עיריית רמת-גן נ' אהרון

החלטה

1. מונחת בפני בקשה להארכת מועד לכניסת תוקף צו הריסה שניתן בתיק זה, עד למועד בו תממש עירית רמת גן הפקעה לצורך סלילת דרך. צו ההריסה ניתן במסגרת גזר דין מיום 18.10.10 והיה אמור להיות מבוצע עד 20.4.12, ומתייחס לשער חשמלי ושער כניסה.

2. בבקשה נטען, בין היתר, כי הרשות המקומית נוקטת מדיניות של איפה ואיפה, וכן כי מהנדס העיר "איפשר" למבקש לא לבצע את צו ההריסה בכפוף להתחייבות כי זו תבוצע כאשר תבוצע הפקעה, וההריסה תידרש על ידי הרשות.

3. המאשימה מתנגדת לבקשה.

4. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, סבורני כי הבקשה להידחות.

5. תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008, קובעת כי יש להגיש בקשה להארכת מועד מסוג זה עד 21 ימים לפני המועד לביצוע הצו.

עוד מורות אותנו התקנות הנ"ל כי דיון בבקשה שאינה עוד שנקבעו בהן תידון רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.

כאמור, הצו היה אמור להיות מבוצע עד 20.4.12, ופשיטא כי הבקשה היתה אמורה להיות מוגשת לפני כשנה ו-3 חודשים בקירוב.

לא ניתן כל הסבר לאיחור הניכר, ניכר מאד, ולאי העמידה בתנות הנ"ל. ממילא, אין בנמצא כל טעמים מיוחדים המצדיקים דיון בבקשה בנסיבות מעין אלה. כבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה על הסף.

6. בבחינת למעלה מהדרוש אציין, כי אף לגוף הענין יש לדחות את הבקשה.

ההלכה הפסוקה קובעת כי הסמכות לעכב ביצוע צו הריסה צריך שתישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן ולא להינתן כדבר שבשיגרה (רע"פ 1288/04 נימר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נח(4) 285).

בית המשפט אמור לעשות "איזון לשעה" בין צרכי הפרט לבין האינטרס הציבורי, כאשר יש לבחון גם מתי צפוי להתקבל היתר (רע"פ 5086/97 בן חור נ' עירית ת"א, פ"ד נא(4) 625, 645; ע"פ 6720/06 דהרי נ' מ"י).

על פניו ומבלי לקבוע מסמרות, ככל שהדברים נוגעים להליכים נוספים שבין הצדדים (שכן הוברר מהתגובה כי הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין אי קיום הצו השיפוטי), טענת האפליה רלבנטית לשלב בירור האשמה, שלב שכבר עבר חלף לו, שכן המבקש כבר הורשע, ולא לשלב של בקשה להארכת מועד.

בבקשה לא נטען מתי צפוי המבקש לקבל היתר לבניה הבלתי חוקית, אם בכלל, וכן לא צורף תצהיר של איש מקצוע, כנדרש בתקנות הנ"ל, המלמד על הסיכוי (והמועד לכך) לקבלת היתר לבניה. ממילא לא ברור מתי, אם בכלל, צפוי להתקבל היתר.

זאת ועוד, הבקשה איננה נוקטת מועד ספציפי לביצוע הצו, אלא עותרת להארכה עד לביצוע הפקעה, דבר שלא יעלה על הדעת. עומדת על תילה בניה בלתי חוקית, מזה תקופה ארוכה, לכאורה הצו השיפוטי לא מבוצע, וכעת עותרת המבקש להארכה לא קצובה בזמן, משל הצו אינו קיים, בטענות בתחום המשפט המינהלי שמקומן, על פניו, בבימ"ש לעניינים מינהליים.

7. בהינתן האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.