עיריית עכו נ' רייס ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת 2 לביטולו של פסק דין בהיעדר הגנה, אשר ניתן כנגדה ביום 21.5.2003.

לאחר שהתקיים דיון בפני, ביקשו הצדדים שהות על מנת לנסות ולהסדיר המחלוקת ללא צורך בהכרעה של ביהמ"ש, ואולם הדבר לא הסתייע, ובהתאם ניתנת החלטה זאת על בסיס כתבי הטענות, כמוסכם על הצדדים.

הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה ביום 6.2.2013, כעשר שנים לאחר שניתן פסק הדין. במסגרת הבקשה טוענת הנתבעת כי לא ידעה על פסק הדין ומעולם לא קיבלה גם את כתב התביעה; כנגד החיוב גופו, טוענת הנתבעת כי מדובר בחוב נטען של בעלה (הנתבע 1) בנוגע לשני נכסים: האחד, חנות אשר הוחזקה על ידו, אשר הנתבעת 2 טוענת כי מעולם היא לא הייתה צד להסכם שכירות או לחיובי הארנונה באותו נכס, והאחר, נכס מגורים ברח' הארבעה בעכו, אשר רישום הזכויות לגביו הינו ע"ש בעלה ועליו בלבד.

אקדים ואציין, כי על אישור המסירה על פיו ניתן פסק הדין, חתום בעלה של הנתבעת 2, וככל שמדובר בבן משפחה המתגורר עמה דרך קבע, הרי שלא נפל פגם במתן פסק הדין, לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

לאור נסיבות המקרה, אין עסקינן בביטול מחובת הצדק, אלא בבקשה לביטול לפי שיקול דעת בית המשפט, לאחר בחינת שני הרכיבים, והם: סיבת המחדל וסיכויי ההגנה.

התובעת השיבה לבקשה לביטול פסק דין, וצירפה פירוט פעולות בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת הליכי ביצועו של פסק הדין; בכל הנוגע לפעולות בהקשר של הנתבעת 2, עולה כי ביום 30.6.205 ביקש הזוכה פקודת מאסר, בעקבות אותה פקודה ולצורך ביטולה ביצעה הנתבעת 2 תשלום לתיק ההוצאה לפועל; הנתבעת 2 ביצעה תשלום בעקבות פקודת מאסר גם בחודש פברואר 2008, ולאחר מכן אף ביצעה מספר תשלומים בני 300 ₪ כל אחד; לא רק זאת, אלא שהנתבעת 2 ניהלה מו"מ להסדרת החוב באמצעות עו"ד סמיח בשנת 2006, ואף פנתה בהקשר לחיוב בשנת 2012, כשנה לפני שהגישה את הבקשה לביטול פסק דין – במסגרתה טענה כי נודע לה על ההליכים רק לאחרונה.

כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה . בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).

בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר (במקרה דנן – 10 שנים) מבלי לצרף בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור, כאשר טענות המבקשת בנוגע לסיבת האיחור אינן מעוררות אמון (ודבריה בדבר ידיעתה רק לאחרונה התגלו כרחוקים מהאמת) וכאשר טענות ההגנה הינן בעייתיות מאוד (הנתבעת 2 מתגוררת גם כיום בנכס ברח' הארבעה בעכו), יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).

עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של פתיחת שערי בית המשפט בפני מי שהגיש בקשה לביטול פסק דין באיחור כאשר דחיית הבקשה תגרום עוול למבקש וכאשר עולה מחומר הראיות כי המבקש התחיל לפעול במרץ ברגע שנודע לו פסק הדין והמשיב היה מודע לכל מהלכיו של המבקש, שהיו מכוונים בבירור לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. רע"א 7931/06 יהושוע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון (מאגר נבו).

במקרה דנן, האיחור הינו כה ניכר, אמירות הנתבעת בבקשה נסתרו בצורה רבה ומהותית, טענת היעדר היריבות מתבררת כריקה מתוכן, ואף לא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין – ובנסיבות אלה, אין מקום לקבל את הבקשה לביטול פסק דין, 10 שנים לאחר מתן פסק הדין ושבע שנים לאחר שהנתבעת 2 הייתה מודעת להליכי הוצאה לפועל לביצועו, או שש שנים לאחר שהנתבעת פנתה לנהל מו"מ להסדרת החיוב.

הבקשה נדחית, ככל שעוכבו הליכי ביצוע פסק הדין, אני מורה על חידושם.

הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובעת בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ד, 19 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.