עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ נ' וקנין סוויסה ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אשר ניתן בהסכמת הצדדים, ביום 12/7/12, וזאת עד למתן החלטה בתביעה לביטול פסק דין אשר הוגשה במקביל להגשת בקשה זו.

2.בפתח הדברים יאמר, כי פסק הדין אשר ניתן בהסכמת הצדדים, ביום 12/7/12, ניתן כנגד המבקשת 1 בלבד (להלן: "המבקשת"). פסק דין כנגד המבקש 2 , ניתן כבר ביום 28.12.09 בהעדר הגנה. לאור האמור, דין הבקשה לגבי המבקש 2, להידחות, וכך אני מורה.

3.המבקשת טוענת בעיקר, כי ההסכמה אשר הושגה בין ב"כ הצדדים הייתה תוך שיתוף לקוי של המבקשת במידע, באמצעות הפחדתה וניצול מצבה הנפשי הקשה ותוך אי בהירות בדברי עורך הדין מטעמה.

זאת ועוד, המבקשת טוענת בגוף הבקשה, כי הלכה למעשה עורך דינה ויתר על הגנתה ללא ידיעתה, הבנתה או הסכמתה, כחלק מהתנהגותו הכושלת והבעייתית בתיק.

כמו כן, טוענת המבקשת כי היא לא נשאלה ע"י בית המשפט אם היא מבינה את תוכן ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

4.לגופו של עניין, טוענת המבקשת, כי אין זה סביר שהיא תוותר על דירת מגוריה, כאשר יש לה טענות הגנה מצוינות (כך בלשון הבקשה) הנתמכות בהצהרה של שישה דיירי הבניין.

5.בתגובה לבקשה, טענה המשיבה כי פסק הדין נשוא הבקשה ניתן במעמד הצדדים ובנוכחות הנתבעת ועורך דינה אשר ייצג אותה בהליך, כי ביהמ"ש הבהיר היטב למבקשת את תוכנו של פסק הדין, מהותו והשלכותיו. המבקשת קיבלה את פסק הדין לידיה בתום הדיון וכי ככל שגורסת המבקשת כי היא לא הבינה את מהות פסק הדין ו/או ההסכמה, הרי שהיה לה די זמן כדי לקרוא ולעיין בפסק הדין וזאת בהתחשב בכך כי פסק הדין ניתן ביולי 2012, בעוד שהבקשה הוגשה רק בחודש מאי 2013 ומועד הפינוי שנקבע בפסק הדין היה באפריל 2013.

6.זאת ועוד, לטענת המשיבה, סיכוי התביעה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה אפסיים ואת טענות המבקשת בעניין מאזן הנוחות יש לדחות הואיל שעל פי פסק הדין נקבע מועד הפינוי רק לאחר חודשים רבים ממועד פסק הדין, בהם היה עליה להתכונן ולהיערך לקיום פסק הדין במועד. עוד טוענת המשיבה, כי המדובר במבקשת אשר זכויותיה כדייר ממשיך נבחנו ע"י הועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון אשר דחתה את בקשתה ומכל מקום, אי פינוי הדירה בהתאם לפסק הדין מסב ויסב נזק עצום למשפחות רבות שנמצאו זכאיות כדין לאכלוסם בדיור הציבורי.

7.בתשובה לתגובה מטעם המבקשת, חזרה המבקשת על טענותיה (כפי שהופיעו בבקשה) וביקשה להדגיש כי העובדה שהמבקשת הייתה מיוצגת, יש בה דווקא משום פגיעה קשה במבקשת לאור התנהלותו של עורך הדין לאורך כל הדיונים. כמו כן, ציינה המבקשת שהיא עברה ניתוח בראשה וכן אינה יודעת קרוא וכתוב ומרגע שהבינה את משמעות פסק הדין עשתה כל שביכולתה כדי לשנותו.

עוד טענה המבקשת כי אין להקל ראש בהצהרות ששת דיירי הבניין התומכים בטענתה, שכן אילו היו מבשילות לכדי תצהירי עדות ראשית, היה בהם כדי להקנות למבקשת זכויות של דייר ממשיך.

לפיכך, טוענת המבקשת כי סיכוי התביעה לביטול פסק הדין גבוהים וכשמדובר בפסק דין של פינוי אין מנוס אלא מלהורות על עיכוב פסק הדין.

דיון

8.כאמור, המבקשת עותרת לביטול פסק הדין בתביעה נפרדת, אשר הוגשה על ידה במקביל להגשת בקשה זו לעיכוב פסק הדין.

9.פסק דין אשר ניתן בהסכמה ניתן לביטול בשתי דרכים כאשר לענייננו, כל אימת שיש לאחד הצדדים טענה שהחלק ההסכמי נפגם, עליו להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו. בענייננו, כאמור, המבקשת משיגה כלפי היסוד ההסכמי שבפסק הדין ולפיכך, הגישה תביעה לביטול פסק דין.

10.כלל הוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב ביצוע פסק הדין, מוטל הנטל לשכנע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשתו (בש"א 3158/91 שמואל פלטו שרון נ' קומפנטי פריזיין דה וכן בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית ת"א – פורסמו במאגרים המשפטיים).

11.ככלל, בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שוקל ביהמ"ש שני שיקולים עיקריים:

השיקול האחד הינו סיכויי ההצלחה בערעור/בתביעה לביטול פסק דין, והשיקול השני הינו הקושי בהשבת המצב לקדמותו באם יזכה המערער בערעורו/בתביעה לביטול פסק דין, וזאת לאחר שפסק הדין כבר בוצע.

סיכוי הערעור/התביעה לביטול פסק דין בענייננו והנזק הצפוי תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה.

נטל ההוכחה כי סיכויי הערעור/התביעה לביטול פסק דין גבוהים וכי בלא העיכוב, יגרם נזק חמור ובלתי הפיך כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, מוטלים על המבקש לעכב ביצוע פסק הדין.