החלטה
במסגרת ההליכים בתובענה זאת, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 21.2.2013.
הנתבע הגיש ביום 5.3.2013 בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה, ולגישתו אי הגשת כתב ההגנה במועד הקבוע לכך על פי דין לא נעשה תוך זלזול בהליך המשפטי או התעלמות מופגנת ממנו, אלא אי הגשת כתב ההגנה לגופו של עניין, אירעה בשל אי הבנה או שגגה אצל הנתבע.
לגופו של עניין טען הנתבע, להיעדר אחריות לאירוע התאונתי, אלא הכחיש את התיאור העובדתי המפורט בכתב התביעה, וטען כי התובע נכנס לצומת בו אירעה ההתנגשות בניגוד להכוונת הרמזור אשר היה באותה הצומת (ולטענת הנתבע, התובע נכנס לצומת בניגוד לחיווי של "אור אדום").
ביום 10.3.2013 הוריתי על מתן תגובת התובע לבקשה לביטול פסק דין, וביום 14.4.2013 הורתי על ביטול פסק הדין בהיעדר התנגדות מטעם התובע. לאחר מעשה, נתברר כי התובע הגיב לבקשה והתנגד, ואולם ככל הנראה פרי שגגה או תקלה, התגובה לא שויכה כיאות בתיק הממוחשב.
כעת הוגשה הודעת התובע, וביקש כי ההחלטה תובהר; לאחר עיון בתגובה, סבורני כי בכל מקרה היתה הצדקה לביטולו של פסק הדין, ואבהיר טעמי.
הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. במקרה זה, ניתן לנתבע יומו, ואולם עולה שפרי שגגה או אי הבנה, לא הוגש כתב הגנה במועד.
להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.
במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
בכל הנוגע לסיבת המחדל, סבורני כי התובע רואה צל הרים כהרים. ביהמ"ש יעדיף תמיד להתייחס בסלחנות (כל עוד אין מדובר בזלזול מופגן בהליך המשפטי) לאי הבנה שבין באי כוח הצדדים, והתגובה החריפה בהקשר זה, מטעם שני הצדדים, היתה מיותרת לדעתי.
עמידה על פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד אינה ראויה ואינה נכונה בשים לב לסוג התובענה ולמהות הטענות אשר הועלו על ידי הנתבע. שאלת סיכויי ההגנה מהותית ומשמעותית בהרבה משאלת המחדל – שהיה מינורי – ובכל מקרה הייתי מגיע לאותה תוצאה של ממש, והיא ביטול פסק הדין על מנת שהמחלוקת שבין הצדדים תידון לגופה.
כפי שקבעתי בעבר, שאלת ההוצאות בגין ההליך הנוסף, שהיה מיותר, תיבחן במסגרת כלל ההליכים.
משהוגש כתב הגנה, המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.
ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים.