העובדות הצריכות לענייננו:
1.בפני תביעה שהגישו 19 קבוצות תובעים, לפיצוי בגין הפרת הסכמים, ליקויי בניה, הפרת חובות חקוקות ונזקים בגינם, כנגד הנתבעות, שתי חברות יזמיות, אשר עסקו במועדים הרלוונטיים ביחד עם צדי ג' בייזום, בתכנון ובניה ובמכירתם של בתי מגורים בפרויקט בניה למגורים במעלות בשם "שויצריה הקטנה" בגוש 18378 חלקות 16, 17, 19, 20, ו-28, ובגוש 18379 חלקה 3 (להלן: הפרויקט).
עסקינן ב- 19 דירות קוטג' הנמצאות בבניינים בני ארבע דירות כל אחד, המחולקים לשתי קבוצות דירות אשר ביניהם מפריד קיר משותף. חלק מהדירות הן דירות קוטג' ובחלקן צמודות קרקע, שאין מעליהן או מתחתיהן דירה נוספת (כל הדירות יקראו להלן: הדירות).
2.אין חולק כי התובעים רכשו זכויותיהם בדירותיהם על פי חוזי מכר שערכו עם מי מהנתבעות (להלן: ההסכמים), וכי כל הדירות נמסרו לתובעים במהלך השנים 99'-98'.
התובעים טוענים בקליפת אגוז כי רכשו דירותיהם על יסוד פרסומים של הפרוייקט (להלן: הפרסומים), ופרוספקטים בהם הוצגו הדירות כבעלות חצר גינה גדולה ורחבה בסדר גודל של כ- 200 מ"ר (להלן: הפרוספקטים). להסכמים צורפו תכניות הדירה וכן תכנית פיתוח בקנה מידה של 1:250 ללא מידות ובניגוד לדין. בסופו של יום הוכחו הפרסומים כמצגי שווא כוזבים בנוגע לשטחי החצרות והגינות, תוך הפרת הסכמים.
כמו כן טענו לליקויי בניה בדירותיהם, כמפורט בחוות הדעת שהוגשו מטעמם, אשר חלקם משותפים לכל הדירות, כגון מדרגות פנימיות שאינן תקניות ואינן בטיחותיות, וציפוי חיצוני פגום, סדוק ומתקלף המצריך החלפת משטחים שלמים, בעיות במערכת החשמל, בעיות רטיבות, בעיות אקוסטיות קשות וכיוצא בזה.
3.הנתבעות דחו את כל טענות התובעים לגופן , בטענן כי לא הבטיחו דבר בתוכניות או במפרט מבחינת גודל הגינות או הצמדה של חצרות לדירות. אשר לקירות התומכים טענו כי הם מהווים חלק משטח המגרש, ונבנו בהתאם למקובל. מכל מקום, הטענות בדבר גודל החצר, כנטען וכמוכחש, מתייחסות רק לתובעים אשר רכשו דירות קרקע.
לטענתן, שכרו שירותיהם של מומחים ויועצים מהשורה הראשונה בתחומם בישראל, מהמשרדים המובילים בכל אחד מהתחומים הרלוונטיים לבניית הדירות, ואף עמדו בפיקוח צמוד של משרד השיכון, אשר הציב דרישות רבות בקשר עם איכות הבניה וטיבה.
כן טענו כי הציעו לתובעים, אשר הגישו את תביעתם רק חמש שנים לאחר קבלת הדירות, לתקן את הליקויים, אך התובעים התנגדו לכך, והוכיחו כי הם מעוניינים אך ורק בקבלת פיצוי כספי.
הנתבעות שלחו הודעות לצדדים שלישיים כמפורט להלן:
א. הצדדים השלישיים 1 ו-2, האדריכלים דינה עמר ואברהם קוריאל, תכננו את השכונה, הרחובות, הפיתוח, הקירות התומכים, המגרשים ואת הדירות, לרבות תוכניות עבודה לכל שלב ושלב (להלן: האדריכלים או האדריכל). לטענת הנתבעות, חייבים האדריכלים כלפיהן בגין טענות התובעים ככל שהן מתייחסות למדרגות הטרפזיות הפנימיות, ליקויים תכנוניים בבתים או ליקויים בעבודות פיתוח, ליקויים באופן הצבת הבתים במגרשים, מיקום הקירות התומכים והשפעתן על מידות המגרשים, אקוסטיקה וירידת ערך.
