עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' דרי מאיר ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפינוי ולסילוק יד של הנתבעים מהמקרקעין נשוא כתב התביעה בגין פלישה, החזקה , השגת גבול ובניה בלתי חוקית במקרקעין אלה.

רקע

המקרקעין שבמחלוקת ידועים כבית ברחוב המעיין 8 ירושלים בגוש 30404 והם בבעלותה הבלעדית של התובעת מכח הפקעה שההוראה על ביצועה ניתנה ע"י שר האוצר לטובת מדינת ישראל בהתאם לפקודת הקרקעות רכישה לצורכי ציבור , הודעת הפקעה מספר הפ555/2/1, נחתמה ביום 20/4/76.

על מקרקעין אלה התנהלה עד שנות ה-70 פנימיית ליפשיץ בירושלים.

במהלך שנות ה-70 פונתה פנימיית ליפשיץ בירושלים .עם פינויה החלו נכנסים להתגורר בה זוגות צעירים משכונת עין כרם ובהם הנתבעים.

הנתבעים שהיו זוג נשוי (גרושים כיום) מחזיקים בנכס שבמחלוקת מאז שנת 1977 לפחות, ברם עד היום לא הוסדרו זכויותיהם בנכס בהסכם שכירות מול עמידר ,או בהסכם חכירה מול מינהל מקרקעי ישראל.

הנכס אליו נכנסו הנתבעים כלל במקור שני חדרים בלבד-חדר בקומה הראשונה וחדר בקומה השניה (להלן: "הנכס" או "הנכס במחלוקת").

ביום 28.3.77 ניתנה הודעה מטעם מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") לחב' עמידר (להלן:"עמידר") לפיה הוחלט להקצות לנתבעים חדר במבנה הפנימיה לשעבר- חדר מס' 39 וחדר נוסף בקומה הראשונה.

ביום 10.9.79 אישרה ועדת דמי מפתח בעמידר חתימה על חוזה המתייחסת לשני חדרים כפוף לחוות דעת הנדסית ותשלום דמי מפתח.

בדו"ח השמאי הממשלתי לועדת דמי מפתח של עמידר מיום 29.5.77 הכולל התיחסות לנכס שבמחלוקת קבע השמאי כי שווי דמי מפתח מלאים בתמורה לקבלת זכויות של דייר מוגן בנכס מסתכמות ב-35,000 ל"י.

ביום 12.4.84 ברוח ההחלטה מיום 29.5.77 קבעה ועדת דמי המפתח בשנית כי בהתאם לכללים שהופעלו על דיירי עין כרם שמתגוררים בפנימיית ליפשיץ לשעבר גם הנתבעים ישלמו 50% מסך דמי המפתח. המחיר ביום החתמת החוזים עמד על 70000 ל"י , על כן על הנתבעים לשלם 35000 ל"י בצמוד למדד חודש 1/77 וזאת על מנת להסדיר זכויותיהם בנכס.

הנתבעים החלו בעבודות בניה שונות בהתאם להוראות עמידר בעקבות זאת הגיש המינהל כנגד הנתבעים עוד בשנת 80 תביעה לסילוק ידם מהנכס במסגרת ת.א. 1810/80 .

ביום 9.4.80 ניתן כנגד הנתבעים צו מניעה ולאחר מכן פסק דין לסילוק יד.

למרות פסק דין זה המשיכו הצדדים במגעים בניסיון להסדרת זכויות הנתבעים בנכס.

יצויין, כי חרף החלטות ועדות דמי המפתח הנתבעים לא שלמו מעולם דמי מפתח ולא חתמו על שום מסמך הקובע את מעמדם בנכס.

חרף האמור עשו הנתבעים דין לעצמם ולטענתם בעקבות התרחבות המשפחה החלו בונים תוספות בניה לנכס באופן בלתי חוקי וללא קבלת היתר בניה כדין.

המו"מ בין הנתבעים לעמידר ולמינהל נמשך שנים בחלופת מכתבים.

ביום 3.12.96 התבקשו הנתבעים למלא טופס בקשה לחכירת הנכס (כפי שעשו דיירים אחרים שהוקצו להם נכסים ממה שהיה מבנה הפנימיה) ובכלל זה התבקשו לפנות שביל להולכי רגל שנחסם על ידם.

הנתבעים לא שעו לבקשות המינהל ולא שלמו את הסכומים להסדרת זכויותיהם ועל כן הוגשה התביעה בפני.