עירית אשדוד נ' מור יוסף

פסק דין

תביעת פינוי וכן תביעה כספית על סך של 18,465 ₪ בגין דמי שימוש ראויים לגבי ביתן פייס, שהוגשה בסדר דין מקוצר.

הביתן הוחזר לידי התובעת לאחר הגשת התביעה ובכך התייתר הצורך לדון בתביעת הפינוי.

בהחלטת הרשם בבקשה למתן רשות להתגונן נקבע, כי תינתן לנתבע הרשות להתגונן בתנאי שיפקיד את הסך של 3,600 ₪, שהוא מודה כי יש לשלמו לתובעת.

הנתבע הגיש בקשה לתקן את כתב ההגנה ולהגיש בתיק זה תביעה שכנגד, אך נקבע, כי זו תידון בנפרד.

בהסכמת הצדדים, הסך שהופקד על ידי הנתבע הועבר לידי התובעת. בהמשך, הודיעה התובעת כי מבלי לגרוע בכל טענה שיש לה ומבלי להודות בשאלת גובה חובו של הנתבע לתובעת, היא מוכנה להסתפק בסכום האמור.

המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה בתיק זה נוגעת לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לטענת ב"כ התובעת, התביעה הוגשה כדין ועל כן, הגם שלאחר מועד הגשתה פינה הנתבע את הביתן ואף שילם סכום חוב שהוסכם על הצדדים, התובעת זכאית להוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. הסכמת התובעת להעמיד החוב על הסכום האמור לא כללה ויתור על תשלום ההוצאות. לטענת ב"כ הנתבע, היתה הבנה כי הצדדים יבדקו את הנושא ביניהם והנתבע הופתע לקבל את כתב התביעה. משהוגשה התביעה, הנתבע הסדיר חובו. לעניין פינוי הביתן, הנתבע מסר המפתחות ולא התכוון לפנות הביתן אלא לצורך מציאת שותף, ואז התובעת הרסה את הביתן. תוצאת ההליך מאששת את טענתו של הנתבע, כפי שהעלה מלכתחילה, לפיה סכום חובו עומד על הסך האמור בלבד, ומדובר בתביעה שלא צריך היה להגישה כלל.

לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים לעניין שבמחלוקת הגעתי למסקנה, כי במכלול הנסיבות, התובעת זכאית לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אולם לא בסכום המלא שהיה נפסק לזכותה, אילו התנהלה התביעה וניתן לטובתה פסק דין המחייב הנתבע בפינוי הנכס ובתשלום סכום כספי (גם אם למעשה זוהי תוצאת התביעה בפועל).

בהקשר זה אני סבור, כי התביעה הוגשה כדין, והתובעת היתה זכאית להגישה, שכן ההסכם לעניין החזקת הביתן הסתיים, והנתבע לא העלה בהליך זה טענה של ממש ביחס להמשך החזקתו בביתן, עד למועד החזרת המפתחות לידי התובעת, מועד שהינו מאוחר ליום הגשת התביעה. כמו כן אין מחלוקת, כי קודם למועד הגשת התביעה נוצר חוב כספי, שאותו היה על הנתבע לשלם. מנגד, מהעת שבה פונה הביתן וחזר לידי התובעת והנתבע הודיע כי מסכים לתשלום הסך של 3,600 ₪, ניתן היה להימנע מהמשך ניהול ההליך המשפטי ולטעון כבר באותה עת לעניין תשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד לגבי עצם הגשתה של התביעה.

במצב דברים זה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת המשפט ששולמה על ידיה בתיק זה וכן סך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכום האמור לוקח בחשבון גם הוצאות ביניים שנפסקו בהליך האמור, כגון בהחלטת הרשם בבקשה למתן רשות להתגונן.

הסכום האמור ישולם תוך 30 לאחר תום ההליך המתנהל בין הצדדים בתביעתו של הנתבע נגד התובעת. אני ממליץ לצדדים לבוא ביניהם בדברים על מנת להגיע להסכמות בקשר להליך המשפטי האמור, כמו גם לעניין תשלום הסכומים שנפסקו בהליך זה לחובת הנתבע.

ניתן היום, י"ז שבט תש"ע, 01 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.