עירית ירושלים נ' בן זכרי

החלטה

1.כנגד הנתבע הוגשה תביעה בהליך של סדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס הנמצא ברח' תובל 8, ירושלים ואשר לטענת התובעת הנתבע החזיק בו.

חוב הארנונה מתייחס לתקופה מיום 21.9.06 ועד ליום 16.8.11.

2.במסגרת הבקשה לרשות להתגונן העלה הנתבע את הטענות הבאות:

ראשית, הוא שכר את הנכס לתקופה של שנה אחת בלבד החל מיום 21.9.06 ועד ליום 20.9.07.

חרף תקופת השכירות הנ"ל הוא עזב את הנכס בחודש מרץ 2007 ועבר למקום אחר. לאחר עזיבתו את הנכס תפס אביו חזקה בנכס וניהל בו בית מלאכה. לשיטתו, לכל היותר יש לחייב בתשלום ארנונה עבור שנת השכירות הראשונה.

שנית, הוא לא קיבל מהתובעת כל דרישת תשלום.

שלישית, הנכס שימש לתעשייה ו/או מלאכה ולפיכך לא היה מקום לסווגו כמסחר ועל פי סיווג זה יש לחייב בגין התקופה בה החזיק בנכס.

רביעית, התביעה בשנת 2013 לוקה בשיהוי.

3.בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי לא הוא מסר הודעה לתובעת על עזיבתו את הנכס.

4.לאור עיון בחומר ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פי הוראת סעיפים 325 ו-326 לפק' העיריות מוטלת חובה על המחזיק למסור הודעה בכתב על חדלות החזקתו בנכס וכל עוד לא ננקט הליך זה, רשאית התובעת לראות בנתבע כמי שממשיך להחזיק וממילא נושא בחוב הארנונה. בנסיבות אלה, אין לו לנתבע להלין אלא על עצמו על שלא טרח לעדכן את התובעת בזמן אמת על עזיבתו את הנכס. יתרה מכך, ככל שהנתבע טוען כי לאחר עזיבתו את הנכס אביו הוא זה שתפס בו חזקה, הרי שיהא עליו לפנות אליו בדרישה לפרעון החוב בגין תקופת אחזקתו בנכס.

החיוב בארנונה הינו מכוח הדין המהותי, כקבוע בפק' העיריות ואין הוא מותנה במשלוח התראות ו/או דרישות תשלום.

למעלה מן הצורך יוער כי טענות הנתבע באשר לסיווגו של הנכס דינן היה להעלות בפני מנהל הארנונה אצל התובעת בדרך של השגה ואין ערכאה זו מוסמכת לדון בה.

5.לאור האמור לעיל, הבקשה לרשות להגן נדחית.

הנתבע יישא בהוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪.

ב"כ התובעת ימציא פסק דין לחתימה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.