עמורי נ' נחום

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' סלע- הקש אביגיל), מיום 10.11.13, בתיק מס' 02-00989-06-8, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להגדיל את צו התשלומים למשיב- החייב בתיק ההוצאה לפועל.

בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 10.11.13, לאחר שהמשיב המציא לעיונה, בהתאם לדרישתה, מסמכים בנוגע לציוד אתו רכש מחברת פלאפון, קבעה הרשמת הנכבדה את הדברים הבאים: למשיב הכנסות בסך של 13,900 ₪ הכוללות פנסיה של אשתו בסך של 8,000 ₪, קצבת זקנה של אשתו בסך של 2,200 ₪ וקצבת נכות של המשיב בסך של 3,700 ₪. למשיב הוצאות בסך 13,050 ₪ הכוללות: שכר דירה- 3,700 ₪, אחזקת בית- 800 ₪, טלפון- 550 ₪, ביטוח רפואי- 200 ₪, כלכלה- 3,000 ₪, כבלים- 350 ₪, תרופות- 800 ₪, החזר הלוואת בנקים- 4,000 ₪.

הרשמת הנכבדה קבעה כי בשלב זה היא מותירה את צו חיוב התשלומים למשיב על כנו (1,000 ₪) וכן ניתנה התראה למשיב לשלם את יתרת חוב הפיגורים אשר הצטבר בתיק האיחוד בסך של 2,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד ההחלטה. נקבע כי ככל שלא יעשה המשיב כן, יפוזר תיק האיחוד.

בבקשתו אשר בפני טוען המבקש- הזוכה בתיק ההוצאה לפועל כי יש להעמיד את צו התשלומים למשיב על סך של 10,000 ₪. לטענתו, המדובר במשיב לא אמין אשר אינו משלם את חובותיו לנושים. המבקשת טוען כי קביעת הרשמת לפיה כי למשיב הוצאות בסך של 13,050 ₪, מוטעית.

לטענתו אין כל הצדקה להוצאות המשיב בסך של 3,700 ₪ בגין שכירות וטענת המשיב לעניין זה לא נתמכה בקבלות. לטענתו, בהעדר פירוט של הוצאות אחזקת הבית המדובר בהוצאה פיקטיבית. עוד טוען המבקש כי אין הצדקה להוצאות לחברת פלאפון, אין ראיה לכך כי המשיב ורעייתו מוציאים סך של 3,000 עבור כלכלה והדבר אף אינו משתקף בחשבון בנק. עוד טוען המבקש כי אין הצדקה להוצאות בגין כבלים ותרופות ואף אין מקום לקבל את טענת המשיב באשר להחזר הלוואות לבנקים, מה גם שלטענת המבקש המדובר בטענה שקרית. לטענתו טעתה הרשמת בקביעת הכנסת המשיב והכנסתו בפועל גבוהה מזו שנקבעה. המבקש טוען כי החלטת הרשמת סותרת באופן מהותי החלטה קודמת שלה מיום 3.10.13 ביחס להכנסתו של המשיב וביחס להוצאותיו בגין מותרות. לטענתו, טעתה הרשמת כאשר לא אפשרה למבקש לחקור את המשיב. עוד טוען המבקש כי מעיון דפי החשבון של המשיב עולה כי קיימות לו הוצאות בגין מותרות כגון רכישת טפסי מפעל הפיס, הלוואות, ביטוחים, תשלומים לחב' פלא פון, תשלום לחב' הביטוח הראל ולכבלים. לטענתו, הרשמת הנכבדה התעלמה מהצהרת המשיב לפיה הוא עובד כמרצה ואשתו כמורה, בנוסף לפנסיה אותה היא מקבלת. המבקש טוען כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי מדתית ולפיכך עתר להעמיד את צו התשלומים למשיב לסך של 10,000 ₪ ולחלופין להורות למשיב להגיש בקשה חדשה הכוללת פירוט מלא ועדכני של הכנסות הוצאות התא המשפחתי.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03),

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).

עיון בבקשה שבפני מעלה כי אין בה כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת הנכבדה עובר למתן החלטתה בעניינו של המשיב ואף מן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

אשר לטענת המבקש כי על הרשמת הנכבדה לאפשר לו לחקור את המשיב. הוראות חוק ההוצאה לפועל קובעות במפורש כי רשם ההוצאה לפועל עת מונחת בפניו בקשתו של חייב למתן צו חיוב בתשלומים המלווה בכל המסמכים כדין, רשאי להעתר לבקשת החייב וליתן צו חיוב בתשלומים לאחר שבחן יכולתו בהתאם לעיון בבקשה ובמסמכים הנלווים או רשאי אך אינו מחויב עפ"י דין, בהזמנת החייב לחקירת יכולת במעמד הזוכה על פי הוראות סעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל, כך שאף טענת המבקש לעניין זה דינה להידחות.

ראה בעניין זה האמור בספרו של כבוד השופט בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית (עדכון 7 – נובמבר 2013) עמ' 432.

לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה.

בקשת רשות הערעור נדחית.

מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.