עירית רמלה ואח' נ' פדה ואח'

החלטה

המשיבות הגישו תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידיהם של המשיבים מהמקרקעין הידועים כגוש 4357 חלקה 73. המבקשים הגישו בקשה לדחייה על הסף ולחלופין בקשת רשות להתגונן. החלטה זו מתייחסת לבקשה למתן רשות להתגונן שהגישו המבקשים.

כללי:

בעלי הדין:

1.המבקשת 1 היא אלמנתו של המנוח חאמד אבו ראזק ז"ל (להלן-"המנוח"). המשיב 2 הוא בנם של המנוח והמבקשת 1.

2.המשיבה 1 היא עירייה אשר התאגדה על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן-"העירייה"). המשיבה 2 היא מועצה דתית אשר התאגדה על פי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], ה'תשל"א-1971 (להלן-"המועצה").

המקרקעין:

3.בהתאם לנסח רישום שצירפו המשיבות לכתב התביעה שטח המקרקעין הידוע כגוש 4357 חלק 73 הוא 24,116 מ"ר, והבעלות בה רשומה על שם רשות הפיתוח (להלן-"המקרקעין"). המספר הישן של החלקה הוא 5. ביום 14.9.04 נרשמה בספרי רישום המקרקעין פעולת פיצול בחלקה. ביום 14.9.04 נרשמו 5 הערות אזהרה על ביצוע פעולות הפקעה של חלקים מהמקרקעין על פי סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן-"פקודת ההפקעה"). ביום 13.11.12 נרשמה הערת אזהרה נוספת על ביצוע פעולת הפקעה של חלק נוסף מהמקרקעין על פי סעיף 19 לפקודת ההפקעה. בהתאם לסעיף 19 לפקודת ההפקעה, עם פרסום ההודעה ברשומות על הפעלת סעיף 19 לפקודת ההפקעה, עוברת הבעלות במקרקעין המופקעים לרשות המפקיעה.

ההיסטוריה של המקרקעין:

4.ביום 15.6.1978 הגישו המשיבות לבית משפט השלום ברמלה כנגד המנוח תביעה לסילוק יד מהמקרקעין במסגרת תיק אז' 1811/78. בכתב ההגנה טען המנוח כי רכש את המקרקעין בשנת 1954 או בסמוך לכך, ולכן יש לדחות את תביעת המשיבות. בפסק הדין החלקי קבע בית משפט השלום שהמנוח לא הוכיח את טענתו שרכש את המקרקעין, ועליו לפנות את המקרקעין. בית המשפט קיבל את טענת המנוח שהשביח את המקרקעין, ולכן מינה את מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין ירמיהו אלוני (להלן-"מר אלוני") למומחה מטעם בית המשפט אשר יעריך את דמי השימוש הראויים שעל המנוח לשלם למשיבות ואת שווי ההשבחה שהשביח המנוח את המקרקעין. מר אלוני צירף לחוות דעתו מפה מדידה של המקרקעין אליהם התייחס פסק הדין, דהיינו חלק מחלקה 5, כפי שסומנה במפת המדידה. בסופו של יום קבע בימ"ש השלום ביום 14.8.1988 כדלקמן:

"אשר על כן, אני פוסק כי כנגד פינוי המקרקעין, כפי שנקבע בפסק הדין החלקי מיום 25.2.86, יהיה על התובעות לשלם לנתבע סך של 45,792.50 $ לפי השער היציג ביום התשלום בפועל.

שימת לב מופנית להחלטה שניתנה ביום 25.2.85 לפיה יסתיים פינוי המקרקעין תוך 60 יום מתאריך מתן פסק דין סופי זה."

5.הן המנוח והן המשיבות ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום. בסופו של יום הגיעו המנוח והמשיבות להסכם פשרה כדלקמן:

"הצדדים מודיעים לכב' בית המשפט כי קיבלו את הצעתו לסיים את המחלוקת נשוא הערעור כדלקמן:

פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה יתוקן והסכום שישולם על ידי המשיבות למערער יועמד על סך השווה בשקלים ל- 50,000 דולר ארה"ב בהתאם לשער היציג ביום התשלום. הסכום הנ"ל ישולם לידי ב"כ המערער כנגד פינוי הנכס נשוא התובענה, והחזרתו למשיבות כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

המועד לפינוי יהיה תוך 60 יום מיום מתן פסק דין זה.

תשלום הסכום הנ"ל, בכפוף לפינוי, יהווה חיסול מלא ומוחלט של הטענות ההדדיות של הצדדים בקשר לנכס נשוא הערעורים.

הצדדים מבקשים לאשר הסדר זה וליתן לו תוקף של פסק דין בהסכמה. "

ביום 13.7.1989 נתן בית המשפט המחוזי להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין, ומיום זה ואילך הפך פסק דינו של בית משפט השלום (כולל התיקון הכספי) לפסק דין חלוט.

6.המשיבות לא פעלו להוציא לפועל את פסק הדין, אלא החלו במו"מ עם המנוח באמצעות בנו ובנה של המבקשת 1, מר אוסקר אבו ראזק (להלן-"אוסקר"). תוך כדי הניסיונות להגיע להסכמות, נפטר המנוח. גם לאחר מות המנוח המשיכו המגעים עם אוסקר, אך הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה כלשהי, והמבקשים נותרו להתגורר ולהחזיק במקרקעין עד לעצם היום הזה.