עיריית ת"א נ' מיטרני

החלטה

מונחת בפני בקשה לתיקון כתב תביעה. המדובר בתובענה כספית בסך 472,811.55 ₪ שהגישה התובעת/ המבקשת; עיריית ת"א – יפו כנגד הנתבע/ המשיב. לטענת התובעת בכתב תביעתה, הנתבע הינו בנו של המנוח מיטרני אליהו ז"ל. המנוח החזיק בנכס המצוי ברח' אבולעפיה 5 בת"א בתקופה שמיום 2/1971 ועד 5/2006 ולא שילם את תשלומי הארנונה והחיובים העירוניים הנוספים. סכום החוב מהווה את סכום התביעה שלעיל. עוד טוענת התובעת כי הנתבע הינו יורש המנוח ובמסגרת הירושה ירש מחצית דירה הנמצאת ברח' הרצל 44 בבת ים, הידועה כגוש 7145 חלקה 25 (להלן: "הנכס") ויתכן שקיבל לידיו נכסים נוספים, שווי הנכס עולה על שווי החוב הרשום על שם המנוח. למרות שקיבל את נכסי המנוח, לא פעל הנתבע על פי העיקרון הבסיסי בדיני ירושה לפיו יש לשלם תחילה את חובות המנוח בטרם יורשיו יקבלו את חלקם בעיזבון. בין היתר בשל הליכי הגביה המנהלית הנתבע היה מודע לחובות העיזבון והתובעת אף פנתה אליו לאחר פטירת המנוח ודרשה ממנו לפרוע את החוב.

בדיון ביום 11.9.2011 הצבעתי בפני התובעת על שני כשלים עיקריים בתביעה. ראשית, ציינתי כי במידה והתובעת דורשת את החוב מכוח פסקי דין חלוטים אזי מדובר בעובדה מהותית שיש לציינה בכתב התביעה או אז מירוץ ההתיישנות חל ממועד מתן פסה"ד, מה גם ויש לצרף את המסמך לכתבי הטענות. שנית, צו הירושה ניתן לטובת אחות המנוח, הגב' ננה זיגמן, אם מבססת התובעת את תביעתה על חוק הירושה אזי הכתובת לכאורה היא האחות ולא הנתבע.

על רקע האמור, מבוקש לתקן את כתב התביעה. לטענת המבקשת, בישיבת קדם המשפט הוצג ע"י המשיב צו ירושה ממנו עולה כי היורשת הינה אחות המנוח. בבירור שנערך בלשכת רישום המקרקעין התברר כי המנוח ירש את זכויותיו אלא שהסתלק מהעיזבון על מנת לאפשר ל"יורשת הבאה בתור" ע"פ הדין לרשת את זכויותיו. לאחר מכן רכש הנתבע את מלוא הזכויות בנכס. לטענת המבקשת, מהלך זה הינו למראית עין על מנת להתחמק מתשלום חובות המנוח ולפיכך זו עסקה בטלה. כמו כן, הואיל והאחות הינה היורשת, ככל שלא תתקבל התביעה כנגד המשיב הרי שעל האחות יהא לשלם החובות על פי חוק הירושה.

בתגובה טוען המשיב כי המבקשת ידעה או היתה אמורה לדעת כבר בהגשת התביעה כי המשיב אינו הנתבע הנכון כעולה מנסח הדירה המצורף לכתב התביעה המקורי, טענה זו עלתה גם בכתב הגנתו של המשיב. אין זה מעניינה של המשיבה מדוע הסתלקו המשיב ואימו מחלקם בעיזבון ובאילו תנאים העבירה האחות את הדירה למשיב. העברת הדירה אינה מבטלת את חבות האחות לחובות החייב-המנוח. הסתלקות מירושה אינה מהווה הסכם ולפיכך הטענה לחוזה למראית עין אינה רלוונטי, שכן שינוי צו ירושה בסמכות הרשם לענייני ירושה או ביהמ"ש לענייני משפחה.

בתשובה לתגובה טוענת המבקשת כי נודע לה לראשונה על צו הירושה ביום הדיון ומשכך לא יכלה לדעת מי היורש. המשיב הגיש השגות ובקשות שונות למנהל הארנונה וועדות הערר ותקף את החיובים לגופם כאילו הושתו עליו. אין ממש בטענה כי לכל יורש זכות להסתלק מעיזבון וכי נושה אינו יכול לקבול על כך. העילה של חוזה למראית עין מתייחסת להסתלקות מהעיזבון ולא לתוכנו של צו הירושה. זאת ועוד, בשלב זה ביהמ"ש אינו מברר את התביעה אלא את השאלות השנויות במחלוקת והאם בהנחה שהבקשה תתקבל כתב התביעה המתוקן יגלה עילה.

דיון

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מורה כדלהלן:

"92.בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות. "

מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו כך שביהמ"ש יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי דין – נעתרים לו ברוחב לב. גישת ביהמ"ש לתיקון כתבי טענות היא ליברלית מן הטעם כי בד"כ התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בניהם ובכך לייעל את ההליך המשפטי (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית 152-153).

לגבי צירוף האחות לכתב התביעה, כבר הבעתי את דעתי במסגרת הדיון האחרון כי האחות מהווה "בעל דין נחוץ" לתובענה, כאמור לעיל שכן בהיותה לכאורה היורשת צירופה רלוונטי.

באשר לטענת המבקשת לחוזה למראית עין, משמדובר בנימוק נוסף לטענות שנטענו, שעשוי להיות חיוני להכרעה בשאלות שבמחלוקת, סבורני כי יש להתיר את התיקון. איני מביעה בשלב זה דיעה לגבי הסיכוי שטענה כזו או אחרת תתקבל.

זאת ועוד, גם השלב שבו נמצאת התובענה יש בו לחזק את התוצאה אליה הגעתי שכן התיק מצוי בתחילתו ולא יגרם נזק לנתבע, בתיקון כתב התביעה, שלא ניתן לרפא על ידי חיוב בהוצאות.

אשר על כן, כתב התביעה המתוקן יתויק בתיקיית כתבי טענות ויומצא לאחות - הנתבעת. הנתבע/המשיב יגיש את כתב הגנתו בתוך 30 ימים מהמצאת החלטה זו, הנתבעת תגיש את כתב הגנתה בתוך 30 ימים מהמצאת כתב התביעה המתוקן. מורה לתובעת לשלם לנתבע 2,000 ₪ בגין בקשה זו ותיקון כתב ההגנה.

התזכורת הפנימית תדחה ליום 1.1.2012 לבחינת הגשת כתבי הטענות וזימון הצדדים לישיבת קדם משפט.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.