עלי"ה - עמנו למען ישראל המתחדשת(פורמלי) נ' לזרוב

פסק דין

התובעת, מפלגה רשומה, חברה במחצית הראשונה של שנת 2008 אל הנתבע בניסיון להציג רשימה משותפת לבחירות למועצת העיר חיפה. לטענת התובעת, לאחר שהושג סיכום עקרוני לגבי שיתוף הפעולה בין הצדדים, היא העבירה לנתבע מקדמה ע"ס 5,000 ₪ שנועדה לקופה קטנה, וכן נשאה בתשלום דמי שכירות למטה הרשימה המשותפת בסך 2,410 ₪ ובנוסף רכשה ציוד יקר ערך שכלל מחשבים, מסכי מחשב ומדפסת. בהמשך נתגלעה מחלוקת עקרונית בין הצדדים, והוחלט להביא את שיתוף הפעולה לידי סיום. אלא שהכספים והציוד שהועברו לנתבע לא הוחזרו מעולם חרף דרישותיה של התובעת. מכאן התביעה שהועמדה נכון למועד הגשתה ע"ס 11,401 ₪.

בכתב הגנתו ציין הנתבע כי בין השנים 1998- 2008 הוא כיהן בתפקיד חבר מועצת העיר חיפה ובשנים 2004 - 2008 היה חבר בולט באופוזיציה שהתנגדה למהלכי ראש העיר המכהן. לקראת הבחירות שהתקיימו ביום 11.11.08, התנהלו מגעים בינו לבין התובעת בניסיון לחבור להליכה משותפת לבחירות. לאחר מספר פגישות בין הצדדים, הופתע הנתבע לגלות בסוף חודש מאי 2008 כי התובעת מתעתדת לתמוך בבחירות ברשימה אחרת שבראשה עומד מר יורי בוצ'ארוב. ואכן החל מחודש יוני 2008 מימנה התובעת את פעילותה של אותה רשימה. עוד הוסיף הנתבע כי בסוף חודש אוגוסט נתגלע משבר קצר וחולף ביחסים שבין התובעת לבין מר בוצ'ארוב ועל רקע זה ניצלה התובעת את הנתבע לצרכיה הפוליטיים, והודיעה לו כי היא שוב מעוניינת לתמוך בו וברשימתו. על אף שהתקיימו מספר פגישות בין הצדדים במהלך חודש ספטמבר 2008, לא עלה בידי הצדדים לגבש הסכם מוגמר וזה מעולם לא נחתם. יחד עם זאת, במהלך התקופה שבה נראה כי הצדדים לקראת חתימה על הסכם שיתוף, הסכים הנתבע למצוא מקום שבו ישכון המטה המשותף של הצדדים וכן הסכים לאתר עובדים שיעבדו בו. ואכן נמצא מקום המהווה חלק מחנות ספרים בשכונת הדר בחיפה, שישמש כמטה בחירות. בסוף חודש ספטמבר 2008 הכניסה התובעת לאותו מטה ציוד הכולל מחשבים ומסכים. בנוסף העבירה מכשיר פקס לביתו של הנתבע. אלא שבסופו של דבר, לא הצליחו הצדדים כאמור להגיע להסכמה ובסופו של יום חברה התובעת לרשימה בראשותו של מר בוצ'ארוב. הנתבע טען כי הציוד אינו ברשותו וכי בכל מקרה לא התחייב לשאת בדמי השכירות בגין המטה.

