החלטה
העותרת הגישה עתירה שבגדרה היא ביקשה צו מניעה קבוע שיורה למשיבות 1 ("רשות התמרור") ו-2 ("יפה נוף") להקפיא או לבטל את ההחלטה על ביטול פניות שמאלה בשני צמתים המצויים בדרך ארצית מס' 4 והסמוכים לקריית מוצקין ומשמשים לכניסה אליה: צומת השופטים (הקרוי גם "צומת מוצרט") וצומת קק"ל–ירושלים (הקרוי גם "צומת עין אפק"), והכול עד אשר יושלם ביצוען של עבודות פיתוח כדלקמן: תוקמנה כיכרות (מעגלי תנועה) המסדירות את התנועה בצמתים ויתוקן תכנון הנתיבים בצומת השופטים בכיוון ממזרח למערב.
בגדר העתירה התבקשו גם צו ארעי וצו ביניים שיורה למשיבות להשהות את יישומה של ההחלטה בדבר ביטול הפניות שמאלה בצמתים האמורים ("ההחלטה").
העתירה הוגשה ביום 27.8.13 ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, החלטתי לדחות את הבקשה למתן צו ארעי והוריתי על קיום הדיון בבקשה למתן צו ביניים ביום 2.9.13. עוד הוריתי כי המשיבות יגישו לקראת הדיון תשובות תמציתיות לבקשה.
לאחר עיון בעתירה, בבקשה למתן צו ביניים ובתשובות המשיבות ולאחר שמיעת טענות בעלי הדין, החלטתי לדחות את הבקשה לצו ביניים ובתוך כך גם לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים [סדרי דין] תשס"א-2000 ולהורות על מחיקת העתירה, כיוון שהגעתי לכלל מסקנה שהיא אינה מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט.
בקיצור המתבקש ייאמר שעניינה של העתירה הוא בהחלטת רשות התמרור לבטל אפשרות פנייה שמאלה בשני הצמתים, וזאת בקשר עם הפעלת מערכת הסעת המונים באזור חיפה והקריות הידועה כ"מטרונית", אשר בהכנות לקראתה נעשו באזור חיפה והקריות פעולות תשתית רחבות היקף.
פרויקט המטרונית, אשר מעטים יחלקו על חשיבותו, וההחלטה לבטל את הפניות שמאלה במסגרת ההכנות לקראת הפעלת המטרונית, עמדו לדיון בעתירה קודמת שהגישה העותרת בעת"מ (חי') 4000/12 עיריית קריית מוצקין נ' רשות תימרור מקומית-המנהל הכללי של חברת יפה נוף תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ ( 9.1.13) בבית משפט זה ("העתירה הקודמת").
בפסק הדין שניתן ביום 9.1.13 דחה בית המשפט את העתירה הקודמת וקבע בין השאר כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של משרד התחבורה, וכי גם לגופו של עניין לא נמצא שההחלטה בדבר ביטול הפניות שמאלה לוקה בפגם המקים עילת התערבות על פי עקרונות המשפט המנהלי (סעיפים 8–11 לפסק הדין).
עיקר טענת העותרת בעתירה הנוכחית היא שהקמה והפעלה של מעגלי תנועה בצמתים ותיקון תכנון הנתיבים הם עניינים שהרשויות המנהליות הרלוונטיות קיבלו על עצמן לבצע, ואף על פי כן בימים אלה, עם תחילת הפעלת המטרונית ומשלא הושלם ביצוע העבודות האמורות, נגרם לתושבי קריית מוצקין בפרט, ולציבור הנוסעים (הן באוטובוסים והן במכוניות פרטיות) בכלל, מטרד תחבורתי קשה העולה, כך הטענה, גם כדי סיכון בטיחותי. בקשר לכך נטען כי מתשובות המשיבים שהוגשו בעתירה הקודמת ניתן להסיק שהשלמת ביצועם של מעגלי התנועה ותיקון תכנון הנתיבים יקדימו את הפעלת המטרונית, וכשמסתבר עתה שלא כך הדבר אזי יש לקבוע כי ההחלטה היא בלתי סבירה, בלתי מידתית ומצדיקה התערבות בה באופן שבית המשפט יורה על השעייתה עד אשר יושלם ביצוען של החלופות האמורות. יצוין גם שהעותרת ביקשה לסמוך את טענותיה על הנאמר בחוות דעת שנערכה בתחילת שנת 2012 לבקשת משרד התחבורה שבה נבחנו, בין השאר, השלכות ביטול הפניות שמאלה שהן מושא העתירה הנוכחית (נספח א' לכתב העתירה) ("חוות הדעת"). בין שאר הדברים צוין בחוות הדעת כי ביטול הפנייה שמאלה בצומת השופטים לכיוון דרום מתוכנן תוך יצירת מעגל תנועה ומכאן, כמו גם מהערות אחרות בחוות הדעת, ביקשה העותרת ללמוד שביטול הפניות שמאלה והשלמת מעגלי התנועה הם בבחינת "הא בהא תליא", וכל עוד לא הושלמו מעגלי התנועה אין להוציא לפועל את ההחלטה, ולכן נדרשת התערבותו של בית המשפט על מנת להשעותה.
