עיריית תל-אביב נ' חברת קדישא גחש"א

פסק דין

הצדדים לתביעה, העובדות והטענות

1.ביום 16/2/09 הגישה התובעת, עת"א, כתב תביעה בו טענה, בתמצית, כי הינה רשות מקומית על פי הפועלת, בין היתר, בהתאם לחוק עזר לתל אביב יפו (חוק עזר שמירת הסדר והניקיון), התש"מ – 1980 (להלן: "החוק"); שהנתבעת הינה הבעלים ו/או המחזיקה בבניין ו/או בשטח ו/או בנכס הנמצא ברח' פינשטיין מאיר 81-83 בתל אביב והידוע כחלקה 7 בגוש 6619 (להלן: "הנכס"); שבביקורת אשר ערכה התובעת ביום 23/12/07 נמצא כי בנכס קיים מפגע הכולל אשפה, פסולת בניין וכו' (להלן : "המפגע"); התובעת הודיעה לנתבעת ודרשה ממנה לפעול לסילוק המפגע מהנכס, וזאת מתוקף היותה הבעלים ו/או המחזיקה של הנכס; הנתבעת לא השיבה לדרישת התובעת (מכתב הדרישה צורף כנספח א' לכתב התביעה); אי לכך פעלה התובעת לסילוק המפגע מהנכס, כשעלות ביצוע העבודה הסתכמה בסך של 49,609.78 ₪, כמפורט בדו"ח ביצוע אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן: "דו"ח הביצוע"). בכתב התביעה שבפניי דורשת התובעת מהנתבעת את עלות ביצוע העבודה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית – סכום של 58,402 ₪.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה ובתמצית העלתה טענה אחת ויחידה – שעל התובעת לפעול כנגד הפולשים לנכס, שהם אלו אשר יצרו את המפגע האמור. ביתר פירוט, מודה הנתבעת בסעיף 5 לכתב ההגנה "ביחס לזכות הבעלות שלה על מקרקעין הידועים כחלק מחלקה 7 בגוש 6619"; הנתבעת טענה שלחלק מהמקרקעין פלשו הפולשים ויקטור דואק, יצחק אפרים וחברה מטעמו (להלן: "הפולשים"); שהנתבעת הגישה כנגד הפולשים תביעת פינוי; שכנגד הפולשים הוגש כתב אישום על ידי מדינת ישראל, בין היתר בגין שפיכת פסולת שלא כדין ויצירת מטרדים; שבית המשפט מצא את הפולשים אשמים בעבירות והטיל עליהם עונשים. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בביקור שערכה במקום ביום 5/3/08 התברר לה, לתדהמתה, ששוב נשפכה פסולת במקרקעין, ככל הנראה תוך שיתוף פעולה עם הפולשים. הנתבעת מודה כי קיבלה את פניות התובעת לתשלום (מכתב מיום 31/8/08, נספח ד' לכתב ההגנה), אולם בשני מכתבי תשובה ששיגרה הנתבעת היא הפנתה את התובעת לפולשים (מכתב מיום 22/9/08 ומכתב מיום 26/11/08, יכונו להלן : "מכתבי התשובה של הנתבעת"). חותמת הנתבעת את כתב הגנתה וטוענת כי התובעת, במקום להפעיל את סמכויותיה כרשות ולתבוע לדין את האשמים בשפיכת הפסולת, קרי, הפולשים, בחרה להטיל עליה את החיוב שלא כדין, ולכן דין התביעה להדחות.

3.בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת הודעה כנגד צדדים שלישיים, הם הפולשים. בסעיף 3 להודעה לצד ג' טענה הנתבעת: "לטענת הנתבעת, הצדדים השלישיים פלשו למקרקעין ושפכו בה את הפסולת אשר בגינה הוגשה תביעה זו כנגד הנתבעת". הפולשים לא הגישו כתב הגנה מטעמם וביום 30/12/09 נחתמה פסיקתא כנגד צד ג 1.

