החלטה
ב- 14.1.11 הנאשם קיבל הזמנה לבית משפט וכתב אישום (עבירת קנס) בשל כך שבאותו היום השחית גזע עץ השייך לרשות העירונית מבלי שקיבל היתר או רשות על פי דין. מדובר בעבירה לפי סעיף 2 לחוק העזר רמלה (הגנה על הצומח) התשי"א – 1951. הנאשם בחר שלא לשלם את הקנס ולפיכך התקיים דיון בעניינו בבית המשפט. הנאשם איננו מיוצג בהליך שבפני והינו מייצג את עצמו.
הנאשם הגיש לתיק בית המשפט ב- 25.5.11 כתב טענות שבו הוא "המאשים" ובעוד ש-"הנאשמים" הם עיריית רמלה, ראש העירייה, מנהל מחלקת תברואה ורישוי עסקים בעירייה וכן מנהלת היחידה לאיכות הסביבה ורישוי עסקים. הנאשם מעלה שורת טענות כנגד עיריית רמלה, למחלקותיה השונות, בדבר הזנחת שכונת ג'ואריש על ידם. במזכירות בית המשפט ניסו להבהיר לנאשם שאין הליך של "תביעה שכנגד" בהליך הפלילי, אך הוא ביקש בכל זאת להגיש את "כתב הטענות" הנ"ל שהובא לעיוני. יובהר כי באותו "כתב טענות" לא מבוקש כל סעד אופרטיבי מבית המשפט ובסך הכל הנאשם מגולל בו את טרונייתו כלפי העירייה לאורך השנים. ב- 26.5.11 נתתי החלטה כהאי לישנא :
" 'התביעה שכנגד' שהגיש הנאשם איננה הליך מוכר מבחינה משפטית בהליך הפלילי. המדינה היא המאשימה. יש הליך של קובלנה פרטית נגד אדם פרטי, אך אין הליך של קובלנה פלילית כנגד המדינה. 'התביעה שכנגד' תיראה כטענות בכתב בדבר 'הגנה מן הצדק' כנגד כתב האישום, ובאת כח המאשימה תגיש תגובתה לאמור בכתב טענות זה עד ליום 10.6.11. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים."
ואכן באת כח המאשימה הגישה תגובה ב- 9.6.11.
טענות הנאשם
הנאשם טוען שמזה מספר שנים עיריית רמלה לא דואגת לפנות מפגעים סביבתיים המצויים בשכונת ג'ואריש. מפגעים סביבתיים אלה כוללים פסולת בניה, פסולת פגרים שגורמים לריחות בלתי נעימים, וכן ערימות של פסולת ביתית שמביאה עימה חולדות ונחשים. הדבר מהווה מפגע סביבתי ואשר יש בו כדי לפגוע ברווחת התושבים בשכונה ובבריאותם.
הנאשם צירף לכתב הטענות מטעמו שורת מכתבים ששלח אישית לגורמי העירייה, למשרד הפנים, למשרד להגנת הסביבה וכן מכתבים שנשלחו לאותם גורמים על ידי עמותת "אדם טבע ודין". הנאשם צירף גם מכתבי תשובה שקיבל מגורמים שונים, וכן גם העתקים של מאמרים שפורסמו בעיתונות ואשר מתייחסים למצוקה של תושבי שכונת ג'ואריש בשל ההזנחה של העירייה ואי טיפולה במפגעים הסביבתיים שבשכונה. המכתבים ומכתבי התשובה מתייחסים לתקופה שבין סוף שנת 2004 ותחילת שנת 2008.
תשובת המאשימה
באת כח המאשימה טענה כי דין "התביעה שכנגד" להידחות, וכך גם הטענות של "הגנה מן הצדק" ככל שהן עולות ממנה. ביטול של הליך פלילי בהתבסס על טענה של הגנה מן הצדק הוא הליך קיצוני ובית המשפט יזקק לו רק במקרים חריגים. בסעיף 242 לפקודת העיריות [נוסח חדש] נקבעה חובתה של העירייה לפקח על התברואה ובריאות הציבור. חוק העזר העירוני נשוא כתב האישום מורה שאין לעקור צמח, או להשחיתו, או לגדעו, או להשמידו או להסיר את קליפתו ללא רשות מועצת העירייה ולפי הוראותיה.
הטיפול בבעיית פסולת בניה בשטחים פתוחים הינו מערך משולב הכולל שלוש דרכי פעולה עיקריות, פעילות מניעה במסגרת בקשות להיתרי בניה, פינוי מצבורי פסולת קיימים אל אתר פסולת מאושר, וכן אכיפה כנגד משליכי פסולת בהווה. הנאשם עשה דין לעצמו והשחית את העץ ללא קבלת אישור הגורמים המוסמכים.
