עירית נתניה - בנייה נ' חן

החלטה

1.כנגד הנאשם הוגש ביוני 2011 כתב אישום (להלן: "כתב האישום") המייחס לו שתי עבירות על חוק התכנון והבניה (להלן: "החוק").

העבירה האחת, נשוא האישום הראשון, עבירה של אי קיום צו בית המשפט, בטענה כי באוקטובר 1999 הורה בית משפט זה לנאשם, בתיק עמק 840/98, על הריסתה של הבניה המתוארת בסעיף 2 לכתב האישום (להלן: "הצו" ו"הבניה", בהתאמה), בהחלטה מיום 25.5.10 בתיק עמק 2800/06 דחה בית המשפט את בקשת הנאשם להאריך את המועד לביצוע ההריסה, וכי בתקופה שבין 25.6.06 ל-22.11.10 לא קיים הנאשם את הצו מאחר ולא הרס את הבניה, לה לא הוצא היתר בניה מתאים.

העבירה הנוספת, נשוא האישום השני, הינה ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר, בטענה כי בין אפריל 2006 ליוני 2006 בוצעו במקרקעין עבודות בניה נוספות כמתואר בסעיף 6 לכתב האישום (להלן: "העבודות החדשות").

2.בדיון שהתקיים ביום 8.12.13 (להלן: "הדיון") אגב טיעון בטענה מקדמית שהועלתה על ידי הנאשם כי כבר נשפט על העבירה נשוא האישום השני , הוצג על ידי המאשימה כתב האישום בתיק עמק 2008/06 שהוגש כנגד הנאשם ביוני 2006 (ת/1), ועל ידי הנאשם הוגש גזר הדין שניתן בהליך הנ"ל (נ/1). הליך זה יכונה להלן: "הליך ההפרה הקודם".

מהמסמכים הנ"ל עולה כי הנאשם הואשם בהליך ההפרה הקודם בהפרתו של הצו בתקופה המסתיימת במועד הגשתו של כתב האישום בהליך הנ"ל. באותו הליך יוחסה לנאשם עבירה נוספת של הקמתה, ללא היתר בניה כדין, של סככה בשטח של 40 מ"ר במקרקעין, באפריל 2006 או בסמוך לכך (להלן: "הסככה").

3.בדיון כהגדרתו לעיל העלה הנאשם טענה מקדמית על פיה יש לבטל את כתב האישום לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, קרי: בשל טענת הגנה מהצדק העומדת לנאשם. בדיון נטען כי במועד בו הוקנו לנאשם הזכויות במקרקעין נשוא כתב האישום היה יעודם למגורים, וכי במהלך תקופת מגוריו של הנאשם במקום שונה יעודם, בהליך לא תקין וללא ידיעת הנאשם, ויעודם של המקרקעין כיום הינו לשימוש מסחרי. נטען כי הנאשם למד על הפגמים שנפלו בהליך שינוי היעוד רק לאחרונה וכי בשל שינוי היעוד כאמור לא ניתן לקבל היתר לעבודות הבניה נשוא הצו או העבודות החדשות, המהוות חלק מדירת מגוריו של הנאשם. נטען כי נוכח העיוות שנפל בפעולות המאשימה בהליך שינוי היעוד, המונע את הכשרתה של הבניה וההופך את הנאשם לעבריין בעל כורחו, עשיית צדק עם הנאשם מחייבת את ביטולו של כתב האישום מחמת טענת הגנה מהצדק. הנאשם הוסיף וטען כי מדובר בטענה מקדמית על פי מהותה, כי הטענה המקדמית וכתב האישום אינם מעלים שאלות עובדתיות דומות או עדים זהים ומשכך ראוי להכריע לראשונה בטענת ההגנה מן הצדק.

עוד נטען כי לגבי האישום השני עומדת לנאשם הטענה כי כבר נשפט בגין אותו אישום בהליך ההפרה הקודם ולפיכך יש לבטל את האישום בעניין זה.

בדיון, נטען על ידי המאשימה כי המשוכה של טענת הגנה מהצדק גבוהה במיוחד במקרה שהיא מועלית במסגרת עבירה של אי קיום צו בית המשפט, וכי דין הטענה לדחיה לגופו. המאשימה עתרה לברורה של הטענה כחלק ממסכת הראיות בתיק תוך שהיא מצביעה על כך שמדובר בכתב אישום של אי קיום צו שיפוטי כאשר אין כל התכנות תכנונית להכשרתן של עבודות הבניה, וכי ההליך שבפני, שנפתח לפני כמעט שלוש שנים מצוי בראשיתו. עוד נטען כי אין חפיפה בין עבודות הבניה נשוא הליך ההפרה הראשון לבין עבודות הבניה נשוא האישום השני בתיק זה ולפיכך דין הטענה "כבר נשפטתי", לדחיה.

4.בהחלטה שניתנה בתום הדין הורה בית המשפט על הגשתה של הבקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מהצדק, כשהיא נתמכת בתצהיר, אשר תכלול גם התייחסות לשאלה מהו השלב הדיוני הראוי לברור העובדות שביסוד הטענה.

בהמשך להחלטה הנ"ל הוגשו בקשת הנאשם הנושאת את הכותרת: "בקשה (חלקית) לביטול כתב אישום מכוח טענת הגנה מהצדק" (להלן: "הבקשה") ותגובת המשיבה לבקשה (להלן: "התגובה").

