גזר דין
הנאשמים הורשעו בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 4 ו-14(א) לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968.
ודוק, עסקינן בעסק מסוג מפעל למחזור פלסטיק בשם "פוליגרין ישראל בע"מ" (שמה של נאשמת מס' 1), אשר נוהל על ידי הנאשמים ללא רישיון עסק כדין.
לחובת הנאשמים יש לציין את ההשלכה הפוטנציאלית הצפויה לבטיחות הציבור ולשלומו כתוצאה מניהול עסק המנוהל ללא רישיון, אשר ניתן, מטבע הדברים, לאחר קיום תנאים הנקבעים על ידי גורמים שונים.
להמחשת האמור לעיל יצוין, כי מעדותו של מר שטרית רונן, המשמש כקצין למניעת דליקות בשירותי הכבאות, במסגרת הראיות לעונש מטעם המאשימה עלה, כי שירותי הכבאות קבעו כתנאי למתן רישיון לעסק, כי קיים צורך בהקמת מאגר מים ומשאבה.
עם זאת, מנגד, יצוין לטובת הנאשמים, כי הנאשמים פעלו בכל מאודם והשקיעו את מיטב כספם על מנת לקבל בסופו של יום רישיון לעסק נשוא כתב האישום, זאת כפי שעולה מטיעוני באת כוחם בפניי.
יתרה מכך, אין חולק כי כמעט כל התנאים שהוצבו בפני הנאשמים לצורך קבלת רישיון לעסק – קוימו על ידי הנאשמים, למעט התנאי של הקמת מאגר מים ומשאבה, אשר אותו לא יכלו הנאשמים לקיים מפאת העלות הכספית הכבדה הכרוכה בהקמת מאגר מים ומשאבה.
עוד יש לציין, לטובת הנאשמים, כי מזה תקופה של למעלה משנה לא מופעל העסק נשוא כתב האישום, דבר המצדיק התחשבות בדינם של הנאשמים, אם כי, אין להתעלם מכך שהעסק הופעל במשך תקופה של כשנתיים. בנקודה זו יצוין, כי מראיות המאשימה לעונש בפניי עולה, כי בעסק בוצעה פעולה של גריסת אריזות פלסטיק של מצברים, אשר יש בה, כפי הנראה, על מנת להשפיע על איכות הסביבה ולפגוע בה. האמור לעיל ממחיש את החשיבות שבניהול עסק לו ניתן רישיון כדין, אם כי, מנגד, אין להתעלם מכך שהמאשימה עצמה הסכימה לאפשר לנאשמים להמשיך ולנהל את העסק, זאת בתקווה כי בסופו של יום יימלאו כל התנאים הנדרשים לצורך קבלת הרישיון לעסק.
מתחם הענישה ההולם במקרה שבפנינו כולל בחובו רכיב של קנס, זאת בצד רכיבים נוספים של צו איסור שימוש מידי וכן חתימה על התחייבות כספית.
לטובת הנאשמים, במסגרת קביעת העונש המתאים, יש לציין, כי נאשמת מס' 1, שהינה כאמור חברה בע"מ, הינה חדלת פירעון כיום. עוד יש להוסיף, לקולא, את נסיבותיהם האישיות של נאשמים מס' 2 ו-3 ובמיוחד את נסיבותיו האישיות הקשות של נאשם מס' 2, כמתואר על ידו בפניי לעיל. בנקודה זו יודגש מצבם הכספי הקשה של נאשמים מס' 2 ו-3, אשר השקיעו את מיטב כספם בעסק נשוא כתב האישום, לרבות בניסיון להביא לקבלת רישיון לעסק. יתרה מכך, נאשמים מס' 2 ו-3 לא קיבלו משכורות מנאשמת מס' 1 במשך תקופה ממושכת וכן לא זכו נאשמים מס' 2 ו-3 לקבלת זכויות נוספות, אשר הגיעו להם מאת נאשמת מס' 1 כעובדים בעסק.
לפיכך, לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, את טיעוני נאשמים מס' 2 ו-3 בפניי, שהינם אנשים ,נורמטיביים לכל הדעות, וכן בתיתי את הדעת להודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה, אני דנה כל אחד מהנאשמים כדלקמן:
את נאשמת מס' 1:
לתשלום קנס בסך 30,000 ₪.
הקנס ישולם ב -15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 2,000 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.
אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.
כמו כן, אני מורה לנאשמת מס' 1 לחתום על התחייבות כספית ע"ס 30,000 ₪, להימנע למשך שלוש שנים מביצוע העבירה בה הורשעה.
את נאשם מס' 2:
לתשלום קנס בסך 7,000 ₪ או 35 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 350 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.
אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.