עמותת אלבית אלדאפי נ' מועצה מקומית אעבלין ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

עסקינן בתביעה כספית על סך 153,824 ₪.

מכתב התביעה עולה, כי התובעת הינה עמותה הפועלת בקרב העדה האורתודוכסית בכפר אעבלין. הנתבעת מס' 1 (להלן: "משרד החינוך") הינה הממונה על ביצוע חוקי החינוך במדינה והאחראית על מימון ותקצוב הפעילויות במוסדות השונים במדינה מכוח חוקי החינוך. הנתבעת מס' 2 (להלן: "המועצה") הינה רשות מקומית אשר אחראית יחד עם משרד החינוך על הקמת מוסדות חינוך רשמיים בתחום שיפוטה.

התובעת טוענת, כי בשנת 2007 החליטה המועצה להפריט את גני טרום החובה הנמצאים תחת שיפוטה ולהעבירם למכללת סח'נין. לטענתה, חלק מההורים מחו על ההחלטה ופנו לבית המשפט, אשר דחה את עתירתם. התובעת טוענת, כי טרם התקבלה החלטת בית המשפט פנו אליה ההורים וביקשו, כי תקים ותפעיל גן טרום חובה בו יקלטו ילדיהם. לטענתה, ההורים האמורים טענו, כי הם מסרבים בתוקף להעביר את ילדיהם לגנים בניהול מכללת סח'נין.

התובעת טוענת, כי בעקבות בקשת ההורים פנתה למועצה בכדי לברר את האפשרות להעביר חלק מהילדים לגן שתקים ותפעיל. לטענתה, המועצה הביעה הסכמתה לכך וטענה, כי קיים תקצוב ממשרד החינוך להקמה והפעלת גן טרום חובה וכי התקציבים מוחזקים בידיה. לטענת התובעת, המועצה המליצה לה לקלוט את הילדים באופן זמני עד לבירור ההליכים המשפטיים. לטענתה, הסכימה להמלצת המועצה וקיבלה על עצמה לקלוט את הילדים בגן חובה אשר היא הקימה והפעילה במימון עצמי.

התובעת טוענת, כי בעקבות האירועים האמורים, מכללת סכנין החליטה לסגור את גן טרום החובה אשר אמורה הייתה להפעיל. לטענתה, לאחר דחיית עתירת ההורים התירה לה המועצה, באופן סופי, להקים ולהפעיל גן שבו יקלטו הילדים אשר נותרו ללא מסגרת.

התובעת טוענת, כי ביום 7.11.07 פנתה למועצה בבקשה לקבל רישיון לפתיחת גן טרום חובה בכדי שהגן יוכר כמוסד חינוכי מוכר הזכאי לתקצוב על פי החוק. באותו היום פנתה המועצה למשרד החינוך והודיעה, כי אין בכוונתה לפתוח גני טרום חובה לשנת הלימודים תשס"ח וכי פנתה לתובעת בכדי שזו תפתח ותנהל גן טרום חובה בו יקלטו הילדים אשר לא הייתה להם מסגרת חינוכית.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי ביום 24.1.08 התקבלה תשובת המועצה לפיה משרד החינוך דחה את בקשת התובעת בטענה שהבקשה הוגשה באיחור חודשיים לאחר פתיחת שנת הלימודים. התובעת טוענת, כי ההחלטה מתעלמת ממסכת העובדות והשתלשלות העניינים שבגינן הוגשה הבקשה באיחור. לטענתה, פנתה למחלקה המשפטית של משרד החינוך אולם ניסיונותיה לקבל רישיון לא צלחו. בהמשך הגישה בקשה לעיון חוזר בבקשתה לרישיון. לטענתה, הובטח לה כי העניין יטופל בדחיפות אולם רק ביום 7.6.08 הגיעה מפקחת למקום ובחוות דעתה מיום 20.6.08, שהתקבלה אצל התובעת רק בסוף חודש ספטמבר 2008, ציינה המפקחת, כי יש בעיה באישור הגן בשל העדר חצר במבנה. עוד טוענת, כי המפקחת המליצה שלא להעניק לגן רישיון אף בשל העדר מקלט וכן בשל העובדה שהתובעת אינה משלמת לגננת לפי השיעורים והכללים הנהוגים והמחייבים במוסדות החינוך הרשמיים. התובעת ציינה, שמשרד החינוך נתן רישיון לגן אחר אשר הפעילה ושאף בו לא היה מקלט וזאת מאחר ולא הייתה לתלמידים מסגרת חלופית. לטענתה, הנימוק האמור רלוונטי אף לענייננו.

