התובע הוא דייר ב'בית זקנים' ברחוב שפירא בעיר לוד; המקום בבעלות 'עמידר'.
התובע, איש מבוגר, עולה מאחת מארצות ברית המועצות לשעבר, אינו דובר השפה העברית, אך יודע בודאות שעמידר עשתה לו עוול, וגם ממשיכה לעשות לו עוול, כי הוא נאלץ לשלם שכר דירה הגבוה מהמתחייב וגבוה מזה הקבוע על פי דין, וכן כי עמידר לא החזירה לו הוצאות שיפוץ שביצע בדירה בה הוא מתגורר.
יאמר כי שמעתי את הדיון בשתי פעמים, בפעם הראשונה הפסקתי את הדיון לאור העובדה שהתובע שאינו דובר השפה העברית לא הצליח להבהיר את דבריו רק כעס וצעק בשפה הרוסית (כאמור בפרוטוקול ישיבת 6.2.08).
אפשרתי לתובע להשמיע דבריו בישיבה נוספת ובלבד שלדיון זה יתיצב נציג של התובע הדובר עברית כדי שיוכל לתרגם את דבריו, ואת ההתנהלות בבית המשפט.
ביום 26.5.08 התקיים לפני דיון נוסף ובו עתר התובע להחזר הוצאות שיפוץ הדירה וכן בקש להפחית את דמי השכירות שהוא משלם, לטענתו בניגוד לדין.
אשר להחזר הוצאות שיפוץ
זכויותיו של דייר המתגורר בדיור הציבורי מעוגנים בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן, "החוק") ובתקנות זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשס"א-2000, ובתיקון משנת התשס"ב-2002 (להלן, "התקנות").
בהתאם לחוק חייבת עמידר לדאוג לשיפוץ ולתיקון ליקויים המתגלים בדירות שבבעלותה, או שעליה להחזיר כספים בגין שיפוצים, הכל בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק ובתקנות; כך גם נקבע בדין כי דייר המתגורר בדירת עמידר חייב לשלם דמי השתתפות עצמית בגין עלות השיפוץ, בהתאם לדירוג מסלול השכירות כפי שקבוע בחוק ובתקנות.
סעיף 2(4) לחוק קובע כי חברה לדיור ציבורי חייבת "להתחיל בביצוע תיקון של ליקוי בדירה ציבורית כמשמעותו בסעיף 8(ב)(2) בדחיפות המתחייבת, ולא יאוחר מ-60 ימים מיום שנודע לה על הצורך בתיקון, ולהשלימו בתוך זמן סביר ...".
בהתאם לסעיף 8 (ב)(2) לחוק "העדר פרט בדירה אשר נכלל במפרט שקבע או פגם בפרט כאמור, אשר לצורך שימוש מקובל וסביר בדירה יש לתקנו, ייחשב כליקוי לעניין סעיף 2(4)".
לטענת התובע עם כניסתו לדירה בשנת 1996 גילה ליקויים "השיש במטבח היה שבור, הכיורים והברזים במטבח ובאמבטיה היו לא תקינים" (סעיף 1 לתוספת לכתב התביעה).
לדברי נציגת עמידר, רק בספטמבר 2002 פנה התובע בבקשה לתיקון הליקויים שמצא "הוא אוכלס במאי 97' ובא אלינו בבקשה ב- 2002 שנסדר לו את ארון המטבח ואת השיש" (עמ' 2 ש' 3-4 לפרוטוקול 6.2.08) גם בדיון הנוסף שנערך חזרה על הדברים כי "בספטמבר 2002 הוא פנה אלינו, רצה לעשות שיפוצים, כנראה בלאי של הדירה. הוא אמר שנשבר השולחן של השיש והברזים"(עמ' 2 ש' 14-15, פרוטוקול 26.5.08).