מטעם התובעת העיד מר אדוארד בלאו. הלה לא הציג כל מסמך או תיעוד שיתמוך בטענותיו. לא הוצג הסכם שכירות לגבי מטה הבחירות, או אישור כלשהו שיעיד על תשלום שנעשה על ידי התובעת, בגין דמי השכירות של המקום. לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לקשור את הנתבע לשכירת המקום או להתחייבות לשאת במחצית דמי השכירות של המקום. הטענה הכללית שנשמעה מפי מר בלאו ולפיה נמסרו כלל המסמכים הנוגעים לפרשה לבדיקתו של מבקר המדינה, והוחזרו לרשותו של מר בלאו רק ימים ספורים לפני הדיון, ולכן אינם מוצגים בפני בית המשפט, אין בה כדי לשנות את הקביעה כי לא הוצגה כל תשתית ראייתית להוכחת התביעה. ככל שתשתית זו לא היתה מצויה בידי התובעת, שומה היה עליה להמתין עד לקבלתה חזרה לידיה לצורך ניהול תביעתה. למותר לציין כי בפתח ישיבת ההוכחות, ולנוכח דלות החומר שהוצג בפניי ולאור דברי נציג התובעת, הוצע לתובעת למחוק את תביעתה תוך שתשמר לה הזכות להגישה בשנית בצורה מפורטת וסדורה בלווית המסמכים הרלוונטיים. אלא שהצעה זו נדחתה על ידי נציג התובעת אשר עמד על שמיעת התביעה כפי שהיא.

הדברים שנאמרו לעיל לגבי דמי השכירות יפים אף לציוד שנטען כי הובא למטה. לא הוצגה ולו קבלה או חשבונית אחת שתעיד על רכישת אותו ציוד המפורט בכתב התביעה. בנוסף, לא הוצגה כל ראיה שתעיד על כך שאותו ציוד הועבר למשמרתו של הנתבע. לא ברור מדוע לא טרחה התובעת ליטול לרשותה את הציוד מייד לאחר שנתחוור כי שיתוף הפעולה בין הצדדים הגיע לקצו. משנשאל על כך בחקירתו הנגדית, השיב מר בלאו כי הותיר את הציוד במקום לבקשת הנתבע שכן "לא היה טעם להתחיל מאפס מבחינתו" (עמ' 3 שורה 4 לפרוטוקול) דא עקא שגרסה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר בלאו ואין לה כל זכר בתצהירו. בנוסף, לא שוכנעתי באמיתותה של גרסה זו שכן סביר יותר בעיניי שאילו סיפקה התובעת ציוד כאמור בתביעתה, היא היתה טורחת לקבלו חזרה לידיה, מייד בהבינה כי דרכה הפוליטית נפרדת מדרכו של הנתבע.

הנתבע הודה בקבלת סך 5,000 ₪ מאת התובעת. לדבריו, סכום זה שימש לצורך תשלום לפעילים ועובדים שעסקו בארגון המטה המשותף לשני הצדדים כשעוד האמינו כי ילכו במשותף לבחירות. עוד הוסיף הנתבע כי מייד לאחר שהתברר כי שיתוף הפעולה כשל, נותק הקשר עם אותם פעילים. התובעת טענה כי מדובר בתרומה אסורה והפנתה בעניין זה להוראות סעיף 16(א) לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג - 1993. לדעתי, לא מדובר כלל בתרומה במשמעות הסעיף אליו הפנתה התובעת. לנוכח טענת הנתבע כי מדובר בכספים שהועברו לצורך מימון הוצאות הכרוכות בהליכתם המשותפת של הצדדים לבחירות, שומה היה על התובעת להוכיח העילה המצמיחה לה הזכות לקבל חזרה לידיה את הסכום ששלמה לנתבע. מלים אחרות, הנטל להוכחת התביעה, מראשיתה ועד סופה, מוטל על התובעת. במסגרת זו, נדרשת התובעת להוכיח מה הבסיס המשפטי והעובדתי המצמיח לה עילה לתבוע את השבת אותם סכומים ששלמה לנתבע. הטענה כי מדובר בתרומה אינה מתיישבת עם הנסיבות שכן אף התובעת מאשרת כי אותה תקופה חברו הצדדים להליכה משותפת לבחירות. דווקא גרסתו של הנתבע הגיונית יותר ולפיה הועברו אותם סכומים במסגרת כיסוי ההוצאות המשותפות של הצדדים שנבעו מחבירתם המשותפת לבחירות. משלא צלח שיתוף הפעולה, ולאחר שאותם כספים שולמו לצדדים שלישיים, אין יסוד לדרוש מאת הנתבע להשיבם.

סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת תוך 30 יום. לא שולמו הסכומים במועדם, יישאו בנוסף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ז שבט תש"ע, 31 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.