתה. המחוך היה ... (לא ברור – ע.נ) ומוכתם ובכל זאת ביצענו תיקון נוסף אשר ניתן ללא דרישה לתשלום נוסף. תיקון אשר השבית את המתפרה לחצי יום עבודה".
מכתב זה עומד בסתירה לעדותה של הגברת ז'נט בכמה היבטים.
ראשית – התביעה הופנתה כנגד בוטיק לסלי, שעה שאת ההצרות למחוך לא ביצע בוטיק לסלי, אשר רק מכר את המחוך והחצאית.
שנית – בניגוד מוצהר לעדות התובעת שטענה שמייד לאחר הארוע, ואם לדייק – ביום ראשון, כאשר ארוע החתונה היה ביום חמישי, פנתה לנתבעת, מציין המסמך כי הפנייה נעשתה לאחר מס' חודשים וכי המחוך היה מוכתם, דהיינו נעשה בו שימוש.
לא ברור לי היכן המחוך ואולם הסבירות הגבוהה יותר היא שהמחוך נמצא במתפרה. מכל מקום, לא הוצגה כל ראייה בדמות קבלה, חשבונית או מסמך אחר, לפיו המחוך נמסר לנתבעת ולכן חרף התרגשותה הרבה והבולטת של התובעת לאחר הדיון, לא ברור לי טענותיה כנגד הנתבעת בהקשר זה.
הנתבעת מצידה הגישה תביעה שלמעשה מבטאת את הוצאותיה בגין תביעת התובעת ואין בה עילת תביעה לגופו של עניין.
בסיכומו של יום אני סבור כי דין התביעה להידחות וכך גם אדחה את התביעה שכנגד, וזאת ללא צו להוצאות.
אומר כך – ראשית, לא הוכח כי המחוך ניתן יומיים לאחר הארוע ולמי ניתן. לא הוצגה כל ראייה בדבר אחריות בוטיק לסלי וכן לא הוצג המחוך על מנת שיוברר מה לא תקין בו.
לא הובאה לעדות אחות התובעת על מנת שניתן יהיה להתרשם מה בדיוק היה בארוע.
טענות של התובעת אם ישנן כאלה, היה עליה להפנות כלפי המתפרה ומכל מקום נטל ההוכחה עליה כמי שטוענת לרשלנות הנתבעת והיא לא עשתה כן.
מכל המקובץ דלעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד שעניינה דרישה להוצאות הלכה למעשה להידחות ואעשה זאת ללא צו להוצאות.