עיריית נתניה ואח' נ' מדינת ישראל -משרד הרווחה ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוקה של התביעה על הסף מן הטעם שאיננה מגלה עילה ובגין העדר יריבות.

במסגרת תביעה זו, עותרת המשיבה לחיוב המבקשות בתשלום סך של 20,772 ₪.

בקליפת אגוז, במסגרת תביעה שהתבררה בת.א. 1680/06 בבית משפט השלום בנתניה, עתר התובע לפיצויים בגין פציעתו בעת ששהה במועדנית. התביעה הוגשה כנגד המשיבה בשטחה פעלה המועדנית, כנגד המבקשת 1 בטענה שהינה האחראית על המועדנית וכנגד גב' יפה רטרו בטענה שהיא זו שהפעילה בפועל את המועדנית. אותה התביעה נמחקה כלפי המבקשת 1 ואולם כנגד המשיבה וכנגד גב' יפה רטרו ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה, כאשר לאחר מכן בוטל פסק הדין ביחס לגב' רטרו. בפסק הדין חויבה המשיבה לשלם לתובע באותה התביעה סך של 23,000 ₪ וסכום זה אף שולם על ידה. טוענת איפה המשיבה בתביעה זו, כי מאחר והמבקשת 1 השתתפה באחזקת המועדנית בשיעור של 75% בעוד המשיבה השתתפה בעלות זו בשיעור של 25%, הרי שעל המבקשות להשתתף ב- 75% מהסכום אותו שילמה המשיבה מכוח פסק הדין בתיק 1680/06. התביעה הוגשה גם כנגד המבקשת 2, בהיותה המבטחת של המבקשת 1.

בבקשה זו, עותרות המבקשות לסילוק התביעה על הסף. טוענות המבקשות כי מהנסיבות המפורטות בכתב התביעה מתברר שהמשיבה "התנדבה" לשלם כספים בגין תביעה שמפניה לא התגוננה וכי כתב התביעה מנוסח בצורה כללית, שלכן יש למחוק התביעה על הסף. ביחס למבקשת 2 נטען כי איננה מבטחת את המבקשת 1 שלכן אין כל יריבות בינה לבין המשיבה.

בחינתה של בקשה לסילוק תביעה על הסף מחייבת משנה זהירות. סילוקה של תביעה על הסף שולל מבעל הדין את זכותו להביא עניינו להכרעה בבית המשפט. לפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שהתובע יזכה בסעד אותו תבע – אין נועלים שערי בית משפט בפניו.

זאת ועוד, בהתאם למושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית, תביעה אינה מגלה עילה אם התובע לא יהא זכאי לקבלת הסעד המבוקש על ידו אפילו הוכיח את כל העובדות המפורטות בה. מעצם טיבו, הדיון בבקשה למחיקה על הסף מחמת העדר עילה הוא דיון משפטי המתמקד בבחינת כתב התביעה, הא ותו לא. כך גם אין צורך לצרף תצהיר לבקשה כאמור, שכן בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להן טען (ע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד (2), 185, 187).

בעניין דנא, טוענת המשיבה כי המבקשת 1 נמחקה מהתביעה בת.א. 1680/06 מכוחה של טענה שגויה, שכן בפועל נשאה המבקשת 1 ב- 75% מעלויות הפעלת המועדנית שלכן יש לראותה כמעבידתה של גב' רטרו וכמי שאחראית ל- 75% מהפיצויים לתובע באותו העניין. עילת התביעה מתבססת על דיני הנזיקין ואין כל אפשרות לקבוע בשלב זה כי אפילו תוכיח המשיבה את טענותיה תידחה התביעה. די בכך כדי לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר עילה.

ביחס למבקשת 2, טוענות המבקשות כי הינה חברה לביטוח בבעלות מלאה של המבקשת 1, ברם איננה מבטחת את המבקשת 1. בכתב התביעה מאידך, טוענת המשיבה כי המבקשת 2 הינה המבטחת של המבקשת 1 כאשר מכוח מעמד זה קמה היריבות. לנוכח עמדות אלו ברור כי שאלת מעמדה של המבקשת 2 מחייבת בירור עובדתי ולא ניתן בשלב זה לקבוע כי לא מתקיימת יריבות. אכן, אפשר וכך יתברר בסופו של בירור אך עילה לסילוק על הסף – איין.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון במתן פסק הדין.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.