4.ביום 7/6/09 התקיים קדם משפט בתיק במהלכו חזרה הנתבעת על טיעוניה כפי שפורטו בכתב ההגנה ובהודעת צד ג'. בישיבה זו ניתנה הוראה להגשת תצהירי עדות ראשית, ואלו הוגשו על ידי הצדדים: מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של דוד אגוזי, עובד חברת יעז (להלן: "אגוזי" ו"יעז", בהתאמה) אשר ביצעה, לטענת העירייה, את פינוי האשפה בפועל (סומן ת/1); וכן את תצהירו של צמח אהרון, עובד התובעת באגף הפיקוח העירוני (להלן: "צמח", תצהירו סומן ת/2). יצוין כי בסעיף 4 לתצהירו של אגוזי צוין כי עבודות פינוי הפסולת בוצעו ברח' פינשטיין מאיר 81-83 בתל –אביב. הנתבעת מטעמה הגישה את תצהירו של הרב אברהם מנלה (להלן : "מנלה", סומן נ/1). בסעיף 4 לתצהיר מנלה טען הוא כי : "אין לחברה קדישא כל נכס ברח' מאיר פינשטיין 81-83".

5.בעקבות הגשת תצהיר הנתבעת, בקש ב"כ התובעת לתקן את סעיף 4 לתצהיר אגוזי באופן שתתווסף המילה "מאחורי" בין המילה פינשטיין למס' הרחוב, וכן שיתווסף מספר הגוש והחלקה. ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה וטען, בין היתר, שלנתבעת אין זכויות ברח' פינשטיין 81-83; שהתובעת היא זו שצריכה להוכיח היכן בוצעו העבודות; ושלנתבעת זכויות רק בחלק מחלקה 7 בגוש 6619. לאחר ששמעתי את הצדדים התרתי את התיקון המבוקש וקבעתי, בין היתר, כדלקמן: "צודק ב"כ הנתבעת כי המקום בו בוצעו העבודות הינו נדבך חשוב וחיוני להוכחת התביעה, כמו גם הוכחת זכויות הנתבעת בו. עם זאת, סבורני כי למעשה דבר זה לא היה במחלוקת אמיתית בין הצדדים, ראה הנספחים התומכים ובמיוחד ראה סעיף 5 לכתב ההגנה, בו בחרה הנתבעת שלא להתייחס כלל לכתובת הנתבעת, לא מחתה ולא טענה שלנתבעת אין זכויות בכתובת האמורה. טענה זו עלתה לראשונה באופן מפורש רק בסעיף 4 לתצהיר הנתבעת, שם ציין המצהיר שלנתבעת אין זכויות ברח' פינשטיין 81-83. מכאן התעורר הצורך בהגשת בקשת התיקון, וטוב שהדבר נעשה בשלב זה, ובטרם החל בימ"ש בשמיעת הראיות. נוכחתי לדעת שהתיקון המבוקש, הן בכתב התביעה והן בתצהיר, לא יפגע בזכויות הנתבעת אלא יעמיד את השאלות שבמחלוקת לדיון ויחדד את הסוגיות; הבהרה שכזו נדרשת על מנת למנוע מתן פסק דין שגוי המתייחס חלילה לכתובת לא נכונה. עוד אציין שהתרשמתי שמדובר בתיקון טכני בלבד, היות שמתוך הנספחים וכן מציון הגוש והחלקה עולה מיקומן של ביצוע העבודות, ואכן בכתב ההגנה התייחסה הנתבעת עניינית לעבודות אלו, אך טענה כי יש להפנות את הדרישה לגורם אחר. כך, שנראה לכאורה שאין מחלוקת אמיתית לגבי מיקום ביצוע העבודות, ויש להעמיד דברים על דיוקם על מנת למנוע טענות כאלה ואחרות בעתיד" (עמ' 2 לפרו מיום 8/12/09, שו' 23-32).