5.הבקשה הוגשה ללא תצהיר כאמור בהחלטה שניתנה בתום הדיון. לבקשה צורף דף מידע תכנוני שנמסר לנאשם על ידי הגברת נורית בר ממחלקות מידע תכנוני באגף הרישוי והפיקוח של מנהל ההנדסה בדצמבר 2013 ( נספח א לבקשה, להלן: "דף המידע").

בדף המידע נאמר כי זכויות הבניה בחלקה, שיעודה יחידה מסחרית קיימת, הינן בהתאם לתוכנית שבתוקף - נת/545 שפורסמה למתן תוקף ביום 19.2.87 ובתרש"צ 3/14/4 שאושרה ביום 2.6.65, וכן נסקרו תוכניות קודמות בזמן שחלו על החלקה הנ"ל.

בבקשה עותר הנאשם להורות על ביטולו של כתב האישום העומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק הטבעי וההגינות המשפטית ו/או ליתן למבקש להוכיח את טענת ההגנה מן הצדק הנטענת על ידו, ובנוסף ליתן לו אורכה להשלים את הבקשה (סעיף 27 לבקשה).

נטען בבקשה כי הנאשם "נתקל בחומה בצורה בבואו לדלות פרטים בדבר גלגולו ההיסטורי של הנכס נשוא כתב האישום", כי "גילה כי חסרים מסמכים בתיק הבניין ורב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לנכס", וכי לא אמר נואש "והוא ממשיך גם היום לנסות ולדלות את הפרטים ו/או המסמכים אשר חסרים, ואותם לא קיבל מדי המשיבה, ומבקש מבית המשפט הנכבד ליתן לו את הזכות להשלים את הבקשה לכשיגיעו לידיו המסמכים המלאים".

תחת הכותרת "ההסטוריה התכנונית של הנכס" נטען כי המקרקעין נשוא הדיון יועדו למגורים , ובשלב מסויים ל"מגורים עם חזית מסחרית", וכך בכל עת עד לשנת 1987. היעוד לשימוש מסחרי הינו מכוח התוכנית התקפה מאז 1987, כאשר תוכנית זאת התבססה על תרש"צ, תוכנית שהוכנה מכוח חוק השיכונים הציבוריים (הוראת שעה), התשכ"ד – 1964 (להלן: "חוק השיכונים הציבוריים"). מטרת החוק הנ"ל היתה להסדיר את זכויות המשתכנים על דרך צילום המצב הקיים והכנתה של תוכנית חוקית ותקפה שתיתן לו ביטוי. על פי הנטען באישורה של התוכנית אשר הפכה את יעוד החלקה למסחרי נפלו שני פגמים. ראשית, התרש"צ הוכן מתוך טעות שבעובדה כי השימוש בנכס הינו שימוש מסחרי, למכולת בלבד, שעה שהלכה למעשה שימש הנכס, שהיה בחזקתו של אביו של הנאשם באותם זמנים, למכולת בחזית המבנה ולמגורים בחלקו האחורי. שנית, על פי התקנות שהותקנו מכוח חוק השיכונים הצבוריים על התרש"צ היה להחתם על ידי מגיש התוכנית ובעלי הקרקע, כשהנאשם או מי מטעמו לא חתמו על התוכנית וביום בהיר אחד למדו כי בשל טעות בהכנת התרש"צ הפך הנכס בו הם מתגוררים מיעוד למגורים ליעוד מסחרי.

תחת הכותרת המסגרת הנורמטיבית נטען כי הדוקטרינה של הגנה מן הצדק הורחבה, אין היא חלה עוד בגבולות הצרים שהותוו לה בפרשת יפת של "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות" שיש בה "לזעזע את המצפון", הדוקטרינה ההלכתית קבלה עגון בחוק, והיא מחייבת בחינה תכליתית מהותית של כלל הנסיבות, תוך בחינת השאלה האם בשים לב לאלה יוכל הנאשם לזכות למשפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי בנסיבות העניין פוגע באופן ממש בתחושת הצדק וההגינות.

תחת הכותרת "מהכלל אל הפרט" נטען כי הנאשם קיבל בית מגורים וביום בהיר בשל טעות ורשלנות של הרשות, ובניגוד להליך התקין הנדרש על פי דין, הפך בית מגוריו לנכס שיעודו מסחרי. בשל אלה וכתוצאה מכך אין הנאשם יכול לקבל היתר בניה על תוספת שבנה על מנת להתאים את הנכס לצרכיו, הכוללים את צורכי בתו המתגוררת עימו שהינה בעלת נכות בשיעור של 100%.

6.בתגובת המאשימה התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה לבטול כתב האישום מחמת הגנה מהצדק בהיותה נטולת בסיס עובדתי או משפטי, כאשר בתמיכה לכך נטען כי:

6.1עניינו של כתב האישום בצו הריסה שניתן לפני למעלה מארבע עשרה שנה ולא בוצע עד היום, כשבמאי 2010 דחה בית המשפט את בקשת הנאשם להאריך את המועד לביצוע הצו. לא רק זאת אלא שבמהלך תקופת הפרתו של הצו הוסיף הנאשם חטא על פשע ובנה את העבודות החדשות נשוא האישום השני.