עמי וגבי - רשתות טבריה בע"מ נ' ג'מיל סרחאן בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה כספית בגדרה תובעת התובעת כי ישולם לה סך של 65,060 ₪ עבור סחורה שרכשו ממנה הנתבעים מס' 1 ו- 2 בשנת 2007.

הנתבע מס' 3 נתבע על ידי התובעת בהיותו ערב לשיקים שמסרו לה הנתבעים מס' 1 ו- 2 עבור אותה סחורה, שיקים שחוללו ולא נפרעו.

ביום 14.1.2010 ניתן נגד כל הנתבעים פסק דין בהעדר הגנה. בקשת הנתבע מס' 3 לביטול פסק הדין התקבלה ומשכך, נותר פסק הדין על כנו נגד הנתבעים ס' 1 ו- 2 בלבד ועומדת כעת להכרעה התביעה נגד הנתבע מס' 3.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי בחודש אוקטובר 2007 רכשו ממנה הנתבעים מס' 1 ו- 2 סחורות בסכומים של 106,650 ₪ ו- 2,500 ₪ ובתמורה מסרו לה שלושה שיקים בסך של 35,550 ₪ כל אחד.

הנתבע מס' 3 ערב בכתב לפירעון שיקים אלו בכתב ערבות מיום 24.9.2007, שם צוינו שמו ומספר תעודת הזהות שלו, פרטי שלושת השיקים להם הוא ערב והתחייבותו שזו לשונה:

"אני החתום מטה מתחייב כלפי עמי וגבי רשתות טבריה בע"מ לפרעון השיקים של חב' ג'מיל סרחאן בע"מ לפי הפירוט הנ"ל...".

לטענת התובעת, מאוחר יותר ביקשו הנתבעים להחליף את שלושת השיקים האמורים בשיקים אחרים וכך נעשה, כאשר השיקים להם ערב הנתבע מס' 3 הוחזרו לו למשמרת וערבותו ביחס אליהם עומדת בעינה.

שניים מתוך השיקים החלופיים שנמסרו לתובעת, בסך כולל של 48,231 ₪, לא כובדו על ידי הבנק וזוהי קרן החוב הנתבעת כאן.

בתצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת נטען, כי ההתקשרות העסקית בין התובעת לבין הנתבעים מס' 1 ו- 2 החלה כבר בשנת 2003 וכי דרישתה לערבויות עלתה רק בשלב מאוחר יותר, כאשר הם ביקשו לרכוש סחורה בסכום גבוה יותר מבעבר. הנתבע מס' 3 יצר עם התובעת קשר טלפוני מספר רב של פעמים, הציג עצמו כעובד וכמנהל של החברה הנתבעת מס' 1 וביקש לשמש כערב נוסף, על פי דרישות התובעת. הוא הגיע למשרדי התובעת ביחד עם אביו - הנתבע מס' 2, ומיוזמתו הסכים לערוב לתשלום הסחורה באמצעות אותם 3 שיקים. הנתבע מס' 3 הוא שפנה לאחר מכן שוב לתובעת וביקש כי השיקים יוחלפו באחרים "בשל בעיה מסוימת בבנק", תוך שהוא ממשיך להיות ערב אישי לכל תשלום אחר.

עוד טוען מנהל התובעת בתצהירו, כי בטרם הוגשה התביעה הנתבע מס' 3 ניהל באופן אישי משא ומתן עמו לצורך הסדר החוב והוא אף העביר את פרטי התובעת לרואה החשבון שלו שביקש להגיע להסדר עמו. בסיכומו של דבר, הנתבע מס' 3 הוא בנו של הנתבע מס' 2, הוא חלק בלתי נפרד מהעסק של הנתבעת מס' 1 שם הוא עבד, הוא חתם על כתב הערבות, הוא נכח במשרדי התובעת וניהל משא ומתן לסילוק חובו ועל כן התובעת מבקשת לקבל את התביעה נגדו.

טענות הנתבע מס' 3

הנתבע מס' 3 טוען כי אין לו ידיעה לגבי הרכישה הנטענת של הסחורה וכי הוא מעולם לא רכש סחורה מן התובעת ולא שילם לה דבר.

הנתבע מס' 3 מכחיש את הטענה כי הוא ערב לחובות הנתבעים מס' 1 ו- 2. לטענתו, הוא לא חתם על כתב הערבות עליו נסמכת התביעה ומדובר במסמך מזויף הנושא חתימה מזויפת שאיננה שלו. הוא מעולם לא ערב לאיש כלפי התובעת ולא התחייב לשאת בחוב כלשהו.

עוד טוען הנתבע מס' 3 כי שטר הערבות (המוכחש) ממילא איננו מתייחס לשיקים שעל פיהם הגישה התובעת את תביעתה.

בתצהיר עדותו הראשית טוען הנתבע מס' 3, כי בעבר הוא אכן עבד בחברה - הנתבעת מס' 1, אך הוא מעולם לא ערב לחובותיה אלא היה עובד שכיר בה ותו לא. הנתבע מכחיש בתצהירו את טענת התובעת כי הוא פנה אליה בבקשה להגיע להסדר. לטענתו, התביעה נגדו מוגשת בחוסר תום לב רק בשל היותו בנו של הנתבע מס' 2. הנתבע שב ומכחיש בתוקף את חתימתו על כתב הערבות עליו נסמכת התביעה והוא נכון היה לעבור בדיקת פוליגרף או גרפולוג בעניין.

דיון והכרעה

התובעת הוכיחה את טענותיה בדבר עצם קיומו של חוב של הנתבעים מס' 1 ו- 2 כלפיה, בגין הסחורה שרכשו ממנה כמפורט בכתב התביעה, כמו גם את גובה החוב הנטען. טענות אלה לא נסתרו על ידי הנתבע מס' 3.

השאלה שעומדת להכרעה הינה - האם הנתבע מס' 3 חתם על כתב הערבות עליו נסמכת התביעה נגדו וערב לחובות הנתבעים מס' 1 ו- 2 כלפי התובעת.