לטענת התובעת, היא ביקשה, כי יראו בבקשת הרישוי אשר הוגשה ביום 7.11.07 גם כבקשה לשנת הלימודים המתקרבת- תשס"ט ומשרד החינוך הסכים לבקשה זו. התובעת טוענת, כי לפני ביקורת המפקחת בחודש יוני 2008 היא דאגה למצוא מקום חלופי המקיים את תנאי הבטיחות הדרושים לצורך אישור המקום כמתאים לשמש כגן ילדים. לטענתה, מפקחת אשר ביקרה במבנה החדש שיבחה אותו אולם סירבה ליתן רישיון לגן מאחר ועסקינן במבנה שונה מזה שצוין בטפסי הבקשה לרישיון. לטענתה, היא ניסתה להסביר למפקחת שהשינוי נעשה בהתאם לדרישה, אשר נמסרה לה בעל פה, לתקן את הליקויים וטענה, כי לא התבקשה לתקן את הבקשה באופן פורמאלי.

התובעת טוענת, כי משרד החינוך מסרב באופן מתמיד להעניק לה רישיון, תוך שימוש בטענות חסרות ערך ומשמעות הנשענות על סיבות טכניות. לטענתה, בחודש ינואר 2009 ניתן לה רישיון להפעלת הגן לשנת תשס"ט. זאת, כחמישה חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים וכאשר האישור מתייחס לשנת הלימודים האמורה בלבד ולא לזו שקדמה לה.

לטענת התובעת, היא פנתה לנתבעות בבקשה שיחזירו לה תשלומים בגין שנת הלימודים 2007/2008 אולם בקשתה נדחתה. התובעת טוענת, כי חוסר תקצוב הגן והחזר השקעותיה גרמו לגירעון כספי מהותי בספריה. לטענתה, משרד החינוך הודיע לה, כי במידה שהגירעון לא יכוסה הוא ישקול את ביטול התקצוב שלה כגן.

התובעת טוענת, כי הנתבעות גרמו לסחבת ארוכה ומיותרת בטיפול בבקשתה. עוד טוענת, כי התנהגותן מעידה כאלף עדים על חוסר תום לב. לטענתה, הנתבעות היו מודעות למצוקת הילדים, לכך שלא קיימת מסגרת חינוכית מתאימה לילדים ולכך שהם נקלטו על ידי התובעת אולם ישבו בחיבוק ידיים במשך חודשים ארוכים ולא טיפלו בבקשתה לקבל רישיון. עוד טוענת, כי הנתבעות לא פעלו להוצאת צו לסגירת הגן מאחר וידעו, כי היא מממנת את פעילות הגן. התובעת טוענת, כי הדבר מעיד על הסכמתן העקרונית של הנתבעות לאפשר לה להפעיל את הגן. לטענתה, הענקת רישיון פורמאלי הינה הליך טכני בלבד. התובעת מוסיפה וטוענת, כי יש בהתנהגות הנתבעות משום התעשרות שלא כדין על חשבונה. לטענתה, חובה על הנתבעות להעניק שירותי לימוד חובה לילדים בהתאם לחוק אולם לא היה בידן לעשות כן והיא עשתה זאת במקומן ועל חשבונה ולפיכך עליהן לשלם לה עבור מתן שירותי לימוד החובה. התובעת טוענת, כי הנתבעות המשיכו להשלות אותה, כי בכוונתן ליתן לה רישיון כאשר במציאות הן פעלו בכדי להכשיל את אישור הגן.

