עירית חדרה נ' מלכה

החלטה

ביום 9/7/2012 הגיעו הצדדים להסכמה שתועדה בפרוטוקול מאותו יום, לפיה, בקשת המבקשת לתיקון בקשת הרשות להתגונן שהגישה קודם לכן תתקבל וכי חלף דיון במעמד המבקשת (בשל מצבה הבריאותי) הבקשה תוכרע עפ"י סיכומים.

באותו יום ניתן צו סיכומים.

תביעת התובעת מיום 12/9/2011 עניינה בדרישה לתשלום חוב בן 86,102₪ אשר מקורו עפ"י כתב התביעה (בסדר דין מקוצר) באי תשלום מסים, היטלים, שילוט, ארנונה, מים וביוב. ביחס לנכסים הרשומים כמצויים בחזקתה של הנתבעת בחוף הים.

עפ"י צרופות כתב התביעה המדובר בחיובים למן שנת 2005 ואילך.

בקשת הרשות (המתוקנת) נסמכת בתצהירו של מר יצחק מלכה, בעלה של המבקשת, אשר מצבה הרפואי אינו מאפשר הגשת תצהיר על ידה (המבקשת חוותה אירוע מוחי חמור בשנת 2008), עובר להגשת התצהיר עפ"י המוצהר, חסרה היא יכולת להשתמש בכישורי שפה, הבנתה וכושר ההבעה שלה נפגעו קשות ואין היא יכולה לתקשר עם אחרים ולתפקד באופן עצמאי.

סיכום רפואי בדבר מצבה צורף כנספח ב' לבקשה, לתיקון בקשת הרשות להתגונן.

נספח ג' עניינו במצבו הרפואי של המצהיר.

בקשת הרשות המתוקנת אינה אלא נספח א' של בקשת המבקשת מיום 3/7/2012.

הבקשה כאמור לעיל נסמכת בתצהיר בעלה של המבקשת ומציעה היא בראשיתה, כי יעשה שימוש בסמכות הנקובה בתקנה 205 בתקסד"א ותינתן רשות להתגונן על סמך הבקשה המתוקנת. (דא עקא, וניתן צו סיכומים, ונקבע כי ההכרעה תהא על פי סיכומי הצדדים – ש.ר.)

הבקשה והתצהיר מחזיקים יחדיו 91 עמודים סרוקים.

בסעיף 5 לתצהיר המבקש מוצהר, כי הקיוסק נשוא התביעה הוקם בשנות ה-60 של המאה הקודמת בעידוד התובעת ובשיתוף פעולה עמה, על מקרקעין שבבעלות התובעת המהווים חלק מחוף רחצה מוכרז.

לשם כך נקבע בתוכנית מתאר עיר, כי על השטח חל יעוד של קיוסק (ראה נספח ג').

התובעת התנתה את הקמת הנכס, שימושו ע"י הנתבעת והפעלתו על ידה בתנאי, כי יופעל בעונת הרחצה בלבד.

בעניין שנדון בביהמ"ש העליון בין התובעת לבין "שני קיוסקים סמוכים לקיוסק נשוא התביעה" התקבלה הצעת ביהמ"ש.

יחד עם זאת, מציין התצהיר בסעיף 12, כי הגם שהנתבעת לא הייתה צד להליך שנדון בביהמ"ש העליון ניתנה לה ע"י התובעת הרשות להשתמש במקרקעין באופן עונתי בלבד, כאשר הסמכות להרשאה נתונה בלעדית לתובעת.

מאז ועד הגשת התביעה הנתבעת הפעילה את הקיוסק בעונת הרחצה בלבד, כאשר היא או בעלה נוכחים בו במהלך מרבית שעות היממה ואף לנו במקום כדי לשמור על תכולתו, לעיתים ובתוך עונת הרחצה.

בכל השנים כך מוצהר בסעיף 14, מחוץ לעונות הרחצה היה הקיוסק ריק ולא נעשה בו שימוש בשל איסור התובעת.

עפ"י יעוץ משפטי מוצהר בסעיף 17, כי מעת שהנתבעת הפעילה את הקיוסק עפ"י ההסדר הנזכר לעיל, הרי שהטלת חיוב הארנונה בנסיבות אלו בהם תקופת האחזקה בנכס קצרה משנה, מסויגת מכוח הוראות חוק ההסדרים במשק המדינה ופקודת העיריות גם.

עובדות אלו לא פורטו בכתב התביעה ועפ"י המוצהר אין הסבר מדוע נמנעה התובעת מלפעול כנגד הנתבעת עד אשר עשתה כן.