פסק דין
בפני תביעתה של התובעת, עירית ערד, כנגד הנתבעת, הגב' שולמית דמרי שהינה היורשת על פי דין של עזבון המנוח גגו דמרי ז"ל, לתשלום הסך של 37,316 ₪ בגין חובות ארנונה ותשלומים נטענים אחרים, שעל פי רישומי התובעת חייב היה המנוח לשלם בגין נכס מקרקעין בו החזיק, הנמצא ברחוב סדן 10/9 באזור התעשייה בעיר ערד.
תמצית הטענות בכתב התביעה:
על פי הנטען בכתב התביעה, נשלחו לנתבעת דרישות לתשלום ומכתבי התראה, כדין וכך עולה, לדידה של התובעת, ממכתבה של עו"ד לילך אור, מיום 11.6.2007 אשר צורף לכתב התביעה.
עוד נטען בכתב התביעה, כי ממכתב שנשלח לתובעת על ידי חברת מבני תעשייה בע"מ (להלן: "החברה") מיום 13.3.2008, עולה כי החברה פנתה מספר פעמים לתובעת (הכוונה לנתבעת והטעות במקור – י.ב) על מנת שתשיב את הנכס לרשות החברה, אך הדבר לא נעשה. כמו כן טענה התובעת, כי הנתבעת פעלה ושילמה חובות אחרים של העיזבון אך לא הסדירה, מסיבותיה, את החוב לתובעת.
לתביעתה צרפה התובעת העתק מצו הירושה בעניין עזבון המנוח גגו דמרי ז"ל; העתק ממכתבה של החברה לתובעת מיום 6.4.09; העתק ממכתבה של התובעת לחברה מיום 17.5.09; העתק תדפיס ממחשב התובעת לגבי גובה החוב; העתק ממכתבי הדרישה וההתראה שנשלחו לתובעת; העתק ממכתבה של עו"ד לילך אור לתובעת מיום 11.6.07; העתק ממכתבה של החברה אל התובעת מיום 13.6.08; וכן תצהיר מנהל מח' הגבייה מר יאן ברנדר ורשימת מסמכים.
תמצית הטענות בכתב ההגנה
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התביעה הוגשה כנגד יורשת, ולאחר שחלפו 7 שנים ממותו של מר גגו דמרי ז"ל, ולאחר שהעיזבון הזעום, כלשונה, חולק.
לטענת הנתבעת, החוב הנטען נוגע לעסק שרק המנוח עסק בו ולאחרים, כולל לנתבעת עצמה, לא היה מושג בפרטיו.
הנתבעת הכחישה את הנטען בסעיפי התביעה וטענה כי הנכס הושב לידיה של החברה כבר בסוף דצמבר 2007 או תחילת ינואר 2008.
הנתבעת טענה כי יש להפחית אף את הריביות וההצמדות הנדרשות בהתאם.
עוד טענה הנתבעת, כי כמה חודשים לפני מועד זה, הודיעה עו"ד לילך אור לתובעת על מותו של
מר גגו דמרי המנוח ז"ל, וכי בקרוב יוחזר הנכס לחברה.
הנתבעת הוסיפה כי זכור לעו"ד אור שהודיעה לתובעת גם עם מסירת הנכס לחברה, בתחילת שנת 2008, אך לאור השנים הרבות שעברו, אין זכורים לה הפרטים.
הנתבעת טענה כי המכתב שצורף לכתב התביעה, אשר הופנה לתובעת מאת החברה, לא הועבר מעולם לנתבע או לעו"ד לילך אור, וכי לטענתה ניתן היה להסדיר את אי ההבנה של החברה כבר אז ולהוכיח כי קיבלה לידה את מפתח הנכס.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי מכתבי ההתראה ששלחה לתובעת נשלחו זמן רב לאחר מועד חלוקת העזבון, וכי בהתאם להוראות ס' 127 (א') לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, מאחר שלא ידעה על החוב בזמן חלוקת העזבון, אין היא אחראית לחוב הנטען.
לחילופין, טענה הנתבעת כי יש לפוטרה מאחריות לחוב הנטען בהתאם לאמור בס' 133 לחוק הירושה, וזאת מאחר שפעלה בתום לב; היא אלמנה פנסיונרית החיה מפנסיה נמוכה מאוד; מה שקיבלה מהעזבון הוא מועט; החזקת המבנה נבעה מאי ידיעה ולא הייתה לה כל הכנסה ממנו; השיהוי בהגשת התביעה, לדידה, "ניפח את החוב" בריביות מיותרות.
לכתב ההגנה צרפה הנתבעת את תצהירה ותצהיר ביתה, עו"ד לילך אור, וכן מסמך המעיד על סיכום פגישה בין עו"ד לילך אור ונציגי החברה; תדפיס תנועות במח' הגבייה של התובעת; מכתב מעו"ד לילך אור לתובעת מיום 11.6.07.
תמצית הדיון בפני
ביום 16.6.2013 התקיים בפני דיון ההוכחות בתיק.