דיון
יאמר כבר עתה כי כתב טענותיו של הנאשם לוקה בחסר עובדתי מהותי שמקשה על בדיקת טענותיו לעומק :
ההתכתבויות של הנאשם עם הרשויות השונות, ואשר צורפו לכתב טענותיו, מתייחסות לתקופה קודמת, עד ינואר 2008. אין כל התייחסות לפרק הזמן של שלוש שנים שחלף מאז ההתכתבות האחרונה שלו עם הרשויות ועד למועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום ב- 14.1.11.
אין כל הסבר אם לאחר ינואר 2008 היתה התכתבות נוספת עם הרשויות השונות, או באם היתה פנייה מטעמו (או מטעם מי מתושבי השכונה) לערכאה שיפוטית מוסמכת לקבלת צו עשה כנגד עיריית רמלה לפינוי הפסולת שבשכונת ג'ואריש.
אין כל התייחסות בכתב טענותיו של הנאשם למקרה הקונקרטי שבפני, ומדוע מכלול טענותיו כנגד עיריית רמלה לאורך השנים, מצדיקות את השחתתו של העץ הספציפי נשוא כתב האישום.
אין התייחסות לשאלה באם העץ המוזכר בכתב האישום מהווה מפגע סביבתי או תברואתי שפגע בשלומו של ציבור התושבים בשכונת ג'ואריש וברווחתו, או לא. על פי כתב האישום העבירה בוצעה ברחוב מור 6 ברמלה. כתובתו של הנאשם גם היא ברחוב מור 6 ברמלה. בהנחה שהעץ אכן היווה מפגע סביבתי, מסיבה זו או אחרת (טענה שלא הועלתה בכתב הטענות של הנאשם), אין כל התייחסות בכתב טענותיו של הנאשם לשאלה באם פנה לעירייה שתפעל לגיזום העץ או עקירתו, כפי שידע לפנות לגבי ערימות הפסולת באזורים אחרים בשכונה.
במכתביו השונים של הנאשם לרשויות יש התייחסות לערימות של פסולת בניה בשכונת ג'ואריש עקב פינוי משפחה קראג'ה מהשכונה והריסת בתיהם. כמו כן, במכתביו לרשויות ישנה התייחסות גם לערימות של אשפה ופגרים של בעלי חיים ואשר העירייה לא עושה די על מנת לפנותן. הנאשם לא הסביר היכן ממוקם העץ שהושחת ביחס לכל המפגעים שציין, ומה הקשר בין הצורך הציבורי לפנות ערימות אשפה, פסולת בניה ופגרי בעלי חיים מתוך השכונה לבין הצורך האישי שלו להשחית את העץ שסמוך לביתו.
במכתבי התשובה שקיבל ואשר צורפו לכתב טענותיו ישנה התייחסות לכך שבעקבות המכתבים שנשלחו נערך סיור בשכונה, עוד ב- 7.11.05, על ידי נציגים של עיריית רמלה, המשרד לאיכות הסביבה ושוטרים מתחנת המשטרה ברמלה. התלונות נמצאו מוצדקות והוחלט על הקצאת סך של 420,000 ₪ לפינוי הפסולת (כאשר 280,000 ₪ ישולמו על ידי המשרד לאיכות הסביבה ו- 140,000 ₪ ישולמו על ידי עיריית רמלה). לא ברור מכתב טענותיו של הנאשם באם הסכום הנ"ל הושקע בסופו של דבר לצורך פינוי ערימות הפסולת או לא, והאם נערמו ערימות חדשות לאחר מכן על ידי תושבי השכונה או על ידי גורמים אחרים חיצוניים לשכונה. מכל מקום גם מתשובת הרשויות עולה כי הסכום הנ"ל אינו מספיק לפינוי כל הפסולת שבשכונה.
ניסיתי למצוא בסיס עיוני ועובדתי במכלול טענותיו של המשיב כלפי עיריית רמלה שיש בו כדי להצדיק יישום טענה של "הגנה מן הצדק" לצורך בטלות כתב האישום, או למצער הקלה בעונשו, באם יורשע. בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה שלא מתקיימים יסודותיה של טענת ההגנה מן הצדק במקרה שבפני. יצויין תחילה שהנטל להוכחת טענה של הגנה מן הצדק רובץ לפתחו של הנאשם (ראו : ת"פ (מחוזי ת"א) 10345/98 רחמילביץ' נ' מדינת ישראל פ"מ תשנ"ט (2) 12 (1999) ; ע"פ (מחוזי ת"א) 70358/00 מדינת ישראל נ' אוליצקי כריה (1990) בע"מ, פורסם ב-"נבו", פסקה 14 לפסק הדין). הנאשם לא עמד בנטל הנדרש להוכחת הטענה.