6.ביום 5/5/10 התקיים דיון ההוכחות במהלכו העידו אגוזי, צמח ומנלה. במהלך עדותו של אגוזי בקש ב"כ הנתבעת להגיש באמצעותו נספח מקרקעין ומפה של השטח, אולם ב"כ התובעת התנגד וציין, בין השאר: "זו לא המחלוקת". בתום דיון ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים ולאחר מתן אורכות, הוגשו הסיכומים על ידי הצדדים. יצוין כי בסיכומי הנתבעת מתמקדת היא בטענה שהתובעת לא הוכיחה שמקום ביצוע עבודות פינוי הפסולת הוא במקרקעין השייכים לנתבעת. טענת הפולשים לא נזכרת כלל ועיקר בסיכומי הנתבעת. בעניין אי הוכחת מיקום שפיכת הפסולת והבעלות טוענת הנתבעת שאין קשר בין רח' פינשטיין 81-83 לחלק החלקה שבבעלות הנתבעת; שמקרקעי הנתבעת נמצאים במקום מרוחק מבניינים אלו, כפי שהעיד על כך מנלה (עמ' 8 שו' 14-15); שהנטל להוכיח את מקום ביצוע העבודות מוטל על התובעת, כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו מיום 8/12/09; שהתובעת כשלה בהוכחת מקום ביצוע העבודות (והפנתה לעדותו של אגוזי בעמ' 5 שו' 1 ולעדות צמח בעמ' 6 שו' 14). בנוסף ולחלופין טענה הנתבעת שהתובעת לא הוכיחה את סכומי התביעה והתעריף שנתבע חורג מגבולות החוק. התובעת השיבה בסיכומי התגובה מטעמה שטענות אלו של הנתבעת מהוות הרחבת חזית; שהנתבעת הודתה בכתב ההגנה, כמו גם המכתבים המוקדמים לו, כי המקרקעין עליהם נשפכה הפסולת נמצאים בבעלותה; וכי יש למחוק את כל הטענות המתייחסות לעניין הבעלות. בנושא התעריף ציינה התובעת כי פעלה כדין וכי הסעיף אליו מפנה הנתבעת בסיכומיה מתייחס למפעלים.

ההכרעה

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים שהוגשו על ידי הצדדים, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומים, קובעת אני כי דין התביעה להתקבל במלואה.

סבורני כי כל טענות הנתבעת לעניין הוכחת מיקום ביצוע העבודות, כמו גם אי הוכחת הטענה שמדובר בשטחה של הנתבעת מהוות משום שינוי והרחבת חזית ולמעשה עד שלב ההוכחות עניין זה כלל לא היה שנוי במחלוקת.

מסקנתי זו מבוססת על שלושה מכתבים אשר שוגרו על ידי ב"כ הנתבעת ביום 6/3/08, ביום 18/3/08 וביום 22/9/08; על סעיף 5 לכתב ההגנה, שם ישנה הודאה מפורשת ביחס לזכות הבעלות של הנתבעת במקרקעין נשוא הדיון; על סעיף 3 להודעת צד ג', שם ישנה הודאה מפורשת שהתביעה נשוא דיון זה מתייחסת לפסולת שהושלכה במקרקעין של הנתבעת.

הודאה שכזו נכללת גם בכתב ההגנה , ראו סעיפים 11 ו-15 לכתב ההגנה.

8.על מנת להעמיד דברים על דיוקם הנני מפנה לסעיף 1 למכתב מיום 6/8/08: "כידוע לך מרשתי הינה בעלת הזכויות במקרקעין שבנדון". בסעיף 5 לאותו מכתב, נכתב על ידי ב"כ הנתבע כי במקרקעין שפכו משאיות אשפה ופסולת.

