עמית נ' אייזקס ואח'

החלטה

לפניי מספר בקשות:

(א) בקשה מטעם המשיב 7, עו"ד חיים כהן, לקבוע כי לא בוצעה המצאה כדין של המרצת הפתיחה;

(ב) בקשה לדחיית התובענה על הסף כנגד המשיב 7, מפאת חוסר סמכות עניינית;

(ג) בקשה מטעם המבקש בהמרצת הפתיחה להורות למשיבים להעביר לעיונו מסמכים מסויימים, אשר לטענתו, קשורים לסכסוך הנוכחי;

(ד) בקשה המבקש להוספת ראיה - מכתב מיום 14/11/11 מטעם ועדת האתיקה;

(ה) בקשה למחיקת הרחבת החזית הקיימת, לטענת המבקש, בתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה.

במקביל להגשת בקשות אלה, קבעתי בהחלטתי מיום 23/5/12, כי על ב"כ המבקש להודיע האם הוא מוכן להעביר את התובענה למסגרת של תביעה רגילה, ולהגיש כתב תביעה מתוקן, בטרם מתן כל החלטה אחרת בהליך.

בהתאם להחלטה זו, הודיע המבקש כי הוא מותיר לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה האם להורות על העברת ההליך למסגרת של תובענה רגילה, וכן עתר למתן מספר הוראות נוספות.

בתגובתם, התנגדו המשיבים להעברת ההליך למסגרת של תביעה רגילה, בטענה שמדובר במהלך שעלול לפגוע בזכויותיהם. לחלופין, ביקשו המשיבים כי ככל שבית המשפט יורה על העברת התביעה להליך רגיל, הדבר יותנה בחיוב המבקש בהוצאות ריאליות, בגין כל ההליכים שהתנהלו עד כה. בנוסף, התנגדו המשיבים להוראות הנוספות להן עתר המבקש.

לאור תגובה זו, הבהיר המבקש, כי בניגוד לעמדת המשיבים, הוא לא ביקש להעביר את ההליך למסגרת של תביעה רגילה, אלא הותיר סוגייה זו לשיקול דעת בית המשפט. המבקש הבהיר, כי הוא ישמח להמשיך בהליך הנוכחי, תוך קביעת מועד להוכחות, לאחר קבלת החלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים.

ראשית כל, יש לברר מהי המתכונת הדיונית הראויה לניהול ההליך הנוכחי.

בהקשר זה, העקרון הוא, כי:

"לבית המשפט שמורה הזכות להפנות בעלי דין שהגישו תובענה על דרך של המרצת פתיחה- לדרך הרגילה (תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א)). כידוע, השאלה האם מן הראוי שתובענה תתברר על דרך של המרצת פתיחה תוכרע על יסוד המורכבות העובדתית של ההליך (ראו: ע"א 137/74 פורת נ' סולומינסקי, פ"ד כח(2) 602 (1974); ע"א 610/81 נוטקוביץ' נ' נוטקוביץ', פ"ד לו(3) 495 (1982))".

(רע"א 818/08 חצרוני נ' סביוני טופז בע"מ (15/1/09) וראו גם: רע"א 10835/07 נעים נ' כרבאסי (13/2/08)).

מכאן, כי המתכונת הראויה לניהול ההליך הנוכחי, תיקבע בהתאם למורכבותן הלכאורית של הטענות העובדתיות בהמרצת הפתיחה. כמו כן, יינתן משקל לצורך בשמיעת עדים רבים, והחשש לפגיעה דיונית בנתבע, אם יתברר ההליך כהמרצת פתיחה דווקא (עניין נעים הנ"ל).

על פי הנטען בתובענה, המבקש הוא תושב ישראל, בעל הזכויות בדירה מסויימת (המכונה "הדירה הדרומית") והצמודים לה על פי חוזה המכר, בבית משותף ברמת השרון.

המשיבים 1 - 6, מרביתם תושבים זרים, הם מוכרי הזכויות במקרקעין, ומיוצגים בעסקת המכר על ידי המשיב 7, עו"ד כהן. המבקש טוען, כי המשיב 7 מחזיק בייפוי כח בלתי חוזר מטעם המוכרים, בנאמנות עבור המבקש, ובמקביל, הוא גם מייצג את המשיבים 1 - 6 כמוכרים בעסקת המכר, מונה לכונס נכסים לעניין רישום זכויות הרוכשים בחלקה במינוי בית המשפט בהליך ה"פ 564/00 וכן הוא משמש כב"כ המוכרים בתביעה לסילוק יד מהנכס בהליך תא"מ 5731-01-11 .

המבקש טוען, כי ביום 20/6/00 הוא רכש, יחד עם אשתו המנוחה, את הדירה מהמשיבים.

המבקש טוען, כי הדירה הייתה אמורה להימכר תוך הצמדת החניה וכן הצמדת מחצית ממשבצת הקרקע בתשריט. לטענתו, במועד הרכישה התנהל סכסוך כלשהו בין המשיבים 1 - 6 לבין צד ג', לגבי זכויות בחלקה, ולכן גובש בחוזה המכר הסדר מיוחד, אשר דוחה את השלמת הרכישה עד להתקיימותו של תנאי מתלה, לפיו במצב בו השטח האמור לא יהיה חלק מהרכוש המשותף, מחציתו תירכש על ידי המבקש (בתמורה לתשלום 5,000$) ומחציתו על ידי בעל "הדירה הצפונית". לצד זאת, נקבע כי ככל שהמחצית השנייה לא תירכש או לא יעשה בה שימוש על ידי בעל הדירה הצפונית, יחוייב המבקש לרכשה, בנוסף למחצית הראשונה, בתוספת של 5,000$ נוספים.