עירית רמלה נ' מלוקה

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול כתב האישום לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

מבוא וטענות הצדדים

2.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי, בניגוד לסעיפים 4, 14, 15, 16 (3) ו-24 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968, (להלן: "החוק") פריטים 4.2 ו-6.8 ב' לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995 (להלן: "הצו").

על פי כתב האישום, בתאריך 28.6.09 נמצא הנאשם מנהל עסק של בית מאפה בתוך קניון נווה רם, ברח' צה"ל 2 ברמלה, כאשר עסק זה הינו עסק טעון רישוי לפי פריטים 4.2 ו-6.8ב' לתוספת לצו. כן נטען כי הנאשם עסק בעסק מבלי שהיה בידו רישיון עסק לפי החוק.

3.ביום 9.5.10 הודה הנאשם כי הוא מנהל את בית העסק נשוא כתב האישום מבלי שיש בידו רישיון לפי החוק, אולם כפר בפריט השני, 6.8ב לתוספת לצו, וביקש להמתין עד לקבלת הכרעת דינו של כב' השופט ימיני בחע"מ 30611/07 עיריית רמלה נ' קניון נווה רם ואח' (להלן: "עניין קניון נווה רם"), אשר היה מוסכם על הצדדים כי יהיה בה כדי להשפיע על ההכרעה בתיק זה.

4.ביום 31.10.10 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בעובדות המיוחסות לו ובביצוע עבירה לפי פריט 4.2 לתוספת לצו, ואילו לגבי פריט 6.8ב סוכם כי לא תינתן תשובה בשלב זה, והצדדים ימתינו להכרעתו של כב' השופט ימיני בעניין קניון נווה רם. ב"כ הנאשם הודה בשם הנאשם בפריט 4.2, אולם לא ניתנה הכרעת דין באותו מועד משום שהנאשם לא התייצב לדיון.

5.ביום 20.2.11 הודיעה המאשימה, כי נוכח העובדה שבעניין קניון נווה ים זיכה בית המשפט נאשמים בנסיבות דומות מפריט 6.8ב לתוספת לצו ביחס לקניון נווה רם, היא חוזרת בה מפריט האישום 6.8ב המיוחס לנאשם. עם זאת, ביקשה להרשיע את הנאשם, על סמך הודאתו, בפריט 4.2 לתוספת לצו.

6.הנאשם, מנגד, עתר במועד זה לכך שכתב האישום כולו יבוטל לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי. לטענתו, על אף שהנאשם הודה בפריט אישום זה, רשאי בית המשפט לבטל את כתב האישום בשל הגנה מן הצדק, אף אם קבע כי בוצעה עבירה.

לדבריו, במהלך שנים רבות נקטה המאשימה בפעולות אכיפה של החוק בנוגע לחנויות בנווה רם על פי הדינים הנוגעים לעסק רגיל ולא לגבי קניון. עם זאת, בשנת 2004 או בסמוך לכך, החליטה הרשות להגיש כתב אישום נגד חנויות אלה על פי פריט 6.8ב לתוספת לצו הנוגע לקניון.

לטענתו, נוכח העובדה שכב' השופט ימיני זיכה את כל הנאשמים שהואשמו בפריט הנוגע לקניון, יהיה זה מנוגד לעקרונות הצדק שהנאשם דנן יורשע בביצוע העבירה למרות שמדובר באותה פרשה ומסכת עובדתית, ורק בשל כך שכתב האישום הוגש נגדו לאחר מועד הגשת כתב האישום בעניינים של הנאשמים בעניין קניון נווה רם ויוחסה לו עבירה על פריט רישוי נוסף בתוספת לצו, שניתן היה להגיש גם כנגד הנאשמים האחרים. כן טען כי התייחסות המאשימה למקום כקניון נעשתה בחוסר תום לב, שכן אף על פי התב"ע מדובר במרכז מסחרי, והיא עשתה זאת, לטענתו, משום שרק לגבי חלק מהעסקים חלים פריטים נוספים בצו. עוד טען, כי אף אם בית המשפט יקבע כי מדובר בהתנהגות רשלנית של המאשימה יש לבטל את כתב האישום שכן גם בנסיבות אלה עומדת לנאשם הגנה מן הצדק.

7.לטענת המאשימה, טענות הנאשם וקביעות השופט ימיני אינן נוגעות לפריט 4.2 לתוספת לצו כלל ואין ללמוד מקביעותיו באשר לפריט 6.8ב, לפריט 4.2. לדבריה, הרשות נהגה באופן ראוי ותקין, ובקשתו של הנאשם היא שנגועה בחוסר תום לב וממניעים זרים. כן טענה כי אין לקבל את טענתו של הנאשם, במיוחד לאחר שהודה בפריט אישום זה במסגרת הסדר טיעון. עוד טענה המאשימה, כי ביטול כתב האישום בנוגע לעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, שהיא עבירה נמשכת שיש בה כדי לסכן את הציבור, תהווה פגיעה רבה ובלתי מידתית באינטרס הציבורי.

דיון והכרעה

8.טוען ב"כ הנאשם ויש ממש בטענתו, כי ניתן להודות בעובדות כתב האישום ולטעון בד בבד טענה כי עומדת לנאשם הגנה מן הצדק. על פי דוקטרינת ההגנה מן הצדק, כאשר מצא בית המשפט כי המשך ההליך הפלילי עומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, עליו לבטל את כתב האישום, גם כאשר יש בכך כדי לפגוע בהעמדת עבריינים לדין והרשעתם והוצאת האמת לאור. לפיכך יש מקום לדון בטענתו של הנאשם למרות שהודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום.

9.מכיוון שהנאשם אינו חוזר בו מהודייתו בעובדות כתב האישום, הפסיקה הנוגעת לחזרת נאשם מהודייתו במסגרת הסדר טיעון אינה נוגעת לענייננו. הנאשם אמנם חזר בו מהסדר הטיעון, אולם לא מצאתי כי יש בעובדה זו כדי להשליך על הכרעתי בטענתו שכן חזרתו מהסדר הטיעון, שאינה כוללת חזרה מהודייתו בעובדות כתב האישום ומהרשעה על סמך הודייתו, נוגעת ליחסים שבינו לבין המאשימה ואין לה משמעות בהכרעת בית המשפט בטענתו של הנאשם.

10.לפיכך יש לדון בטענתו של הנאשם ולבחון אם עומדת לנאשם, בנסיבות העניין, הגנה מן הצדק שתביא לביטול האישום הנוגע לפריט 4.2 לתוספת לצו.

11.סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בית המשפט מוסמך לבטל כתב אישום אם מצא כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

12.בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ', פ"ד נט (6) 776 (להלן: "עניין בורוביץ'"), נקבע כי רק במקרים חריגים יבוטל כתב האישום בשל הגנה זו:

"לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך-כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר."

13.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהכרעת דינו של כב' השופט ימיני בעניין קניון נווה רם ובפסיקה שהוגשה לי על ידי ב"כ הנאשם, לא מצאתי לקבל את טענת הנאשם ולבטל את כתב האישום.