עיריית רמת גן נ' אלמוגי

פסק דין

1. בפני תובענה על סך 8,428 ₪ אותם נותר הנתבע חב לתובעת כחוב ארנונה בגין החזקתו בנכס מקרקעין ברח' עמק האלה 43 ברמת גן (להלן: "הנכס") בתקופה מיום 1.1.11 עד ליום 31.12.11.

הנתבע הודה בחובתו לשלם הארנונה אך טען כי באותה השנה היה זכאי להנחה בשיעור 70% מחיוב הארנונה וזאת מאחר והתובעת הסכימה ליתן לו הנחה זו נוכח מצבו הרפואי ומצבה הרפואי הסעודי של אמו שהתגוררה באותה עת בנכס יחד עמו.

עוד טען הנתבע כי התובעת חזרה בה מהסכמתה ליתן ההנחה וזאת שלא כדין.

התובעת טענה מנגד כי מעולם לא הסכימה ליתן לנתבע את ההנחה כנטען וכי אכן אירעה טעות ברישומי הספרים אצל התובעת כאשר זוכה הנתבע מחיוב הארנונה בשיעור 70% אך זו תוקנה בטרם חלפה שנת המס.

2. משלל הראיות שהציגו הצדדים עולה כי בשנים שקדמו לשנת 2011 ולאחר שנה זו, שילם הנתבע את מלוא חיובי הארנונה שהוטלו על הנכס שבחזקתו ללא כל הנחה שהיא למרות שאמו, במצבה הסיעודי, התגוררה עמו כבר משנת 1995 עד לחודש מאי 2012.

הנתבע טוען כי קיבל אירוע מוחי במרץ 2010 ולפיכך פנה לתובעת מס' חודשים לאחר מכן ונפגש עם פקידה של התובעת. באותה פגישה עתר לקבל הנחה בתשלום הארנונה הן מהתחשב במצבה הבריאותי של אמו והן נוכח מצבו הרפואי שלו עצמו. הנתבע העיד כי הפקידה הודיעה לו כי תעביר את בקשתו לממונים עליה וכי הבקשה תישקל בחיוב תוך כוונה לעזור לנתבע (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

הנתבע טוען כי ההנחה ניתנה לו לאחר שפקידי התובעת דנו בבקשה בכובד ראש ורק בחלוף 8 חודשים הודיעו לו כי ההנחה בוטלה שכן מדובר היה בטעות.

3. לעומתו טוענת התובעת, באמצעות עדותו של סגן מנהל מחלקת הגבייה אצל התובעת אשר שימש בתפקיד זה גם בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כי התובעת פועלת בעניין הנחות לתושבי העיר במיסי ארנונה בהתאם לפקודת העיריות [נוסח חדש] ותקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג-1993 (להלן: "פקודת העיריות"; "תקנות ההסדרים במשק המדינה").

התובעת טענה כי הנתבע הגיש בקשות רבות לעדכון הנחה בארנונה על סמך זכאותה של אמו ונדחה משום שאמו אינה רשומה ולא היתה מעולם רשומה כבעלים ו/או מחזיקה בנכס.

עוד טענה התובעת כי מעת לעת מעביר המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לתובעת רשימות שונות אודות אזרחים אשר כתובתם מעודכנת בתחומי התובעת ולהם המל"ל משלם קצבאות שונות והתובעת מעדכנת מיוזמתה בהתאם הנחות למי שזכאי להם עפ"י דין.

עד התובעת ציין בתצהיר עדותו הראשית כי ביום 27.3.11 עדכנה התובעת ביוזמתה הנחה בארנונה על הנכס בשיעור 70% לאחר שאמו של הנתבע נמצאה ברשימה שהעביר המל"ל לתובעת על אזרחים המוגדרים כסיעודיים. ההנחה עודכנה ביחס לנכס של הנתבע משום שהדיווחים על תשלום הקצבה לאמו של הנתבע נשלחו לכתובתו ונציגת התובעת סברה כי מדובר באשתו של הנתבע שהיתה רשומה כבעלים של הנכס.

בעקבות ביקורת בנכס של נציג התובעת ביום 19.5.11 לשם בירור מצבה הרפואי של אם הנתבע, התברר כי מדובר באמו של הנתבע אשר אינה רשומה כבעלים אלא מתגוררת בנכס כדייר משנה ולכן בוטלה ההנחה שבוצעה בשגגה.

4. מחלוקת עובדתית אחת התעוררה בין הצדדים והיא האם ההנחה ניתנה כתוצאה מטעות של פקידת התובעת או שמא נדונה בקשתו של הנתבע להנחה אצל התובעת ונענתה בחיוב.

אין לנתבע כל ידיעה משל עצמו לאימות טענתו כי מדובר בדיון שנערך אצל התובעת בו נשקלה בקשתו למתן הנחה ואושרה.

הנתבע טוען בתצהירו באמירה סתמית כי פקידי העיריה דנו בבקשה בכובד ראש ובעקבות זאת ניתנה ההנחה. במעמד הדיון עת נחקר בחקירה נגדית הודה כי אין לו כל מושג אלא מדובר במסקנה הגיונית הנובעת מכך שהפקידה אמרה לו שישקלו בחיוב את בקשתו ולאחר מכן קיבל את ההנחה המבוקשת.

בגרסתו זו לא סתר הנתבע את טענת התובעת כי מדובר בטעות כך שגם אם לא הובאה עדותה של אותה פקידה ששגתה אין בכך כדי למוטט את גרסת התובעת.

משקל הראיות שהביא הנתבע לגרסתו אינה מבטלת את האפשרות כי אכן אירעה השגגה כטענת התובעת.

5. זאת ועוד, לא מצאתי גם כל תועלת בדיון מדוע וכיצד שגה מי מפקידי התובעת במתן ההנחה וזאת בשל העדר סמכות מצידה של התובעת ליתן ההנחה שלא על פי הכללים הקבועים בתקנות הסדרים במשק המדינה.

תקנות הסדרים במשק המדינה קובעות את סמכותה של מועצת הרשות המקומית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שהתקיימו לגביו אחד התנאים ובשיעורים כמפורט בתתי הסעיפים הקבועים בהם.