עלאק(אסיר) נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

פסק דין

רקע

1.התובע, עאלק זוהייר, הגיש תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 נגד הנתבעת קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 1.10.07 בסמוך לחצות נפגע התובע על ידי רכב ברחוב חליסה בחיפה בתאונת פגע וברח. הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה.

עמדת התובע

2.התובע טען שמדובר בתאונת פגע וברח. נטען שמטבען נסיבות אלו מכבידות על אפשרותו של הניזוק להוכיח את החבות. נטען שהנהג שפגע בתובע הסתלק מהמקום משום שהבחין כי לא היו עדים לתאונה וכי התובע, שניכר בו שהיה מסומם לא יכל לזהות את רכבו בודאות. נטען שעלה מהראיות שהתובע היה מסומם בעת התאונה. נטען כי העדויות הוכיחו שהתובע היה מעורב בתאונת פגע וברח והוא נפגע ממנה.

3.בשאלת החבות נטען כי בסעיף 3 לכתב התביעה טען התובע לאירוע תאונה ביום 1.10.07 בשעה 24:00. נטען שהתובע הגיש שלושה תצהירי עדות בנוגע לנסיבות התאונה ושלושת העדים נחקרו. באשר לתובע נטען כי הוא לא ניסה להסתיר שהיה מסומם ושלא הבחין ברכב הפוגע, או פרטיו. נטען כי מכתב השחרור מחדר מיון, שם נרשם שנפגע לפני כשעה במעבר חציה מחזקת את גרסתו וגם טענתו שפונה על ידי אחיו ועוד אדם קיבלו תמיכה במסמכי בית החולים.

4.העד חליל רמזי המתגורר ברחוב הגיבורים סמוך למקום התאונה, העיד שהתעורר משנתו למשמע רעש ברחוב ושראה התקהלות סביב אדם ששכב על המדרכה. העד בושקאר עמאר העיד ששמע בלימה ושמע מכה, פתח את החלון, שמע צעקות וירד למטה. אמנם הוא לא ראה את התאונה אבל חושיו האחרים קלטו אותה.

5.נטען שהנתבעת לא הציגה גרסה עובדתית חלופית לגרסת התובע וניסתה להעלות השערה בלבד שהתובע נפגע כאשר ברח ממקום בו היה מעורב כביכול בניסיון התפרצות. נטען שהעד נתיב בן סעדון ניסה כמיטב יכולתו להפריך את גרסת התובע אך לא הצליח .נטען שעדותו של ג'ביל סובחי שנאספה במהלך החקירה, מהווה עדות שמיעה מוחלטת. סובחי לא הגיע לבית המשפט ומעבר לכך גם בחקירתו דיבר על שמועה ששמע. ביחס לעד נוני נותה נטען כי אין מדובר בכלל בעדות לגבי מסמך, היות ואדם אחר ערך אותו.

6.ביחס לנזקים נטען כי התובע נפגע ברגלו השמאלית. נטען שפרופ' סודרי קבע לו 5% נכות וכי נותרה לו צלקת באיזור הברך. התובע ביקש להעמיד את נכותו על 10% לאור עיסוקו כעובד באיסוף ומכירת גרוטאות ברזל והעדר השכלתו. נטען שנכון היה שהתובע השתמש אז בסמים ובאלכוהול אך חזר מאז לדת. נטען שהוא לא עבד בצורה סדירה, ולאור זאת ביקש בא כוחו להתבסס על שכר מינימום של 3,800 ₪. בגין כאב וסבל ביקש התובע 16,500 ₪ ועוד 1,320 ₪. בגין הפסד השתכרות לעבר בשתי תקופות יחד – 25,400 ₪. בגין הפסד השתכרות לעתיד – 103,177 ₪. בגין הוצאות שונות – 7,500 ₪ ובסך הכל 153,907 ₪.

עמדת הנתבעת

7.נטען שגרסת התביעה כפי שפורטה בכתב התביעה והתצהיר ניסתה להצדיק את העדר הזיהוי של הרכב הפוגע על ידי הסבר שהתובע היה מסומם אולם, נטען שעדותו של התובע לא הצליחה לחזק גרסה זו, מהסיבה שאין חולק שהיה מסומם. נטען שאף אחד מעדי התביעה לא ראה את התאונה או את הרכב. נטען עוד שמדובר בעדות בעל דין יחידה שעל רקע הנסיבות ספק אם ניתן לקבלה. נטען שבמסמכים הרפואיים אין איזכור לתאונת פגע וברח ונטען שמבחינת התובע מדובר בהודאת בעל דין באשר לגרסתו. נטען שלפי עדות התובע לפיה נפל על הכביש, היו צריכים להישאר סימני שפשוף שלא נמצאו. נטען שעדויות העדים האחרים היו עדויות שמיעה. נטען שלא זומנו עדים רלוונטיים.

