עמותת אלעד- אל עיר דוד נ' עמותת עיר עמים ליציבות שוויון ועתיד מדי ואח'

החלטה בבקשת הנתבעים 2 – 5 לחייב את התובעת להשיב על שאלון

שאלות 1 ו- 2

מתשובת הנתבעים 2 – 5 עולה כי הם מבקשים מידע ביחס לתאגידים וגופים הקשורים אל התובעת ושבאמצעותם היא פועלת בסילוואן. שאלה 1 בנוסחה המצומצם רלבנטית לתביעה הנדונה. שאלה 2 רחבה ומכבידה למעט שאלה 2ד'.

שאלות 7 – 8

בשאלה 7 התבקשה התובעת לפרט את רשימת הנכסים בסילואן שהוכרזו כנכסי נפקדים ואשר מצויים בחזקתה או בשימושה, או בשימוש צדדים שלישיים אשר קיבלו הרשאה ממנה.

בשאלה 8 התבקשה התובעת לפרט לגבי כל אחד מהנכסים הללו את מועד ההכרזה על הנכס כנפקד, מועד העברתו לתובעת, סוג השימוש שנעשה בו בחמש השנים האחרונות, הליכים משפטיים שהתנהלו לגבי הנכס והעתק החוזים שמכוחם הועבר הנכס לשימוש התובעת.

לטענת התובעת המידע אינו רלבנטי, ומכביד ועלול לפגוע בחיי אדם ורכושו. עוד לטענתה כתב התביעה עוסק בציטוטים ספציפיים מהדו"ח, כאשר לטענתה מוציאים את דיבתה רעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי חל במקרה זה מעשה בית דין, המשתיק את הנתבעים, וזאת לאור התדיינות מפורשת שהתקיימה בין הצדדים בעניין אותו מידע, אשר הוכרעה באופן חלוט בעת"מ 8260/08 ו- עת"מ 1974/08.

בכתב התביעה ישנן התייחסויות לפרסומים בנוגע לנכסים ספציפיים, אך בצידן התייחסות לפרסומים כלליים יותר.

בסעיף 18 לכתב התביעה נטען באופן כללי כנגד טענת הנתבעים לפיה עמותת אלע"ד פועלת כארגון פשע הגוזל את נכסיהם של ערבים תושבי סילוואן ונטען כי האשמות אלה הן חסרות שחר.

פרק ב'2 לכתב התביעה עוסק בטענה כי אלע"ד גוזלת נכסים של ערבים בעיר דוד.

סעיף 28 לכתב התביעה מתייחס לכך שבמאמר נטען באופן חוזר ונשנה כי אלע"ד משתלטת על נכסים של ערבים בסילוואן בניגוד לדין, גוזלת אותם מבעליהם ועושקת אותם, הכל תוך ביצוע עבירות פליליות חמורות. כן נטען בסעיף זה כי: "מנטרה זו חוזרים ומשננים הנתבעים בקול רם וברור בכדי להפכה לאמת".

סעיף 30 לכתב התביעה עוסק ברכישת בתים באופן כללי וכך גם סעיף 31 לכתב התביעה בו מצוטט הקטע מהמאמר העוסק בשיטת השתלטות על נכסים אשר נלקחו על בסיס "חוק נכסי נפקדים".

הטענות אינן קונקרטיות לגבי נכס כזה או אחר אלא נוגעות לכלל נכסי הנפקדים המצויים ברשות התובעת, ולכן השאלות רלבנטיות.

ככל שתצהיר התובעת כי היא מצמצמת את כתב התביעה למסכות עובדתיות קונקרטיות ולא לאמירות הכלליות המפורטות לעיל, היא תהיה פטורה ממתן התשובות, ככל שלא תתייחסנה לאותם נכסים ספציפיים אשר יישארו במסגרת כתב התביעה.

אני דוחה את טענת התובעת לעניין מעשה בית דין בשל ההחלטות שניתנו בעתירות המנהליות.

ההחלטה בעתירה המנהלית איננה מהווה מניעות או מעשה בית דין בהליך שבפניי.

בעתירה המנהלית דובר על מסירת מידע לפי חוק חופש המידע ואילו כאן מדובר בהליך אזרחי המתנהל כנגד הנתבעת והשיקולים והאיזונים בכל אחד מההליכים שונים.

הנתבעת 1 היא היחידה שהייתה צד לעתירות המנהליות, ולכן ככל שקם מעשה בית דין, הוא נוגע אליה ולא אל הנתבעים 2 – 5.

העתירה התייחסה למידע על נכסים שהועברו לתובעת ממנהל מקרקעי ישראל ולכן הטענה בדבר מעשה בית דין איננה רלבנטית ביחס למידע מהגופים האחרים, כמבוקש.

אשר לטענה בדבר סיכון לחיי אדם ורכוש, התובעת תעביר לבית המשפט את התשובות ואת המסמכים אשר לטענתה יהיה בגילוים כדי לסכן חיי אדם, ולאחר עיון במסמכים, תינתן החלטה בעניינם.