עיריית נהריה נ' ברוך ואח'

פסק דין

בפני תובענה כספית שמתבססת על חוזה שכירות בין הצדדים להשכרת בית קפה בתחום בריכת השחייה העירונית ברח' המעפילים בנהריה בסכום 296,182 ₪ ליום הגשת התביעה.

כנגד הנתבעים ניתן צו פינוי וסילוק יד על פי פסק דין חלקי בתיק 21/3/05.

הצדדים הסמיכו בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

העובדות והטענות בקצרה;

בין התובעת והנתבעים , ביחד ולחוד, נכרת חוזה שכירות ביום 21/9/99 בו השכירה התובעת את בית הקפה המצוי בבריכת השחייה ברח' המעפילים 5 נהרייה.

לטענת התובעת, הפרו הנתבעים את הסכם השכירות בכך שלא שילמו כסדר דמי שכירות, ארנונה, מים וביוב ונותרו חייבים סכום העולה לסכום התביעה, כאשר סכום זה כול ל ריבית מוסכמת למקרה של הפרה.

משלא עמדו הנתבעים בהסכם , התובעת התרתה בנתבעים מספר פעמים ומשלא שילמו את חובם, הודיעה במכתב מיום 18.8.04 כי היא דורשת מן הנתבעים לסלק את ידם מן המושכר בתוך 15 ימים מיום קבלת המכתב, אשר צורף כנספח ח' לכתב התביעה. משמעות הדרישה הינה למעשה הודעה על ביטול הסכם השכירות.

הנכס פונה בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן בתיק זה.

החוב הנטען בידי הנתבעת מורכב מדמי שכירות בסך 374,787 ₪ נכון ליום 24/10/06 ובגין ארנונה, מים וביוב סך 24,183 ₪ ויחדיו סך 398,970 ₪ נכון ליום 24/10/06. ( ראה סעיף 16 לתצהיר התובעת ונספח "ג").

נתבע מס' 1 טוען כי מספר חודשים לאחר הקמת השותפות בינו לבין נתבע 2 – מר סבג אורן, הוחלט לפרק את השותפות ונחתם הסכם לפירוק , רשמית פורקה השותפות בסוף דצמבר 99, אם כי בפועל הפסיקה השותפות להתקיים עוד בשלהי קיץ 99.

נתבע זה ציין כי עובדת פירוק השותפות הייתה ידועה לכל ולרבות לנציגי התובעת וזאת ניתן ללמוד אף מחילופי המכתבים לאורך השנים שבין התובעת באמצעות נציגיה לבין הנתבע 2 בלבד - מר סבג. נתבע 1 מסביר שלאחר קבלת כתב התביעה הוא יזם פגישה עם נציגי התובעת אשר הסבירו לו שאם יציג תצהיר מטעמו של מר סבג המאשר את טענותיו "הם ידאגו להוציאני מן התביעה". לנוכח הנסיבות כמפורט לעיל ,סבור הנתבע 1 שאין עילה נגדו ומבקש להצטרף לטיעוני הנתבע הנוסף ביחס לחוב.

נתבע מס' 2 טען:

(1) לאחר חתימת ההסכם שבין הצדדים והפעלתו של בית הקפה על ידי הנתבע, הרחיבה התובעת את שטח מתקני הנופש והספורט באופן שבית הקפה מוקם בסופה של פעולת ההרחבה, בין השטח המקורי לבין השטח במתכונתו המורחבת והפך להיות שטח מעבר כך שלא ניתן היה לנצל את מלוא הפוטנציאל של שטח בית הקפה. הפחתה זו בשטחו של בית הקפה, אשר הנתבע מעריכו בכ – 50% מן השטח הכולל, חייבת לבוא לידי ביטוי בהפחתת דמי השכירות ובהפחתת דמי הארנונה המגיעים בכמחצית.

מכיוון שדמי השכירות החודשיים על פי ההסכם נקבעו לסך של 930 דולר לחודש כשוויים בשק לים ובצירוף מע"מ ומכיוון שדמי הארנונה עלו לסך של כ – 12,000 ₪ לשנה, הרי שבתחשיב כולל למלוא תקופת השכירות זכאי הנתבע לטענתו להשבה של סך 186,876 ₪.

(2) המושכר נמסר כשהוא במצב תחזוקתי גרוע מבחינת צבע וטיח, מערכת חשמל, רטיבויות, והצריך פעולות תיקון ושיקום . זאת לבד מכך שהפסקת פעולת מערכת החשמל לעיתים גרמה להשחתת מזון שהיה במקררים. שבר בדלת היציאה אל המרפסת ונעילתה על ידי התובעת גרמו אף הן לנזק לציוד שהיה במרפסת וכלל הנזקים מוערכים לסך של 138,225 ₪.

(3) מעשים ו/או מחדלים של התובעת גרמו במהלך השנים ליר ידה דרסטית בהכנסות ובמניין המעשים ו/או המחדלים הללו יש למנות:  הפיכת חלק משטח בית הקפה לשטח מעבר;העלאת מחיר הכניסה ; תחזוקה לקויה של המזגנים ומערכת החשמל;   סירוב לבקשת המבקש לפתיחת דלפק כלפי רחבת הריקודים.

(4) המושכר נמסר כשהוא במצב תחזוקתי גרוע מבחינת צבע וטיח, מערכת חשמל, רטיבויות והצריך פעולות תיקון ושיקום. זאת לבד מכך שהפסקת פעולת מערכת החשמל לעיתים גרמה להשחתת מזון שהיה במקררים. שבר בדלת היציאה אל המרפסת ונעילתה על ידי התובעת גרמו אף הן לנזק לציוד שהיה במרפסת וכלל הנזקים מוערכים לסך של 138,225 ₪.

(5) התובעת הקימה מערכת אזעקה לאתר אשר לא הגנה על אחד הפתחים וכתוצאה מכך נפרץ בית העסק וחברת הביטוח עמה התקשר הנתבע, לא הסכימה לשלם את מלוא הפיצוי בגין הנזקים. הנזק אשר נגרם מוערך בסך של 30,000 ₪.

הכרעה;