עיריית קריית ביאליק, המשיבה 4, טענה כי אף שגם לה היו השגות על ההחלטה ועל אף הקשיים הנגרמים לתושבי קריית ביאליק, היא סבורה שיש להותיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, במיוחד על רקע דברים שעל פי הטענה נאמרו מפי שר התחבורה ביום הפעלת המטרונית כי הסדרי התחבורה, ובכללם ביטול הפניות שמאלה, אינם בבחינת סוף פסוק ובכוונת משרד התחבורה לבחון את הנושא כחלוף שישה חודשים.
רשות התמרור מתנגדת לבקשה ולעתירה, ועיקר הטענה היא שכפי שפסק בית המשפט בעתירה הקודמת, אין מקום להתערב בהחלטה, ומעבר לכך, משרד התחבורה עתיד להשלים את בניית מעגלי התנועה וכי, על כל פנים, אין בסדרי התנועה הקיימים לאחר יישום ההחלטה הצדקה להתערבות שיפוטית בה.
יפה נוף והמשיבה 3 הן, בהתאמה, החברה העירונית המבצעת את פרויקט המטרונית והחברה שזכתה במכרז להפעלת המטרונית. שתיהן ביקשו לדחות את הבקשה ואת העתירה, וכל אחת בתורה העלתה נימוקים מתחום המשפט המנהלי התומכים בעמדתן (ובכלל אלה העדר עילה וזכות עמידה, העדר יריבות, העדר עילת התערבות מכוח כללי המשפט המנהלי, חוסר סמכות עניינית, שיהוי וכל כיוצא באלה).
בחינת טענותיה של העותרת, שנפרשו על פני יריעה נרחבת, מביאה למסקנה שבצד פגמים דיוניים שהעתירה לוקה בהם ואשר לא מצאתי צורך למנותם, אין היא מגלה עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה, ומעבר לכל אלה נראה לי שספק אם היה מקום להגיש את העתירה.
מושכלות ראשונים הם שבית המשפט אינו בוחן את תבונתה של ההחלטה הניתנת כי אם רק את חוקיותה. בבג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר (26.11.12) נאמר:
"נקודת המוצא הכללית היא במושכלות היסוד של הביקורת השיפוטית, שעליהן ועל הטעמים העומדים בבסיסם למותר להרחיב את הדיבור. בית משפט זה אינו משמש ערכאה המחליטה במקומה של הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה; בית המשפט אינו בוחן את תבונתה או יעילותה של ההחלטה; הוא לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו; ואף אם היה מחליט אחרת לו היה בנעלי הרשות, הוא לא ישנה מהחלטתה כל עוד לא נפל בה פגם במישור החוקיות המקים עילה להתערבות במעשה המינהלי".
וכאשר זו היא ההלכה, אין מנוס מן המסקנה שהעתירה, וממילא גם הבקשה לצו ביניים, אינן מגלות כל עילה להתערבות בית המשפט. בעתירה הקודמת התייחס בית המשפט לעניין זה ממש וקבע:
"ההחלטה על ביטול הפניות נעשתה לאחר בחינת כל השיקולים הרלבנטיים ע"י מומחים מטעם הרשויות המקצועיות וגם כשהתקבלה החלטה, היא התקבלה במידתיות, בחירת האמצעי שפגיעתו פחותה, תוך קביעת מנגנון המאפשר שינויים. התועלת הצפויה לפעילות המטרונית כתוצאה מביטול הפניות שמאלה, היא ברורה ומשמעותית ביחס לאי הנוחיות שאולי תגרם למשתמשים בדרך שכדי לפנות שמאלה, יפנו ימינה ויעשו פנית פרסה בכיכר."
בדברים אלה, התומכים גם בטענות המשיבות, יש מענה מלא לכל טענות העותרת, וממילא אין מנוס מן המסקנה שאין יסוד לעתירה.
גם טענותיה של העותרת שיש לראות את העניין כמשול להבטחה שלטונית שהופרה, היינו שמעגלי התנועה יושלמו קודם לביטול הפניות שמאלה, היא טענה שאין בה כל ממש. ההלכה בעניין זה היא כי:
"... לשם הוכחת קיומה של הבטחה מנהלית יש להראות, תחילה, כי אכן ניתנה הבטחה בצורה מפורשת וחד-משמעית... בשלב השני, מתן תוקף משפטי לאותה ההבטחה מותנה בקיומם של תנאים אלה: נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה; לנותן ההבטחה הייתה כוונה להקנות לה תוקף משפטי; נותן ההבטחה הוא בעל יכולת למלא אחריה; ואין צידוק חוקי לשנות, או לבטל את ההבטחה" (ע"א 5806/08 מיכאל חלפון נ' מינהל מקרקעי ישראל (1.8.12)).