לוי נ' לשכת עורכי הדין - מחוז תל אביב

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (בד"א 107/16, 111/16) בגדרו נדחה ערעורו של המערער (בד"א 107/16) על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין (בד"מ 44/14) ונדחה ערעורה של המשיבה (בד"א 111/16) כנגד קולת העונש שנגזר על המערער והוא עונש השעיה בפועל לתקופה של 8 שנים.

ההליך בבית הדין המחוזי

1.בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין המחוזי") הרשיע את המערער בגין עיכוב כספים, שליחת יד בפיקדונות, אי קיום פסק דין ואי קיום הסדרים עמו, בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע, על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק") וכן בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: "הכללים") וכן סעיפים 54, 61(1) ו-61(2) לחוק; בגין עיכוב כספים וסירוב להעבירם למתלונן וכן בגין השימוש בהם לצורכי משרדו, בעבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות שלא כדין, על פי כלל 40 לכללים וסעיף 61(2) לחוק; בגין אי השבת כספי הלקוח, התנהלות כספית פגומה ביחס לכספי הערבות שיועדה ללקוח וכן אי קיום פסק דין אזרחי שניתן נגדו, בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק; בגין כך שהפקיד כספי פיקדון לחשבון משרדו תוך טשטוש אבחנה בין כספי המשרד לכספי הלקוח, עבירה של אי החזקת כספי פיקדונות בחשבון פיקדון על פי כלל 39 לכללים וסעיף 61(2) לחוק וכן בגין עבירות של אי שמירת ערכו של פיקדון, על פי כלל 41 לכללים וסעיף 61(2) לחוק.

2.בגזר הדין נחלקו הדעות בבית הדין המחוזי. על פי דעת הרוב, נגזר על המערער עונש של 8 שנות השעיה בפועל מלשכת עורכי הדין, לפי סעיף 68(4) לחוק ובנוסף עונש של השעיה על תנאי. לדעת המיעוט היה מקום להטיל על המערער עונש של הוצאה מלשכת עורכי הדין לפי סעיף 68(5) לחוק.

3.להלן תמצית העובדות הרלבנטיות לאישומים נגד המערער: ביום 17.10.07 פנה המתלונן אל המערער על מנת שייצג אותו בהליך מכירת נכס. במסגרת הסכם שכר הטרחה עליו חתמו הלקוח והמערער, נקבע כי המערער יפרסם מכרז למכירת הנכס וכי שכר הטרחה ישולם רק אם עסקת המכר תצא אל הפועל כאשר גובה השכר נקבע בהתאם למחיר העסקה. המערער פרסם מכרז להציע הצעות בגדרו נקבע כי המציעים יצרפו להצעתם ערבות בנקאית בגובה של 10 אחוזים ממחיר ההצעה וכן שהערבות תחולט במידה והמציע לא יעמוד בהצעתו. בסוף חודש נובמבר 2007 הוגשה הצעה לרכישת המקרקעין ומאחר והמציעה לא עמדה בהתחייבויותיה, חולטה הערבות הבנקאית בסך של 480,000 ש"ח. המציעה עתרה לבית המשפט כנגד המערער בלבד (מבלי לצרף את המתלונן כנתבע) על מנת למנוע את חילוט הערבות ובית המשפט קבע כי החילוט בוצע כדין ואף חייב את המציעה בהוצאות משפט לטובת המערער. לאחר מכן התקיימה פגישה בין המערער לבין המתלונן במסגרתה נדרש המתלונן לשלם למערער סכום של 180,000 ₪ בגין שכר טרחתו וכתנאי להחזר יתר כספי הערבות (300,000 ₪). המתלונן סירב לתשלום שכר הטרחה והסכום כולו נותר בידי המערער. המציעה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אליו צורף המתלונן כמשיב (למרות התנגדותו של המערער), לאחר שבית המשפט בערעור קבע כי המתלונן הוא בעל דין נחוץ ונכון. בערעור ניתן פסק דין בהסכמה, על פיו ישיב המערער למציעה סך של 73,400 ₪ לסילוק סופי של טענותיה ויתרת הכסף (כ- 400,000 ₪) נותרה בידי המערער. המתלונן עתר לבית המשפט המחוזי בת"א בניסיון לקבל את הכספים מן המערער. בפסק הדין נקבע כי על המערער להשיב למתלונן סך של 395,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה וכן לשאת בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪. המערער העביר למתלונן כ- 160,000 ₪ ויתרת הסכום בסך כ-235,000 ₪ (בערך נומינלי) לא הועברה למתלונן עד היום.

ההליך בבית הדין הארצי

4.בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי") חילק את פסק דינו לשלושה פרקים: פרק הדן בטענה מקדמית של פגם בהליך בבית הדין המחוזי; פרק הדן בערעור על הכרעת הדין; ופרק הדן בשני הערעורים על גזר הדין.

5.בכל הנוגע לטענה המקדמית, מדובר במעורבותו של עו"ד שלומי באשי, אשר העיד בפני בית הדין המחוזי ולטענת המערער, שהוכחשה על ידי ועדת האתיקה, אף ייצג את המתלונן בפניה. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי עו"ד באשי שימש בכל הזמנים הרלבנטיים כדיין בבית הדין המשמעתי

המחוזי. טענת המערער התבססה על נוהל טיפול בתלונות על ידי וועדת האתיקה (ניגוד עניינים). נוהל זה אוסר על דיון של ועדת האתיקה בתלונה שבה ב"כ המתלונן הוא חבר בית הדין המשמעתי המחוזי. בית הדין הארצי קבע כי הכללים הנ"ל מסדירים את פעולתן התקינה של וועדות האתיקה ועוסקים בניגוד עניינים אפשרי של מי מחברי ועדת האתיקה בשלב בירור התלונה בפני הועדה. נקבע כי הכללים באים להבטיח שהצדק בפעילות ועדת האתיקה ייראה ולא רק ייעשה ולכן הם מתמקדים בניגוד ענייניים של מי מחברי ועדת האתיקה. עוד נקבע כי ההתייחסות היחידה בכללים לחברי בית הדין המחוזי נוגעת למקרה בו הוגשה תלונה כנגד חבר בית הדין המחוזי. בית הדין הגיע למסקנה כי העובדה שהמתלונן היה מיוצג וקיבל ייעוץ מעו"ד שהינו גם חבר בית הדין המחוזי, אין בה כדי ליצור ניגוד עניינים או פסול כלשהו. עוד נקבע כי העובדה שבפני בית הדין מעיד עד שהוא גם דיין אינה יוצרת, כשלעצמה, כל ניגוד עניינים או מניעה ועל בית הדין לשקול עדות זאת בכלים הרגילים בהם הוא שוקל ובוחן עדויות. בכל הנוגע לכללי האתיקה לשופטים, אשר לטעמו של המערער חלים על המקרה, סבר בית הדין הארצי כי אין הם כוללים איסור על שופט לשבת בדין מקום בו בא כוחו של אחד הצדדים למשפט או עד מרכזי במשפט הינו שופט באותו בית משפט. נקבע כי אין כל מניעה ששופט יעיד בדין על דבר שאינו קשור בתפקידו השיפוטי וכי ההחלטה אם להעיד שופט ואם עדותו נחוצה היא של בית המשפט הדן בהליך בו מתבקשת העדות. נקבע בפסק הדין כי בית הדין המחוזי ראה את עדותו של עו"ד באשי כרלבנטית ותורמת לחשיפת האמת וכי עדותו התיישבה עם מכלול הראיות האחרות. בנסיבות אלה נדחתה טענת המערער.