עיריית לוד נ' אלוחואח

החלטה

1. לפני בקשת רשות להתגונן.

2. המשיבה הגישה כנגד המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 78,672 ₪, חוב שהצטבר בגין מיסי עיריה לנכס ברחוב הלן קלר 1 בלוד (להלן: "הנכס"). המשיבה טוענת בכתב התביעה כי המבקש הינו המחזיק ו/או הבעלים ו/או בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. בנספח א' לכתב התביעה צויין תאריך אכלוס – 1.1.2003.

3. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהירו. המבקש טוען כי בשנת 2001 החל בבניית הבית נשוא התביעה אולם לפני שהספיק לסיים את בנייתו, הוגש נגדו כתב אישום בגין בניה ללא היתר בתיק עמק 5254/03 (העתק מכתב האישום צורף לבקשה). המבקש הורשע בדין וביהמ"ש גזר עליו קנס וכן הורה על הריסת המבנה. המבקש טוען כי לאחר שלא הצליח להכשיר את הבניה, הרס את המבנה בעצמו בהתאם לצו ביהמ"ש וזאת לפני שהסתיימה בנייתו ולפני שחובר למערכת החשמל ו/או המים ו/או הביוב ו/או כל שירות אחר. המבקש טוען כי לאחר שהרס את המבנה הופתע לגלות כי הבנין חוייב בארנונה ולפיכך פנה מספר פעמים למשרדי המשיבה. המבקש טוען כי נמסר לו כי הנושא בבדיקה ובסופו של יום נמסר לו כי החוב ימחק ויבוטל (סעיף 8 לתצהיר). המבקש טוען כי המשיבה ביטלה חיובים דומים לשכניו בגין אותן נסיבות. המבקש טוען כי החיוב במיסי ארנונה אינו כדין שכן הבנין מעולם לא היה מוכן וראוי למגורים ונהרס לפני שבנייתו הסתיימה.

4. בדיון שהתקיים, הסכימו ב"כ הצדדים כי הנכס נהרס ע"י המבקש בשנת 2008 וכי החיוב בכתב התביעה מתייחס לשנים 2003-2008. המבקש נחקר על תצהירו. בחקירתו טען המבקש כי הבנין לא שימש למגורים וכי היו במתחם מספר מבנים המיועדים להריסה. המבקש נשאל על השגה שהוגשה למנהלת הארנונה בענין הבניינים האמורים, לרבות הנכס נשוא התביעה, והשיב כי מעולם לא הגיש השגה. המבקש טען כי יתכן שעוה"ד שיצג אותו ואת המשפחות הנוספות במסגרת ההליך הפלילי אף הגיש מאוחר יותר השגה בענין הארנונה אך טען כי ההשגה לא הוגשה בשמו. בהסכמת הצדדים צורף העמוד הראשון של סיכומים שהוגשו בהליך שנפתח בניסיון להכשיר את המבנה (מש/1). בהליך 7 מבקשים, בהם מופיע שמו של המבקש. בסיכומים נרשם מטעם המבקשים כי "הבתים בהם מתגוררים שהם קורת גג לעשרות נפשות, הכוללות ילדים, נשים וקשישים כאחד" (סעיף 1 לסיכומים). האמור בסיכומים אלה עומד בניגוד לטענות המבקש בהליך דנן כי המבנה לא שימש למגורים. המבקש טען כי סיכומים אלה וההליך האמור לא הוגשו לבקשתו, על אף ששמו מופיע כמבקש יחד עם אחרים.

5. במסגרת בקשת רשות להתגונן, המבקש אינו נדרש להוכיח את הגנתו ואת גרסתו העובדתית. די כי יצביע על הגנה אפשרית מפני התביעה. בשלב זה ביהמ"ש אינו בודק את מהימנות המבקש ואינו בוחן את הראיות לגופן אלא על פניהן (ע"א 316/64 ארגון הפועלים ע"ש בן עמי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קרן קיימת לישראל, פ"ד יח(4) 356, ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1) 66, ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41). על מבקש רשות להתגונן לאמת הגנתו בתצהיר בו עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. המבקש אינו יכול להסתפק בטענות כלליות (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' הבנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מג(4) 613, ע"א 594/85 איתן זהבי נ' מגרית בע"מ ואח', פ"ד מב(1) 721). מקום בו טענות ההגנה אותן מציג המבקש דחוקות ומצויות על קו הגבול, יעשה ביהמ"ש חסד עימו ויתנה את הרשות להתגונן בתנאים (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41).

6. לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת הרשות להתגונן על נספחיה, שמעתי את חקירת המבקש, עיינתי במוצגים שהוצגו ובסיכומי הצדדים ואף שמעתי את ב"כ הצדדים בע"פ, מסקנתי היא כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן כאשר רשות זו תותנה בהפקדה. להלן נימוקי.

