פסק דין
1.תביעה זו עניינה בנזקי דירת התובעים, אשר לטענתם, נגרמו בשל נזילה מן הצנרת. התובעים דורשים מן הנתבעות 2-3 לשאת בעלויות תיקון הנזקים, בהיותן מבטחות הדירה בגין נזקי מים. ביטוח הדירה נעשה, כך לטענת התובעים, במסגרת הלוואה שנטלו מבנק טפחות ובאמצעות הנתבעת 1.
2.הועלו טענות שונות באשר לשאלה מי מן הנתבעות היתה חברת הביטוח הרלוונטית במועד קרות הנזקים.
במהלך הדיון בתיק הובהר כי עד חודש דצמבר 2006, היתה דירת התובעים מבוטחת אצל הנתבעת 2. החל מחודש ינואר 2007 ועד לתחילת שנת 2009, בוטחה הדירה על ידי הנתבעת 3 כאשר החל מחודש פברואר 2008, שוב, בוטחה הדירה גם על ידי הנתבעת 2, באופן שהיה כפל ביטוח.
מועד קרות הנזק בדירת התובעים
3.לפיכך, שאלה מקדמית לה נדרשת אנוכי, היא מתי אירעו הנזקים ומי מבין הנתבעות חבה בתשלום בגינם.
מכתב התביעה עולה כי התובעים גילו את הנזילה בחודש אוקטובר 2008.
בחוות דעת מכון בדק, אשר הוכנה לבקשת התובעים, עולה כי במהלך ביקור בבית התובעים, מסרו התובעים כי הנזילות התגלו כבר שנתיים קודם לכן. עוד עולה מחוות הדעת כי במקום ניצפו נזקי רטיבות – עובש ופטריות. בעדותו, שב השמאי, מר דודו הראל, וטען, כי כאשר הגיע לדירה ראה נזק מים מתמשך וטען כי המדובר בנזקים שהם לפחות בני שנה – שנה וחצי.
גם השמאי מטעם הנתבעת 2, מר זיסרמן, מסר כי בעת שבדק את דירת התובעים, נמסר לו כי הנזילה החלה שנה קודם לכן. בנספח ד' לכתב ההגנה של הנתבעת 2, בחתימת ידו של התובע, נרשמו דברים אלו באופן מפורש. מר זיסרמן טען גם הוא, כי כתמי הרטיבות שראה בדירה הצביעו על נזק ממושך, של למעלה משנה.
התובע טען בתחילת עדותו כי כלל לא היו סימני עובש, אולם בהמשך הודה כי נהג לרסס כלור על כתמי העובש והפטריות ועוד בהמשך, מסר "יש לי כל הזמן עובש ופטריות בגלל שאין לי קיר אפס" (פרוטוקול, עמ' 5, ש' 15).
התובע טען בעדותו כי ייתכן שהרטיבות החלה קודם לחודש אוקטובר 2008, אולם מדובר בחודשים ספורים קודם לכן, ולא בתקופה ארוכה מכך (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 9). בהמשך דבריו (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 23) טען כי הנזילות החלו 3 עד 5 חודשים קודם לחודש אוקטובר 2008.
4.לאור האמור, מאחר שדברי התובעים לשמאי מטעמם ולשמאי מטעם הנתבעת 2, נאמרו ונחתמו במועד הסמוך יותר לאירוע, להבדיל מטענות התובע בכתב התביעה ובעדותו בפניי, אני מוצאת לקבל את גרסתו הראשונה אשר נמסרה, היינו כי הנזק אירע לפחות כשנה טרם הודעת התובע לחברות הביטוח בחודש אוקטובר 2008. גרסתו הראשונית כאמור, נתמכת גם בחוות דעתם של שני השמאים, הן מר הראל מטעם התובעים והן מר זיסרמן מטעם הנתבעת 2, אשר טענו שניהם כי הנזקים שניצפו על ידם בביקוריהם בסוף שנת 2008, היו נזקים בני למעלה משנה.
5.מועד זה, בין תחילת שנת 2007 לסופה, מצוי בתקופה בה היתה דירת התובעים מבוטחת אצל הנתבעת 3 בלבד, וקודם לעריכת הביטוח אצל הנתבעת 2, אשר בוצע בחודש פברואר 2008.
משכך, כבר בשלב זה, אני קובעת כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.
כך גם אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1, משלא הוכחה בפניי כל עילת תביעה של התובעים כנגדה.
גובה הנזק
6.משקבעתי כי הנזק אירע בתקופה בה היתה הנתבעת 3 מבטחת דירת התובעים, יש לבחון, כעת, מהו גובה הנזק.
7.הויכוח המרכזי בין הצדדים הינו בשאלה האם התפרקות אריחי הקרמיקה מקיר המקלחת נבעה מנזקי הרטיבות, או שמא, נובעת היא מחיבור לקוי של הקרמיקה לקיר.
שמאי הנתבעת 2 מר זיסרמן, הצביע על כך שאריחי הקרמיקה שהתפרקו מן הקיר, הם ממרכזו של הקיר ולא מן החלק התחתון כלפי מעלה. המדובר בקיר שאין בו כלל צנרת ומשכך, לטענת שמאי הנתבעת 2, אין הגיון בהתפרקות האריחים רק מחלקו העליון של הקיר כאשר אלו התחתונים, אשר ההגיון מלמד על כך שהיו צריכים להתפרק קודם לכן, עם התקדמות הרטיבות במעלה הקיר, נותרו במקומם. מר זיסרמן הבהיר כי התפרקות אריחי הקרמיקה, אין לה קשר לרטיבות, אלא להדבקה קלוקלת שלהם אל הקיר. מר זיסרמן הוסיף וציין כי לא הבחין בכתמי רטיבות כלשהם באותו קיר, במקום בו היו מודבקים אריחי הקרמיקה, דבר שחיזק את מסקנתו כי אין המדובר בנזקי רטיבות.
טענתו זו נסתרת בעדותו של המהנדס מר לוי, אשר מסר, באופן כללי, כי הקירות היו רטובים. חוות דעתו הינה תמציתית ביותר ואינה מתארת בפרוטרוט את ממצאיו. כך גם לא ניתנה בה התייחסות כלשהי לשאלה מדוע נפלו האריחים העליונים, בעוד אלו התחתונים, נותרו במקומם.