לטענתה, בפגישתה עם הנתבעות במשרדי המועצה באוקטובר 2007 הוסכם שהיא תקלוט את הילדים שנותרו ללא מסגרת חינוכית וכי תגיש בקשה לרישיון ומשרד החינוך ינקוט בפעולות הדרושות בכדי להביא לאישורו של הגן. התובעת טוענת, כי משרד החינוך הפר את התחייבותו האמורה והוא עכב וטרפד את מתן האישור. התובעת מוסיפה וטוענת, כי היה על הנתבעות להודיע לה כבר בשלב המשא ומתן, כי במידה שלא יינתן לה רישיון היא לא תוכל לקבל מהן תקציב. לטענתה, ככל שהדבר היה ידוע לה מלכתחילה הרי שהייתה נמנעת מלהפעיל את הגן ודואגת להשלים את כל ההליכים לקבלת רישיון קודם לכן.

לבסוף טוענת התובעת, כי הוציאה סך של 153,824 ₪ עבור שנת הלימודים תשס"ח וכי על הנתבעות לממן את הוצאותיה האמורות.

משרד החינוך טוען, כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה שכן על אף שעילת התביעה אזרחית הרי שבפועל התובעת מבקשת לתקוף במישרין החלטה מנהלית של משרד החינוך. לטענתו, היה על התובעת לתקוף את החלטתו בפני וועדת ערר ובפני בית המשפט לעניינים מנהליים ומשלא עשתה כן קיימת חזקה, כי החלטת המשרד הינה סבירה וכדין.

לטענתו, בהתאם לנהלים שלו, המבקש לפתוח מוסד חינוכי- גן ילדים או בית ספר- צריך לקבל רישיון לפני פתיחת שנת הלימודים. משרד החינוך טוען, כי מטרת הנוהל הינה, בין היתר, שתהיה לו שהות מספקת לבחינת הבקשה ותיקון הליקויים שהתגלו.

לטענת משרד החינוך, ביום 5.11.07 התקבלה אצלו בקשת התובעת לרישיון. הבקשה האמורה התייחסה לגן ילדים לגילאים 3 ו-4. משרד החינוך טוען, כי גיל לימוד החובה במועצה הינו 5 ואילך ומשכך הרי שהגן שהתובעת ביקשה להפעיל אינו גן חובה אלא גן טרום חובה והוא אינו בגדר מוסד חינוך אשר דרושה לו הכרה לפי חוק לימוד חובה. לטענתו, בדרך כלל הוא אינו מתקצב גנים לגילאי 3-4 בישוב הרלוונטי אולם בשנת הלימודים תשס"ח הוא תקצב גנים כאמור, במידה שהם מילאו אחר התנאים כמו מוסדות מוכרים. משרד החינוך ציין, כי אחד התנאים הינו קיומו של רישיון להפעלת הגן.

לטענתו, קיימת חובה לקיומם ותקצובם של גנים רשמיים ומנגד אין חובה כאמור לגבי מוסדות מוכרים ולא רשמים אשר לגביהם הסמכות לתקצוב מסורה לשיקול דעת שר החינוך. לטענת המשרד, תקצוב מוסדות חינוך פרטיים אינו זכות קנויה אלא פריבילגיה שבשיקול דעת ולפיכך לא קמה זכות תביעה. לטענתו, משלא קיבל הגן רישיון הוא מצא כי אין מקום לתקצב אותו.

עוד טוען משרד החינוך, כי במידה שהתובעת או מישהו אחר קיבלו רישיון למבנה שאינו ראוי להיות גן הרי שעסקינן בטעות ואין בידי התובעת לבקש, כי הטעות תחול גם לגביה שכן טעות אינה מקנה זכות. לטענתו, על פניו המקרה אליו התייחסה התובעת בכתב התביעה אינו דומה למקרה בו עסקינן שכן מדובר בליקויים בעלי אופי שונה.