לדברי הנתבעת הופנתה בקשת התובע לתיקונים בדירה לועדה הרלוונטית שתפקידה לבדוק את הבקשות ובהתאם לאשרן או לדחותן; ואכן בינואר 2003 אישרה הועדה את בקשת התובע, אלא שאז התברר כי התובע תקן בעצמו את הליקויים, ולמעשה ערך שיפוץ על דעתו בלי להמתין לאישור הועדה. "שלחנו את התיק לוועדה, לוקח זמן, אחרי כמה חודשים אישרו לו אך הוא כבר ביצע את העבודה...הוא לא תיקן אלא עשה חדש ועכשיו הוא דורש את הסכום הזה. הוא לא חיכה שאנחנו נתקן לו" (עמ' 2 ש' 5-7, פרוטוקול 6.2.08), הנתבעת גם ציינה כי "המהנדס שלנו דובר רוסית, הוא הסביר לו שזה כרוך בהפניה לוועדה על פי חוק גוז'נסקי לשיפוצים וזה יקח זמן. הוא כנראה לא היה לו סבלנות והוא שיפץ לבד. אנחנו הגענו אליו בינואר 2003, שזה 4 חודשים אחרי הבקשה שביקשנו מהוועדה והוא הודיע שהוא כבר לא רוצה כי הוא עשה את השיפוצים לבד" (עמ' 2 ש' 16-20, פרוטוקול 26.5.08).
על פי התוספת לתקנות (בתיקון משנת 2002) "לוח שיש מעל ארונות מטבח תחתונים" (בהנחה ש"שולחן השיש" כלשון התובע מתייחס לפרט כאמור)הוא פרט הכלול במפרט "לדירות ציבוריות
טרם השכרתן בהשכרה ציבורית", מכאן שעל הנתבעת היה לתקן את הליקוי במסגרת שיפוץ לפני אכלוס הדירה.
בהתאם לסעיף 2(4) לחוק היה על הנתבעת להתחיל בביצוע התיקונים לא יאוחר מ- 60 יום מיום שנודע לה על הצורך בתיקון, ולהשלימו בתוך זמן סביר.
בעניננו פנה התובע לעמידר רק בחלוף מספר שנים מיום שנכנס לדירה, קרי, בספטמבר 2002, לאחר שכבר התגורר בדירה מספר שנים, (כך לגרסת הנתבעת שנתמכה בתיק הדירה, ובהעדר ראיה אחרת), ובשל האבחנה בין ליקויים שהתגלו
טרם ההשכרה ובין כאלה שהתגלו
תוך כדי תקופת ההשכרה, הרי התיקון של שבר השיש, הכיורים והברזים אינם כלולים ב"מפרט
לאחזקה שוטפת של דירות ציבוריות במשך תקופת השכרתן, בהשכרה ציבורית" (חלק א' לתוספת של התקנות), ומשכך בעת שפנה בבקשה לאישור השיפוץ לא היה זכאי לתיקון הפרטים הנזכרים; יחד עם זאת הפנתה הנתבעת את ענינו לאישור ועדת חריגים בהתאם לסעיף 5(ב) לתקנות, והועדה אישרה את תיקון ארון המטבח והחלפת שולחן שיש בסכום של 1,329 ש"ח. כאמור, התובע לא המתין לאישור הועדה, גם לא לתיקון שיעשה על ידה והזדרז לתקן בעצמו ועל חשבונו את הליקויים בעלות של 3,500 ש"ח, כך לדבריו שלא נתמכו בחשבונית או קבלה.
מכאן שאין הוא זכאי להחזר המבוקש על ידו, מאחר שלפי תקנה 3 לתקנות "לא יתוקן ליקוי בדירה ציבורית...הנובע מביצוע שינוי, הוספה או תיקון על ידי הדייר,
בלא שקיבל אישור מראש ובכתב לביצוע השינוי, הוספה או תיקון מאת חברה לדיור ציבורי".
קוצר הרוח והציפיה להעתרות מיידית לבקשה מנע מהתובע את הזכות לקבל החזר כספי מאחר שכאמור התיקונים בוצעו ללא הסכמת עמידר, כמתחייב מהחוק.
בדיון שהתקיים לפני הסכימה נציגת עמידר, לפנים משורת הדין, להעביר לתובע את הסכום שאושר בוועדה, קרי, סך של 1,329ש"ח.