החלטה
לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעת המשיבה לפינוי המבקש מדירה השייכת לדיור הציבורי, דירה ברחוב כיכר תרשיחא 6/1, מעלות תרשיחא.
הבקשה נדונה ביום 26.3.14, המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
על פי הנטען בכתב התביעה, אמו של המבקש, אשר נפטרה בדצמבר 2011, התגוררה בדירה הנ"ל מאז 1988. המבקש, לטענת המשיבה, פלש לדירה לאחר פטירת אמו, ומאז הוא מחזיק בה שלא כדין.
בבקשת הרשות להתגונן טוען המבקש, כי הוא בעל זכויות של דייר ממשיך, שכן התגורר עם אמו המנוחה כל ימי חייו, עד לפטירתה. למבקש אח אחד ושלוש אחיות. האח ושתי אחיות התחתנו ועזבו את הבית, ואחות נוספת היא נכה, המתגוררת בהוסטל. המבקש התחתן לאחרונה, ולפני זמן קצר נולד לו בן. לטענתו, הוא סובל ממצב כלכלי קשה, מועסק באופן עונתי כמציל בבריכת שחייה, ובתקופות אחרות של השנה מקבל קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. לטענת המבקש, הוא מוכר כזכאי לסיוע בדיור.
בחקירתו הנגדית הודה המבקש, כי בשנים 2010 ו-2011 שינה כתובתו במשרד הפנים לשתי כתובות שונות בעיר ערד. לדבריו, בשל מחסור במקומות עבודה כמציל באזור הצפון, והצורך בפרנסה לו ולמשפחה, יצא לעבוד במלונות ים המלח, ובאותה תקופה לן בדירות שכורות שהעמיד לרשותו המעביד. שינוי הכתובת נעשה משיקולי מס, על פי עצת מעבידו, ומבלי שהמבקש העלה על דעתו כי באופן זה הוא מוותר על זכות להיחשב בעתיד כדייר ממשיך בבית אמו. לטענת המבקש, גם כאשר עבד באזור ים המלח המשיך להגיע לבית אמו בתרשיחא מדי שבוע, שכן שם התגורר. לטענתו, זהו ביתו היחידי מאז ומתמיד. במהלך חקירתו הנגדית של המבקש הוגשה כראייה תמצית רישום ממרשם האוכלוסין (מוצג מש/1), המעידה על כך שהמבקש היה רשום כתושב מעלות תרשיחא מאז 1983, נרשם כתושב העיר ערד מיום 16.2.10, ונרשם שוב כתושב מעלות תרשיחא ביום 3.7.11.
בפני המבקש הוצגו בחקירתו הנגדית מסמכים המעידים על כך שאמו המנוחה מסרה לנציגי המשיבה, כי היא מתגוררת בגפה. לטענת המבקש, אמו המנוחה סבל ממחלות רבות ונטלה תרופות, לא דיברה עברית, לא ידעה קרוא וכתוב, ולא ניתן להסתמך על דברים אלו כאמת. לטענתו, אף יתכן כי אמו ביקשה לקבל הנחה בשכר הדירה, ולכן מסרה שהיא מתגוררת בה לבדה, ובכל זאת עומד המבקש על טענתו, כי לאורך כל השנים, אף כאשר עבד במלונות ים המלח, למעשה התגורר עם אמו בדירת המשיבה.
לטענת המשיבה, אין ליתן למבקש רשות להתגונן, לאחר שגרסתו לפיה התגורר עם האם ברציפות לפני מותה – הופרכה בחקירה הנגדית. שינוי הכתובת במשרד הפנים מוכיח, לטענתה, כי גירסת המבקש מופרכת, וכי המבקש עבר להתגורר בדירת האם רק כחמישה חודשים לפני מותה. המבקש אינו מקיים את הקריטריונים הקבועים בחוק להכרה כדייר ממשיך, ועל כן – אין לו כל הגנה, ודין בקשתו להידחות.
בנוסף לכך, לטענת המשיבה, המבקש פנה וביקש להכיר בו כדייר ממשיך, ובקשתו נדחתה. המבקש לא ערער על דחיית הבקשה. למרות זאת, הוא ממשיך להתגורר בדירה, ללא כל זכות שבדין.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון ליתן לו רשות להתגונן, כפי שיובהר להלן.
סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, מגדיר "דייר ממשיך" כך: "-בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי". סעיף 3 לחוק קובע, כי דייר ממשיך כאמור, אשר יש לו זכות לדירה ציבורית, יראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לדירה לכל דבר ועניין.
השאלה העולה בתיק זה היא, האם ניתן לראות במבקש, למרות תקופת העבודה שלו במלונות ים המלח, ולמרות שינוי הכתובת באותה תקופה, כמי ש"התגורר" עם אמו במשך שלוש השנים שקדמו למותה?
סבורני כי התשובה לשאלה זו תלויה בפרשנות הגדרתו של דייר ממשיך בחוק (וליתר דיוק – המילה "התגורר"), בשים לב לתכלית החקיקה. כידוע, תכליתו של חוק הדיור הציבורי, שהינו חוק סוציאלי, היא במתן סיוע למי שידו אינה משגת לרכישת דירה באופן עצמאי, תוך ניהול מלאי הדירות, שאינו בלתי מוגבל, באופן שיועמדו אלו לרשות הזכאים, שהם אכן אלו הזקוקים ביותר לאותו סיוע.
לא ניתן לשלול, בשלב זה של הדיון, כי על אף שינוי הכתובת, והמגורים בפועל במשך כשנה וחצי באזור מרוחק מהדירה נשוא תביעה זו, לצרכי פרנסה, כאשר לטענת המבקש – לא ניתקה זיקת המגורים בינו לבין הדירה בכל התקופה האמורה, ייכנס המבקש לגדרה של הגדרת הדייר הממשיך על פי החוק.
מנגד, עומדים כמובן ממצאי הביקורים שערכה המשיבה מעת לעת בדירה, ושעל פיהם נמצא, לכאורה, כי אמו המנוחה של המבקש התגוררה בגפה. דו"חות אודות ביקורים כאמור אינם יכולים לשמש כראייה בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, שלב שבו נבחנות ראיות המבקש-הנתבע בלבד, ועל כן אין בטענות המשיבה אודות ממצאים כאמור כדי לשנות את התוצאה, בשלב זה.
בנסיבות אלו, אני רואה לנכון להורות על קבלת הבקשה ועל מתן רשות להתגונן.
הוצאות הדיון שהתקיים לפניי יקבעו בהמשך ההליך העיקרי.
תצהירו של המבקש ישמש ככתב הגנה.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.