עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' לנקרי

בא-כוח התובעת: עו"ד צבי אבנון

בא-כוח הנתבע: עו"ד ארקדי אליגולאשוילי (מטעם הסיוע המשפטי)

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה לפינוי דירה בבעלות המדינה, שאותו היא מנהלת ומחזיקה, ומשכירה לזכאי הדיור הציבורי. כן תבעה מהנתבע דמי שימוש ראויים בסך של 3,000 ₪.

התביעה הוגשה ביום 9.6.2011 ובד בבד עם הגשתה, הוגשה גם בקשה לסעד זמני, שיורה לנתבע לפנות את הדירה.

הבקשה והתביעה הועברו אליי ביום 12.6.2011 ובהחלטה מאותו יום, נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 13.6.2011. בדיון זה טען הנתבע את עיקרי טענותיו, וכדי לאפשר לו להיות מיוצג, נדחה הדיון ליום 19.6.2011. בדיון זה נקבעו הסכמות דיוניות שלפיהן סיכמו הצדדים סיכמו את טענותיהם.

עיקרי העובדות והשאלה הטעונה הכרעה

2.הדירה, ברחוב המשלט 14/23 בבית שמש, הושכרה על-ידי התובעת לגב' מלי דסה ז"ל (להלן – המנוחה), שהוכרה כזכאית לדיור ציבורי. חוזה השכירות נחתם ביום 5.8.2001 ומאז הוארך מעת לעת (נספח א' של כתב התביעה). המנוחה נפטרה ביום 18.4.2011 (רישיון הקבורה – נספח ג'), ובהתאם להחלטה של משרד השיכון, הועמדה הדירה להשכרה לזכאית אחרת (דינה קפלן), שעימה נחתם חוזה שכירות ביום 19.5.2011 (חוזה השכירות עם קפלן – נספח ד'). בעוד עובדי התובעת החלו לשפץ את הדירה ולהכשירה להשכרתה, התברר להם שהנתבע פלש אל הדירה ביום 26.5.2011. ביום 31.5.2011 הגישה התובעת תלונה על כך למשטרה (נספח ה'), וכן הגישה את התובענה הנדונה, שבה תבעה את פינויו של הנתבע וכן תבעה שישלם לה דמי שימוש ראויים עבור תקופת שהייתו בדירה.

3.טענתו העיקרית של הנתבע היא שלא פלש אל הדירה במועד הנטען על-ידי התובעת. לטענתו, במהלך כשש השנים האחרונות היה הוא הידוע בציבור של המנוחה והתגורר עמה בדירה. בערב פסח האחרון היא התאבדה ונקברה כעבור יומיים, ביום 20.4.2011. בני משפחתה הגיעו לדירה, נטלו את המפתחות וסילקו את הנתבע מהדירה. הנתבע הגיש על כך תלונה במשטרה עוד ביום 21.4.2011 (נספח ג' של סיכומי הנתבע). לטענתו, שכן ששמו דאיס אנונו, שגר בבניין, הצהיר שהנתבע אמנם מתגורר בדירה בחמש השנים האחרונות (התצהיר – נספח ב').

4.בדיון שהתקיים ביום 19.6.2011 הסכימו הצדדים לסכם את טענותיהם בשאלה הבאה: בהנחה שהנתבע היה ידוע בציבור של המנוחה, האם הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה ששכרה המנוחה מהתובעת, בהיותה זכאית לגור בדיור ציבורי.

עוד הובהר שהתובעת חולקת על הטענה שהנתבע היה ידוע בציבור של המנוחה, וכי אם שאלה זו תעלה במסגרת אחרת, תעמוד התובעת על טענתה שהנתבע לא היה ידוע בציבור של המנוחה.

יוער, כי שתי הסכמות נוספות לא מצאו את ביטוין בפרוטוקול. האחת, היא שבסיכומיהם, יהיו הצדדים רשאים להסתמך על כל המסמכים המצויים בתיק בית המשפט, לרבות הוראות נוהל של התובעת, שבא-כוח הנתבע ביקש שיצורפו (נספח ד' של סיכומי הנתבע). השנייה, כי לאור זהות הסעדים המבוקשים בתביעה העיקרית ובבקשה לסעד הזמני, פסק הדין יינתן בתביעה העיקרית (מטעם זה, ביקש הנתבע בסוף סיכומיו את דחיית התביעה).

לאור הסכמות אלו, ביקש בא-כוחו של הנתבע לחקור את נציגת התובעת שנכחה בדיון, הגב' גאולה עייש, שתפקידה רכזת שטח בבית שמש בעשרים וארבע השנים האחרונות, ואילו בא-כוחה של התובעת הודיע שהוא מוותר על חקירת המצהיר מטעם הנתבע (מר דאיס אנונו).

לאחר חקירתה של הגב' עייש, סיכם בא-כוחה של התובעת בעל-פה, ולבקשת בא-כוחו של הנתבע, הוגשו סיכומי טענותיו בכתב ביום 26.6.2011. לאור טענות הנתבע בסיכומיו, ניתנה ביום שהוגשו (26.6.2011) החלטה, שבה התבקשה תגובתה של התובעת, שגם התבקשה לבחון אפשרות של מציאת פתרון חלופי לנתבע. תגובת התובעת הוגשה היום (21.7.2011).

עיקרי עדותה של נציגת התובעת

5.קודם שנידרש לטענות הצדדים, נעמוד על עיקרי עדותה של הגב' עייש, שהיא כאמור, רכזת השטח מטעם התובעת בבית שמש זה כעשרים וארבע שנים. את המנוחה הכירה לפחות בארבע השנים האחרונות, והיא ביקרה בדירתה פעם בשנה. ארבעת הביקורים האחרונים שערכה הגב' עייש בדירת המנוחה היו בתאריכים 24.3.2008, 19.1.2009, 2.6.2010 ו-24.1.2011. בכל אחד מהם נערך דו"ח ביקור, ובכולם הצהירה המנוחה שהיא מתגוררת בדירה בגפה. עובדה זו מצוינת גם בטופס "בדיקת אכלוס וגבייה" שאותו מילאה הגב' עייש ואושר בחתימת המנוחה, בכל אחד מארבעת הביקורים, וגם בתצהיר שעליו חתמה המנוחה בשני הביקורים האחרונים (מב/1). על פינוי הדירה שמעה התובעת מיד לאחר ליל הסדר, ביום 20.4.2011.

6.במענה לשאלותיו של בא-כוח הנתבע השיבה הגב' עייש, שהיא מעולם לא נתקלה במקרה שבו נפטר בן-זוג הזכאי לדיור ציבורי ובדירה נותר הידוע בציבור שלו. כך גם לא נתקלה במצב שבו הצהיר דייר שהוא גר בגפו, והתברר שחי עם מישהו. באשר למצב שבו אחד מבני זוג נשואים נפטר, הנוהל לדבריה הוא, שבן הזוג שנותר בדירה מתבקש להמציא תעודת פטירה ואישור מהמוסד לביטוח לאומי, ושאלת המשך מגוריו מועברת לוועדה במשרד השיכון, המוסמכת להחליט על זכאות לדיור ציבורי. אם בן הזוג הנותר עומד בתנאים לכך, אזי בדרך כלל הוא יישאר לגור בדירה. רק אם הוכח שבפועל, בן הזוג לא גר עם המנוח, הוא יוצא מהדירה. בדומה, אם יתברר שבן הזוג הנפטר, שהיה זכאי לדיור ציבורי, נתן בחייו תצהיר כוזב בעניין מגוריו בגפו, גם אז יוציאו מן הדירה את בן הזוג שנותר.

יוער שלגב' עייש הוצגו שאלות נוספות בדומה לאלו שאותן הבאנו, ועל-פי עדותה, תשובותיה ניתנו על סמך ניסיונה, ולא בהכרח על סמך הנהלים המחייבים.

טענות התובעת

7.התובעת טענה שהנתבע, שאינו זכאי לדיור ציבורי, עשה דין לעצמו ופלש ללא אישור לדירה שנועדה לשמש למגוריהם של אלו שהוכרה זכאותם לדיור ציבורי. למרות שהתבקש לפנות את הדירה, עומד הנתבע בסירובו, ובכך מונע ממי שהוכרה זכאותה לדיור ציבורי, שהיא אם יחידנית, ואף נחתם עימה הסכם שכירות, להיכנס לגור בדירה.