עיריית רמת גן נ' ארפה כהן ואח'

ב"כ התובעת עו"ד אפרת דבוש – ינקלביץ

ב"כ הנתבע עו"ד חיה מנע

פסק דין

העובדות

1.התובעת, עיריית רמת גן, הגישה תביעה בגין חוב ארנונה, הכולל גם סכום זניח של חוב מים.

החוב הנטען מתייחס לתקופה שתחילתה ביום 01.03.03 וסיומה ביום 31.10.09.

לטענת התובעת קיים חוב נוסף שלאחר התקופה הנ"ל ואולם מאחר ואיננו נתבע בתיק זה לא אתייחס אליו כמו גם לטענות המתייחסות לתקופה שאיננה נתבעת.

התובעת טוענת כי בספריה רשומה בתור בעלים ובתור מחזיקה המנוחה ארפה – כהן אסתר ז"ל, להלן: "המנוחה" שנפטרה בתאריך 19.08.02 ולא הותירה חוב עד לסוף שנת 2002.

2.התביעה המקורית הוגשה כנגד עיזבון המנוחה והנתבע, בנה של המנוחה, הגיש בקשה למתן רשות להתגונן.

בהמשך בקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולצרף את הנתבע בתור נתבע נוסף.

בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן נטענה העילה המיוחסת לנתבע כדלקמן: "נתבע 2 הוא בנה של הנתבעת 1 ועל פי הודעתו לתובעת נכנס בנעליה של נתבעת 1 ומתגורר שם".

בתאריך 07.09.11 הגיש הנתבע בקשה מתוקנת למתן רשות להגן וטען כי הינו בנה ואחד מיורשיה הפוטנציאלים של המנוחה, בנוסף ליורשים פוטנציאלים אפשריים נוספים המתגוררים באירן.

עוד טען כי הזכויות בדירה לא מוסדרות וקיים חוסר ודאות לגבי זהותם של היורשים שכן לא ניתן צו ירושה ואף יצוין כי המנוחה הייתה אשתו השנייה של האבא אשר רכש בשעתו יחד עם אחיו את הדירה וקיימים ילדים מנישואין ראשונים.

כן טען הנתבע כי במהלך השנים פקדו את הדירה מעת לעת בני משפחה שונים המתגוררים דרך קבע בחו"ל ובדירה לא התגורר אדם כלשהו באופן קבוע.

לבסוף טען הנתבע כי הוא איננו הבעלים של הדירה ואף לא המחזיק בדירה ואף אינו מוגדר בפנקסי התובעת בתור מחזיק.

3.על גרסתו חזר הנתבע בחקירתו בדיון מיום 11.09.11 והכחיש נמרצות כי התגורר בדירה בתקופת התביעה. הנתבע הבהיר כי בני המשפחה פקדו את הדירה כדי לראות את מצבה אך לא מתגוררים בדירה.

על בסיס הטענות האמורות ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

בדיון קדם משפט בתאריך 21.12.11 הצהיר ב"כ התובעת על עילת התביעה כנגד הנתבע בעמוד 9 רישא כדלקמן: "עילת התביעה כנגד הנתבע היא מכוח היותו מחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר ולא מכוח היותו יורש שכן אין צו ירושה וכלל לא ברור אם הנתבע בכלל יורש".

בשל עילת התביעה אמורה סירב ב"כ התובעת לאפשר לנתבע לשלוח הודעה לצד שלישי לכל היורשים הפוטנציאלים, כפי שביקש הנתבע לעשות.

עוד יובהר כי הדגשת עילת התביעה נדרשה לאור הטיעון העמום בכתב התביעה המתוקן כי הנתבע נכנס "בנעליה של נתבעת 1".