8. ביחס לגרסת הנתבעת נטען שעדות החוקר היתה מהימנה ומשכנעת ונטען שאי הגשת הדו"ח על ידי התובע מלמדת שממצאיו אינם מסייעים לתובע. נטען שהחוקר העיד על חקירה אחרת שניהל אשר העלתה ממצאים מהימנים כי התובע נפגע בעת נסיון פריצה ולא באופן שתיאר בתביעתו, וכי כל מהלך האירועים האמיתיים תואר על ידי עד שנחקר על ידי החוקר, מהם עלה כי התובע נפגע כאשר נפל בעת נסיון הפריצה. בחקירה במוקד עירוני בעיריית חיפה נמצא רישום בקשר לאירוע לפריצה למחסני מחלקת דרכים על פי נ/19. נטען שמהמסמכים הרפואיים עלה כי האירוע לא תועד תחילה כתאונת דרכים.

9. בנוסף, הוצג רישום פלילי של התובע המראה עבר בעייתי ומצביע על כך שהתובע לא יחשוש להעיד עדות שקר בבית המשפט.

נטען שהתובע לא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה.

10.באשר לנכות וגובה הנזק נטען כי מדובר בנכות של 5% שהינה נכות מזערית. בנוסף נטען שתקופה קצרה לאחר התאונה הוא ביצע עבירות ונפגע בתאונה במסגרת משחק כדורגל. נטען שעובדות אלו מצביעות על כך כי התובע חזר למצבו הקודם והמשיך בחייו הפליליים. הוצע כ- 10,000 ₪ כפיצוי.

דיון

11.אין קושי לקבוע שהתובע הוכיח את התרחשות התאונה ברמה הדרושה במשפט האזרחי. ראשית, אין מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ולא הבינותי מדוע הועלתה טענה זו על ידי הנתבעת. בנוסף על עדותו של התובע העידו שני עדים נוספים. אמנם עדים אלו לא ראו בעיניהם את התאונה אולם קלטו אותה באמצעות חוש השמיעה. עדות ישירה אינה מחייבת שימוש בחוש הראיה בלבד (ראו: מ"ת (ראשל"צ) 9777-09 להב 433 נ' עמאד דאוד (נבו); ע"פ 1625/94 עמוס כהן ואח' נ' מדינת ישראל (נבו) 15.11.94 - שימוש בחוש השמיעה לזיהוי קול; ע"פ 70007/01 יצחק אלבו נ' מדינת ישראל (נבו) - שימוש בחוש הריח על ידי בוחן תנועה ביחס לריח פיו של נהג שיכור; ע"פ 752/06 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו) – שימוש בחוש הריח על ידי קרבן תקיפה מינית לזיהוי התוקף; ב"ש 519/82 רוני קדמי נ' מדינת ישראל (נבו, 15.7.82) – זיהוי סם על ידי שוטר על פי ריחו; ת"פ (חי') 2273/03 מדינת ישראל נ' איאד בן אחמד אבו בכר (נבו, 17.3.04) – זיהוי ריח טרי של אבק שריפה על ידי פקח). העדויות שנמסרו על ידם היו פשוטות והותירו רושם מהימן ולא מצאתי כי נסתרו במהלך החקירה הנגדית. אמנם העד חליל רמזי הכיר את התובע; ברם, מדובר ברמת היכרות של שכנים לבניין ולא יותר מכך (עמ' 1 ש' 15 – 16). רמת ההיכרות של התובע עם העד הנוסף, בושקאר עאמר, הינה אף פחותה (עמ' 4 ש' 13).

לעומת זאת, הראיות שהובאו על ידי הנתבעת אינן יותר מאשר עדויות שמיעה.

12.אשר על כן, הנני מקבל את גרסת התובע וקובע כי נפגע בתאונת דרכים מסוג פגע וברח.

13.באשר לנזקים, לא מצאתי סיבה לקובע את הנכות התפקודית ברמה אחרת מהנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט ועל כן שיעור נכותו של התובע יעמוד על סך של 5%. רמת נכות כאמור, על רקע נתוניו של התובע אינה מאפשרת עריכת חישוב אריתמטי. לאחר ששקלתי את עמדת הצדדים לדעתי, יש לפצות את התובע בסכום גלובלי של 75,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% והחזר האגרה ששולמה.