במכתב מיום 22/9/08 קושרת הנתבעת בעצמה את המקרקעין עם רחוב מאיר פיינשטין 81, ר' הכותרת למכתב, ור' גם סעיף 1 למכתב, שם הנתבעת בעצמה כותבת שהשטח (רח' מאיר פיינשטין 81) נמצא בבעלותה. מכאן, שקיימת הודאה שהנתבעת היא בעלת המקרקעין האמורים; שהנתבעת עצמה קושרת בין הכתובת שצוינה בכתב התביעה למקרקעין האמורים; שהנתבעת בזמן אמת לא הביעה כל מחאה בדבר זיהוי המקרקעין ולא התכחשה שמדובר במקרקעין שבבעלותה. טענתה היחידה של הנתבעת בזמן אמת, אם בעת משלוח המכתבים, אם בעת הגשת כתב ההגנה ואם בעת הגשת הודעה צד ג', הייתה שיש להפנות את הדרישה לפולשים, הא ותו לא.

9.ככל הנראה, לאחר שהבינה הנתבעת שלא יהיה בידה להיפרע מצד ג' העלתה הנתבעת את עניין זיהוי המקרקעין בהם בוצעו העבודות. לא זו אף זו, הנתבעת ניסתה להיתלות בהחלטת בית המשפט מיום 8/12/09 כאילו כביכול בהחלטה זו קבע בית המשפט שעל התובעת להוכיח היכן בוצעו העבודות ובנוסף על התובעת להוכיח מהן זכויות הנתבעת בו.

אם נקרא במלואה את ההחלטה מיום 8/12/09, אותה ציטטתי בסעיף 5 לעיל, אזי קבעתי שנושא הוכחת הזכויות ומיקום ביצוע העבודות לא היה במחלוקת אמיתית בין הצדדים. עוד קבעתי כי התיקון שהתבקש לעניין הכתובת הינו תיקון טכני בלבד, היות שמתוך הנספחים וכן מציון הגוש והחלקה עולה מיקומן של ביצוע העבודות.

סיימתי את החלטתי וקבעתי: "נראה לכאורה שאין מחלוקת אמיתית לגבי מיקום ביצוע העבודות". כך קבעתי אז וכך קובעת אני גם היום. ניסיונה של הנתבעת להציג את החלטתי הנ"ל כפותחת את הפתח להעלאת הטענה בדבר הוכחת מיקום ביצוע העבודות, אינו תואם את המציאות.

10.בנוסף, טענתה המאוחרת של הנתבעת בעניין מקום ביצוע העבודות, מהווה למעשה טענה עובדתית סותרת לזו אשר הועלתה בכתב ההגנה ובהודעת צד ג'. כאמור בכתבי הטענות, אשר הם אלה אשר מעצבים את גדר המחלוקת, הייתה הודאה בכך שהפסולת הושלכה במקרקעין השייכים לנתבעת. כעת טוענת הנתבעת שמקרקעיה נמצאים במקום מרוחק יותר, ר' עדות מנלה בעמ' 8 שורות 11 - 15. כמובן שמדובר בטענה סותרת. מה גם שטענתה המאוחרת של הנתבעת לא זכתה לכל הוכחה ולמרות שמנלה טען כי בידיו צילומים, אזי צילומים אלו לא הוצגו, ר' עמ' 8 בשורה 17.

אציין כי המפה אותה ביקש ב"כ הנתבעת להציג בעת הדיון לא הייתה מסייעת בבירור האמת, שכן ממפה זו לא ניתן היה להבין היכן הושלכה הפסולת והאם מדובר במקרקעין השייכים לנתבעת. זו בדיוק החשיבות בכלל האוסר שינוי והרחבת חזית – מכיוון שעניין מיקום ביצוע העבודות לא היה במחלוקת בעת הגשת כתבי הטענות, לא הזדקקה התובעת להגיש כל ראיות בעניין זה ואין לזקוף לחובתם של עדי התובעת את חוסר הבקיאות בנושא זה (עמ' 6 שורה 29 – 30, עמ' 5 שורה 22).