עמותת מכבי ראשל"צ תשלם לשחקן הכדורסל ג'ו דאוסן פיצויי פיטורים

לפנינו תביעתו של גו' דאוסן (להלן: "התובע") ששיחק בעמותת מכבי ראשון לציון (להלן: "הנתבעת" וגם "העמותה") שלוש עונות ותובע ממנה כעת פיצויי פיטורים.

העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים

1.      1.      התובע, שחקן כדורסל, עבד בנתבעת החל מאוגוסט 1998 ועד יוני 2001 במשך שלוש עונות. התובע והנתבעת חתמו על הסכמי העסקה 1472, 1868, 1692.

2.      2.      הנתבעת הינה עמותה רשומה כדין המנהלת קבוצת כדורסל בוגרים בליגת העל.

3.      3.      שכרו האחרון של התובע היה 377,600 ש"ח ברוטו לעונה.

4.      4.      עד למרץ 2001, כשלושה חודשים לפני תום הסכם העסקה בין הצדדים לתקופה קצובה, והן בתום עונת הכדורסל של 2000/2001 לא הציעה הנתבעת לתובע לחדש את החוזה. לפיכך לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 94,400 ש"ח (שלוש עונות במכפלת משכורת חודשית).

5.      5.      בהסכם הראשון שנחתם בין הצדדים, 1472, נוספה פיסקה בכתב יד אחרי סעיף 10 ח' - הוראות משלימות - שזו לשונה:

"ביטוח מנהלים - הקבוצה תערוך לשחקן פוליסת ביטוח מנהלים שהשחקן יהיה המבוטח והמוטב על פיה עבור שכר הבסיס בכל עונה תפריש הקבוצה מידי חודש מתחילת ההתקשרות ועד לסיומה סך של 8% ותעבירו לפוליסה. בנוסף תעביר הקבוצה על חשבונה סך של 13.3.% מהשכר הבסיס לפוליסה. בתום  תקופת ההתקשרות תועבר הפוליסה לבעלות השחקן. לפי דרישת השחקן תלווה לו הקבוצה מידי חודש סך של 7,118 ש"ח צמודים לדולר. החזר ההלוואה יתבצע מתוך הפוליסה ולא מכל מקום אחר".

6.      6.      התובע מבקש מביה"ד לראות בהלוואה זו, שאין חולק כי סכומיה הועברו לידיו כחלק משכר עבודתו וכמעין "סידור מיסוי" של הנתבעת שנועד לצרכיה, והנתבעת מבקשת להכיר בסכומים אלו שלא הוחזרו לידיה כהלוואה ממש, אשר יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע.

7.      7.      לטענת הנתבעת התוספת שנכתבה לעניין ההלוואה בהסכם, כאשר התובע היה מיוצג באמצעות עו"ד, נכתבה ע"י עורך דינו. בטופס "אישור היתרה" עליו חותם שחקן בתום עונה לא ציין התובע שיש חוב כלפיו, ואילו חשב כי מגיעים לו פיצויי פיטורים, הרי שהיה צריך לציין זאת בדו"ח.

8.      8.      לטענת התובע, הסעיף שהוסף בכתב יד היה במסגרת התחייבותה של הנתבעת לבטח את התובע בביטוח מנהלים ולהעביר לפוליסה הנ"ל את חלק המעביד. התובעת מעולם לא ערכה לו ביטוח מנהלים וה"הלוואה" שניתנה לו הייתה תרגיל חשבונאי בלתי נפרד מהשכר שלו, שנעשתה ביוזמת הנתבעת כדי לחסוך בעלויות מעביד.

9.      9.      לגבי זכאותו העקרונית של התובע לפיצויי פיטורין, הרי שמאחר ומדובר בהסכם לתקופה קצובה, וכאשר לא הוכח בפנינו כי העמותה הציעה לתובע לחדש את החוזה, אין כל רלבנטיות לרצונו / אי רצונו של התובע להשתחרר אף הוא מההסכם, ועל פי סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים מדובר בפיטורים המזכים בפיצויים.

10.  10.  וכך קובע הסעיף:

"אי-חידוש חוזה עבודה

9.    (א)   היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לענין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה - רואים אותו, לענין חוק זה, כאילו התפטר...

11.  11.  טענתה של הנתבעת לפיה הועסק התובע למשימה מוגדרת ומשהושלמה תם החוזה ולפיכך אין הוא זכאי לפיצויים, לא הוכחה כלל ועיקר. בנוסף נציין כי אין לקבל את הטענה לפיה שכרו של התובע כלל בתוכו את פיצויי הפיטורים שכן לא הוצג בפנינו אישור הממונה על יחסי עבודה להיות שכרו של התובע שכר הכולל פיצויי פיטורים.

משכך, ובהתאם למצב המשפטי הנוהג זכאי התובע לפיצויי הפיטורים.

12.  12.  אלא, שהנתבעת טוענת כי במשך תקופת העסקתו קיבל ממנה התובע הלוואות בסך של 93,911 ש"ח, ועל כן לא רק שהוא אינו זכאי לפיצויים פיטורים. ההיפך הוא הנכון. הוא זה שחב לה כספים בשל הלוואות שלא הוחזרו.

לאחר שקראנו את טיעוני הצדדים, שמענו את עדויותהם ועיינו בסיכומיהם הגענו לכלל מסקנה לפיה על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים כיוון שלא הוכח בפנינו כי הסכומים שהועברו לתובע היו בגדר הלוואה ולא על חשבון שכר עבודה. להכרעתנו זו הגענו מהשיקולים הבאים: