החלטה
לפניי בקשה לסילוקה על הסף של תובענה זו, בטענה להעדר סמכות עניינית.
רקע
1.התובעת היא עמותה המפעילה שלושה גני ילדים בישוב אכסאל. לגן הראשון ניתן רשיון משנת תשס"ג, השני משנת תשס"ו והשלישי משנת תשע"א. החל משנת 2002 מתוקצבת העמותה על ידי משרד החינוך. בביקורות שערך משרד החינוך בנושא תשלום שכר לעובדי העמותה, מצא משרד החינוך כי לא משולם שכר כדין, כך על פי קביעתו של משרד החינוך, ועל כן החליט להפסיק את התקצוב לעמותה החל מיום 1.9.12.
2.מאז החלטת משרד החינוך ועד להגשת כתב התביעה, כך עולה מטענות הצדדים בכתבי בי-דין ובעל-פה בדיון שהתקיים, היו הליכים שונים בין התובעת לנתבעת, כאשר התובעת ביקשה לתקן את הליקויים שנמצאו אצלה ואילו הנתבעת דרשה לצורך כך מסמכים שונים וביצעה בדיקות שונות באמצעות רואה חשבון.
משלא נסתיימה הבדיקה בתוך פרק זמן סביר, כך לטענת התובעת, לא נותר לה אלא לפנות לערכאות.
3.בכתב התביעה, עותרת התובעת כי בית המשפט יורה למשרד החינוך לשלם לה את תקציב שנת הלימודים תשע"ג לגני טרום חובה המופעלים על ידה וכן, עותרת לפסיקת פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין "נזקים משוערים אשר נגרמו לתובעת..." וכן ביטול החסימה שהטילה הנתבעת על סמל הגן המופעל על ידי התובעת.
במסגרת התובענה, עתרה התובעת לסעד זמני, בדמות צו עשה המחייב את הנתבעת לבצע שניים מן הסעדים הנתבעים בתביעה העיקרית, וזאת עד לבירור התובענה העיקרית - להעביר את התשלום הנתבע בתביעה עבור שנת הלימודים תשע"ג וכן להסיר את חסימת סמל המוסד.
4.ביום 4.6.13 עם הגשת הבקשה לסעד זמני, ניתנה החלטת בית המשפט בו התבקשה התובעת להציג את מקור סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה. בתגובה, הודיעה התובעת כי התביעה הינה תביעה כספית לקבלת סכומי כסף המגיעים לה, אך לא הועברו בשל עניינים בירוקרטיים או טכניים. המדובר בתביעה כספית שאינה "בענייני חינוך" כלשון החוק, ועל כן, לשיטתה של התובעת, הסמכות נתונה לבית משפט זה.
הדיון
5.לאחר עיון בבקשה ובהודעת התובעת ביחס לסמכות הענינית, נקבע דיון בבקשה, במעמד שני הצדדים. הנתבעת התייצבה אמנם בדיון, אולם מסרה כי קיבלה את כתב התביעה ואת הבקשה למתן סעד זמני רק יום קודם לדיון ועל כן לא היה סיפק בידה להגיש תגובה עניינית כתובה. עם זאת, הנתבעת טענה כבר בדיון, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית.
6.בתום הדיון, הציעה ב"כ הנתבעת כי תפנה למשרד החינוך על מנת לזרז את הטיפול בעניינה של התובעת ותגיש הודעה מחייבת בתוך 21 יום. לפיכך, מתוך ציפייה כי אכן תושלם הבדיקה ואולי יתייתר ההליך כולו, לא ניתנה החלטה בשאלת הסמכות העניינית ואף לא בבקשה לסעד זמני.
בחלוף עשרים ואחד ימים, הוגשה בקשת הנתבעת למתן ארכה מן הטעם שהיועץ המשפטי אשר טיפל בעניין חלה והוחלף על ידי יועצת משפטית אחרת ותגובת משרד החינוך הועברה לב"כ הנתבעת באיחור.
7.בתום הארכה, הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף. במסגרתה, גם הודיעה הנתבעת, בסעיף 31 לבקשה, כי הבדיקה העלתה שהליקויים בהתנהלות התובעת אינם מאפשרים את חידוש התקצוב אשר נתבע על ידה, אף לא חלקית, וההחלטה על הפסקת התקצוב, מיום 1.9.12, בעינה עומדת.
טענות הצדדים ביחס לסמכות העניינית
8.הנתבעת טוענת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה שכזו נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, זאת חרף ניסוח התביעה כתביעה כספית ולצו עשה. לטענת הנתבעת, ביסוד התביעה עומדת החלטת משרד החינוך להפסיק התקצוב לתובעת, לאחר שבדק ומצא כי זו הפרה את החוק ואת נהלי המשרד המחייבים גנים מוכרים שאינם רשמיים. אין המדובר בעיכוב כספים המגיעים לתובעת, אלא בהחלטה של משרד החינוך, מתוקף סמכותו ולאחר שהפעיל שיקול דעתו, כי התובעת אינה עומדת בקריטריונים לקבלת התקצוב ולכן הוא הופסק. החלטה כזו של משרד החינוך ניתנת לבחינה על ידי הערכאה שלה נתונה הסמכות לבדוק את שיקול דעת הרשות – בית המשפט לעניינים מנהליים.
9.תגובת התובעת הוגשה כאמור בכתב עוד קודם לדיון, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 4.6.13 ובהמשך, הוגשה התייחסות. כך גם נשמעו, קודם לכן, בדיון, טיעוניה ביחס לסמכות העניינית ואף הוגש מטעמה פסק דין לעיון בית המשפט והודעה נוספת ביום 22.7.13. התובעת טוענת כאמור, כי אין המדובר בתביעה שדינה להתברר בבית משפט לעניינים מנהליים שכן המדובר בתביעה כספית שאינה בענייני חינוך והסמכות נקבעת בהתאם לסעד.
דיון ומסקנות
10.כבר עתה אומר, כי לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בחוק ובפסיקה, הגעתי לכלל דעה כי הסמכות העניינית אינה נתונה לבית משפט זה.
אסביר טעמיי.