ב. הצד השלישי 3 היא חברה לתכנון סביבתי, אשר ביצעה את עבודות אדריכלות הנוף בפרוייקט (להלן: מילר בלום), ותכננה את עבודות הפיתוח במגרשים. לטענת הנתבעות, חייבת מילר בלום כלפיהן בגין טענות התובעים ככל שהן מתייחסות לירידת ערך הדירות, בגין אי ביצוע עבודות נשוא ההסכם על פי התוכניות או על פי דין, תכנון לקוי של המגרשים ומסירת תוכניות שגויות לאדריכלים, אי סימון נכון על גבי תוכניות, העדר פיקוח וכיוצא בזה.
ג. הצד השלישי 4 היא חברה קבלנית שביצעה את כל עבודות הבנייה בדירות לרבות העמדתן במגרשים "עד מפתח", והיתה אמורה למסור את הדירות לתובעים כשהן בנויות לשביעות רצונן ללא כל ליקוי או תקלה על פי התכנון של האדריכלים (להלן: הקבלן). לטענת הנתבעות, הקבלן חב כלפיה בגין טענות התובעים ביחס לליקויי ביצוע בדירות, ליקויים באופן הצבת הבתים במגרשים, ליקויים בביצוע אקוסטיקה, ביצוע ציפוי חיצוני לקוי, כל הליקויים המפורטים בחוות הדעת ועוד.
ד. הצדדים השלישיים 5 ו-6 בנו את קירות האבן בפרוייקט (להלן: ונציה ואברהם חטיב, בהתאמה). לטענת הנתבעות, חייבים בעלי דין אלה כלפיה בגין אי ביצוע העבודות נשוא ההסכם על פי התוכניות ועל פי דין, בניית הקירות התומכים שלא על פי התוכניות או בניגוד להן, בניית הקירות התומכים שלא על פי השיפוע הנדרש בתוכניות וצמצום שטח המגרשים, ביצוע עבודות הפיתוח בחריגה מהוראות הדין, אי פיקוח ועוד.
ה. הצד השלישי 7 היא חברה קבלנית אשר ביצעה את עבודות הפיתוח במגרשים, חניות תלויות וקווי ניקוז בפרוייקט, על פי התכנון של מילר בלום, והצד השלישי 8 התחייב בערבות אישית לכל התחייבויותיה של הצד השלישי 7. הנתבעות טענו כי חייבים בעלי דין אלה כלפיה בגין טענות התובעים ככל שמתייחסים לליקויים במשטחי גרנוליט, וכן בגין סדקים וליקויי צבע במעקה החיצוני.
4.גם הצדדים השלישיים הכחישו את טענות התובעים וכן טענות הנתבעות במלואן, אם כי לא הכחישו את חלקם בביצוע הפרוייקט.
אשר למדרגות בביתם של לונה וליעוז הלפרין (התובעים 20 ו-21), נטען כי דין התביעה בגין ליקוי במדרגות להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין. התברר כי לונה הלפרין הגישה תביעה בבית משפט השלום בחיפה בת.א. 2533/01 בגין נזקי גוף שנגרמו לה ביום 7.11.99 כאשר מעדה תוך כדי ירידה בגרם המדרגות הפנימי (להלן: תיק הלפרין). המהנדס רונן שטרנברג, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, קבע כי המדרגות בוצעו ברמה גבוהה ועל פי התוכניות למעט סטיות זניחות, גרם המדרגות בטוח לשימוש לפי "סטנדרטים מקובלים" ועל פי דרישות התקנות, וכי לא קיים סיכון למשתמש, במיוחד במרכז המהלך. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות שבפניו, אימץ את עמדת המומחה מטעמו, ודחה את התביעה הן כנגד הקבלן והן כנגד האדריכלים.
לפיכך, יערך הדיון בסוגיית המדרגות הפנימיות בעניינם של כל התובעים, למעט משפחת הלפרין, לגביהם קבעתי כי מתקיים מעשה בית דין, בשל השתק פלוגתא והשתק עילה, נוכח פסק הדין בתיק הלפרין. חוות דעתו של המהנדס שטרנברג הוגשה כראיה גם בתיק זה ותידון להלן.
בשלב זה ייאמר, כי ביום 19/12/06 ניתן פסק דין נגד הצדדים השלישיים 5 ו- 6 בהעדר הגנה, ואילו ההודעה נגד הצדדים השלישיים 7 ו-8 נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות, ביום 6/7/09.