7. בפקודת העיריות [נוסח חדש] לא נקבע מהו המועד לתחילת החיוב בארנונה. בפסיקת בתי המשפט התגבש המבחן הפונקציונלי לפיו בנית הבנין הגיעה לסיומה כאשר הבנין ראוי לשימוש לייעודו. מבחן זה מחייב הכרעה עובדתית בכל מקרה ומקרה, במסגרתה נדרש איזון בין כל הנתונים הרלוונטים בדבר מצבו של הנכס, היקף העבודות שהסתיימו ומהותן לעומת אלו שטרם הסתיימו, האם ניתן אישור חיבור לתשתיות המים והחשמל והאם ניתן לאכלס הנכס בפועל. בפסיקה נקבעו מבחני עזר נוספים דוגמת המבחן הפורמלי – הוצאת תעודת גמר לפי חוק התכנון והבניה והמבחן המעשי – מועד תחילת השימוש בפועל. מבחני העזר אינם נתפסים בפסיקה כמבחנים עצמאיים אלא מבחני עזר חשובים לקביעה העובדתית הנדרשת (ראו בענין זה עמנ 309/06 310/06 עופר קעה ואח' נ' עירית חדרה (16/8/06) אשר אושר בביהמ"ש העליון בבר"ם 7992/06 סימון קעה ואח' נ' עירית חדרה (26.11.06) ).

8. בכתב האישום שהגישה המשיבה כנגד המבקש נטען כי המבקש הקים מבנה "דו קומתי מבלוקים עם גג בטון, ללא טיח חוץ/פנים וללא נגרות בנין" (סעיף 1 לכתב האישום) וכי "הנאשם השתמש ומשתמש במקרקעין" (סעיף 2 לכתב האישום). המבקש לא פרט בתצהירו ובחקירתו מה היה מצב הנכס טרם הריסתו. המבקש טען כי המבנה לא היה ראוי למגורים ואף בפועל לא שימש למגורים וכי לא חובר לתשתיות. הגשת כתב האישום ע"י המשיבה מלמדת כי לא ניתנה לנכס תעודת גמר עפ"י חוק התכנון והבניה וכי לא ניתן טופס 4. הדבר תומך בטיעוני המבקש, לרבות בטענה כי המשיבה ביטלה חיובים לשכניו של המבקש בגין אותן נסיבות. מנגד, טענת המבקש לפיה הנכס לא היה ראוי למגורים ולא שימש למגורים עומדת בסתירה לנטען ב-מש/1 כי הנכס משמש למגורים של מס' משפחות. עם זאת, בשלב זה, יש לצאת מנקודת הנחה כי דברי המבקש, לפיהם הנכס לא שימש למגורים וכי הסיכומים מש/1 וההליך במסגרתו הוגשו לא הוגשו בשמו, אמת הם. המבקש אף צרף תמונות של המבנה מיום ביצוע ההריסה מהן ניתן לכאורה ללמוד כי הנכס לא היה ראוי לשימוש ובוודאי שלא ראוי למגורים שכן באחד מצידי המבנה כלל לא קיים קיר.

9. בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, נקבע כי מי שחויב בארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מקבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד הטענות המנויות בסעיף, ביניהן בטענה כי נפלה בהודעת התשלום טעות בציון סיווג הנכס, גודלו או השימוש בו (סעיף 3(א)(2)). הלכה היא כי טענות באשר לשטח הנכס הן טענות שיש לברר על פי המסלול שנקבע בחוק ואין מקום לעוררן לראשונה בפני בית המשפט כערכאה ראשונה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אין דרכו של האזרח חסומה לחלוטין להעלות בפני בית המשפט טענות באשר לסוג הנכס, גודלו והשימוש בו וכי לבית המשפט סמכות כללית לדון בעניינים אלה למרות מסלול ההשגה הקבוע בחוק. סמכות זו תופעל במקרים חריגים בלבד, כאשר מדובר בענין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת. שיקולים נוספים להפעלת סמכות זו הם מודעות האזרח להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שיגרמו לאזרח כתוצאה מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות (רע"א 1809/07 עירית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ([פורסם בנבו]) 3.6.08, עע"מ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ. מועצה אזורית לכיש, דינים עליון, כרך עד, 436, ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עירית טירת הכרמל, פ"ד נו(2), 773).

10. בענייננו, המבקש טוען כי לא הגיש השגה, אלא פנה לעיריה מספר פעמים בענין הארנונה וכי לבסוף נמסר לו ע"י מי מטעם המשיבה כי החוב יבוטל. המשיבה בסיכומיה מסכימה לטענה כי לא הוגשה השגה על ידי המבקש ולפיכך, לטענתה, אין המבקש יכול להעלות הטענות שהעלה בפני בית המשפט שכן היה עליו למצות את ההליך המינהלי. סבורני כי אי מתן אפשרות למבקש להעלות הטענה בדבר השימוש בנכס בשלב זה עשויה לגרום לו לעיוות דין שכן המועד להגשת השגה חלף וכן כיוון שעסקינן בתביעה בסכום לא מבוטל.

11. לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, כאשר מחד, עצם הגשת כתב האישום יש בה כדי לתמוך בטענות המבקש, כמפורט לעיל, ומאידך, מצב הנכס עובר להריסתו לא פורט ע"י המבקש כראוי וכיאה לבקשת רשות להתגונן ובהתחשב בכך כי המבקש לא פנה בהליך הראוי ובמועד לצורך בירור טענותיו, סבורני כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן וזאת בתנאי שיפקיד 40,000 ₪ בקופת ביהמ"ש וזאת תוך 45 ימים מעת קבלת ההחלטה. ככל ולא יופקד הסכום במועד, הבקשה תדחה וינתן פס"ד בהתאם לכתב התביעה.

ניתנה היום, ב' אדר ב תשע"א, 08 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.