פסק דין
הצדדים ועיקרי הטענות
לפניי תביעה לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך 32,700 ₪ בגין ייצוג כושל בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים. לטענת התובע, שכר את שירותיו של הנתבע, עו"ד במקצועו, על מנת שייצגו בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים. מכתב התביעה עולה כי בעת שהגיע התובע לדיון התייצבה מטעמו של הנתבע עורכת דין ממשרדו של הנתבע, אשר לטענת התובע, לא הייתה בקיאה בתיק. במהלך הדיון בפני ועדת הערעורים ברשות כב' השופטת יעקובוביץ עתרה עוה"ד לדחייה על מנת לשקול המשך צעדיה, ולאחר מכן הציע הנתבע לתובע למחוק את הערעור בהסכמה. התובע תולה תוצאה זו של ההליך בחוסר בקיאותה של עוה"ד בתיק ובחומר הרפואי. התובע מלין כנגד הנתבע על כי לא צילם את התיק הרפואי.
לאחר שנמחק הערעור שלח הנתבע לתובע מכתב, ובו הסביר לו כי יהא רשאי להגיש תביעה ל"עיון מחדש" אם ימציא חוות דעת שתהווה ראיה חדשה. לאור דבריו אלה של הנתבע פנה התובע לרופא, פרופ' רפופורט, על מנת לקבל חוות דעת חדשה, אך הנתבע סירב לשוחח אתו לשם גיבוש חוות דעת רפואית לעניין התובע.
לטענת התובע, הוסכם בינו לבין הנתבע כי התובע יצלם את החומר מבית המשפט בראשל"צ וימציא חוות דעת חדשה, והנתבע ימשיך לייצגו בתמורה לשכר הטרחה שנתקבל בגין הערעור הקודם, אשר נמחק, כאמור.
לטענת הנתבע, עוה"ד שייצגה את התובע בערעור, הכירה היטב את התובע ואת ענייניו.
מכתב ההגנה עולה כי התובע שכר את שירותיו של הנתבע לצורך ערעור על החלטת משרד הבטחון, לפיה אין קשר סיבתי בין מחלת הסכרת בה לקה התובע לבין תנאי שירותו. על מנת לבחון האם היווה השירות גורם להתפרצות המחלה, היה על הנתבע לשלול גורמים אחרים שעלולים היו להביא לכך.
התובע נמנע מלספר לנתבע כי הוא שרוי במתח בגין טיפולי פוריות שעבר עם אשתו, וזאת למרות שהנתבע שאל אותו האם עלולה להיות סיבה שגרמה לו למתח מלבד תנאי השירות.
במהלך הדיון בערעור בחקירתו הנגדית, הופתע משרד הנתבע כשהתובע, בתשובה לפרקליט משרד הבטחון, סיפר כי לו ולאשתו בעיית פריון. בנסיבות אלה, ביקשה עוה"ד ממשרדו של הנתבע פסק זמן בדיון על מנת לשקול את צעדיה וביום 21.1.07 הוגשה בקשה בהסכמה למחיקת הערעור. הנתבע צירף לכתב ההגנה את החלטת בית המשפט מיום 25.12.06 לפיה "ראוי ונכון לשקול המשך ההליך לאור העדויות שנשמעו...".
הנתבע הסביר לתובע כי מחיקת הערעור אינה מונעת אפשרות להוכיח בעתיד את הקשר הסיבתי היה ותימצא ראיה חדשה. עם זאת, טוען הנתבע, כי עשה את עבודתו נאמנה והעובדה כי במהלך 6 השנים שחלפו מאז הערעור לא מצא התובע לנכון לפנות לקבלת חוות דעת רפואית, מחזקת את הטענה כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים להמשך הייצוג ללא תשלום נוסף.
בדיון טען התובע כי במשך השנים היה בקשר עם הנתבע. לדבריו, אמר לו ד"ר ויינשטיין, הרופא שנתן את חוות הדעת לערעור, כי חוות דעתו שרירה וקיימת. התובע לא זימן את ד"ר ויינשטיין לדיון.
התובע טען כי הנתבע התרשל בייצוג. התובע העיד ואמר כי הגיע למשרדו של הנתבע ביחד עם אחיו והנתבע ביקש ממנו לצלם את התיק הרפואי והבטיח כי ימשיך לטפל בתיק. התובע לא זימן את אחיו לעדות.
הנתבע שב והסביר כי באופן בלתי צפוי הסתבר במהלך הדיון בערעור שהתובע היה שרוי במתח עצום שנגרם מטיפולי פוריות – עובדה אותה לא גילה לנתבע בטרם הגשת הערעור. הוסיף הנתבע ואמר כי אף לד"ר ויינשטיין, שנתן את חוות הדעת אודות התובע, לא סיפר התובע כי הוא ואשתו מצויים בטיפולי פוריות.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
התובע הלין כנגד הנתבע על ששלח עו"ד שכירה ממשרדו לדיון ועל כך שלא צילם את החומר הרפואי בעניינו. עם זאת, לא הכחיש התובע את טענתו של הנתבע לפיה לא סיפר לנתבע אודות טיפולי הפוריות.
מפרוטוקול הדיון בערעור עולה אכן כי כב' השופטת יעקובוביץ' קבעה בהחלטתה כי "ראוי ונכון לשקול המשך ההליך לאור העדויות שנשמעו...". התובע לא טען כי בפני הנתבע היו כל העובדות, וכאמור לא זימן את ד"ר ויינשטיין לעדות מטעמו עובדה הפועלת לרעתו.
בנסיבות אלה, לא הוכיח התובע כי הנתבע התרשל בייצוג, ולפיכך לא היה עליו להשיב לנתבע את כספו.
התובע התייחס למכתבו של הנתבע אליו, לאחר שנמחק הערעור, לפיו יהא רשאי הוא להגיש תביעה ל"עיון מחדש", אם ימציא חוות דעת, שתהווה ראיה חדשה. מהמכתב לא עלה כי הנתבע הביע הסכמה להמשיך ולייצג את התובע בהליך חדש, של בקשה מעין זו.
התובע נמנע מלזמן את אחיו, למתן עדות, למרות טענתו, לפיה היה אחיו עד לשיחה בה הסכים הנתבע לייצג את התובע בהליך החדש, וללא תשלום נוסף.