עירית אופקים נ' שפע הפקות

הכרעת דין

בפתח הדברים אני מזכה את הנאשמת.

כנגד הנאשמת הוגשו שלושה כתבי אישום המייחסים לה עבירה לפי סעיף 2, לחוק העזר לאופקים (שילוט), התשס"ז - 2006, (להלן: "חוק העזר") בכך שבשלושה מועדים שונים פרסמה מודעות שלא כדין ברחבי העיר אופקים ובהן נעשה פרסום להופעות של קרקס אירופה, והכל כמתואר בשלושת כתבי האישום.

הנאשמת כפרה וטענה שלא היא תלתה את הפרסום וכי אין לה כל חלק בהפקת הקרקס, פרט לכך שניתן לרכוש כרטיסים לקרקס באמצעותה, שכן היא משרד כרטיסים.

מטעם המאשימה נשמע הפקח שרשם את שלושת הדו"חות והוא העיד כי אכן במועדים שונים ראה את השלטים (הצילומים הוגשו לבית המשפט וסומנו ת/1 עד ת/3).

הפקח העיד שרשם את הדו"חות לנאשמת דווקא, כיוון שהפרטים שהיו מפורטים על גבי השלט, היו הפרטים שלה.

נציג הנאשמת העיד כי לא הנאשמת פרסמה את המודעות והיא לא עסקה בהפקת האירוע. יחד עם זאת אישר שניתן היה לרכוש כרטיסים באמצעות הנאשמת וכי זו אכן פרנסתה במכירת כרטיסים.

סעיף 2 לחוק העזר קובע כי "לא יפרסם אדם שילוט במקום ציבורי בתחום העירייה, אלא לפי רישיון שניתן כדין...". על מנת להוכיח את יסודות העבירה, על המאשימה להוכיח שהנאשמת היא שפרסמה את שלוש המודעות. לא הובאה בפני כל ראיה לכך. העובדה ששמה של הנאשמת נרשם על גבי הפרסום כמי שניתן לרכוש אצלה כרטיסים, אינה בהכרח מוכיחה שהנאשמת היא שפרסמה. יתרה מכך, על גבי אותה מודעה נרשם גם שניתן לרכוש כרטיסים במקומות אחרים, לרבות בחבר, קרנות השוטרים, ארגון המורים, הסתדרות המורים, מועדון טוב – עובדי מדינה, סילבר כארד, חברת חשמל ועוד.

אציין כי בהתאם לסעיף 5 בחוק העזר, על מפרסם השילוט לציין על גבי השילוט, את שמו ומענו של מפרסם השילוט, מתקינו או יצרנו וזאת על מנת שניתן יהיה לחקור השאלה מי ביצע את הפרסום.

עיון מעמיק בתמונה ת/1, מלמד כי היצרן של השלט הינו "אילנה קגן, דפוס פלוס בטירת הכרמל". לא ברור מדוע המאשימה לא טרחה לחקור את יצרן השילוט אודות מזמין עבודת השילוט.

זאת ועוד, מצאתי בחוק עזר מקביל, זה שהותקן על ידי עיריית ב"ש, שקיימת בו הוראה בדבר חזקת אחריות ולפיה מי ששמו או עניינו מתפרסם בגוף השילוט, רואים אותו כמי שפרסם את השילוט, אלא אם כן מסר בתוך 72 שעות ממועד קבלת ההודעה, את מענו של האחראי לפרסום.

חזקת אחריות זו לא קיימת בחוק העזר של עיריית אופקים ומשכך, לא ניתן לקבוע חזקת אחריות לנאשמת.

אין חולק שהנאשמת נהנתה מעצם המופע, בכך שמכרה כרטיסים, אולם מכאן ועד לקבוע שהפרסום נעשה עבורה, רב המרחק, שכן ידוע שעיקר תמורת הכרטיסים אינה מגיעה לנאשמת אלא דווקא לקרקס עצמו, שהוא כנראה או מי מטעמו, הפיק את האירוע.

נוכח האמור ומשלא הוכחו יסודות העבירה, אני מזכה את הנאשמת משלושת כתבי האישום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום י"ג אדר א תשע"א, 17/02/2011 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

הוקלד על ידי: עינת חייט