עיריית ירושלים תפצה ועד בית בגין נזק שנגרם לדחסנית אשפה

השאלה העומדת בפני בית המשפט - כיצד נגרם הנזק לדחסנית?

1.         לפנינו תביעה כספית, לפיצויים, עבור נזק שנגרם לדחסנית אשפה הנמצאת בשכונת גני גאולה בה מתגוררים התובעים. בעניין זה עולה שאלת אחריותה של העירייה על הדחסנית ועל נזק הנגרם לדחסנית.

2.         התשובה לכך אינה חד משמעית, דבר הנובע מהעדר הסדר כתוב בין העירייה לדיירים.  יתירה מכך, עצם ההסדר שבו הבעלות היא של הדיירים והאחריות למקרי נזק על העיריה הוא קשה ובעייתי.  אשר לכן וכפי שנראה בהמשך, ישנם מקרים בהם האחריות תוטל על העירייה וישנם מקרים בהם היא תוטל על הדיירים.

רקע ועובדות המקרה - וועד הבית ודחסנית האשפה

3.         מר אברהם ביטון ומר נועם סגל (להלן: "התובעים"), מייצגים בתביעה דנן את הועד המרכזי- נציגות הבית המשותף גני גאולה. מר סגל משמש כיו"ר הועד.

4.         גני גאולה מורכבת משישה בניינים, כשבחניון המשותף של הבניינים מונחת דחסנית אשפה, ונסביר מהי דחסנית אשפה. 

5.         בדרך כלל, די במיכל אשפה (המכונה "צפרדע") כדי לספק את צרכיו של בית רגיל.  אלא שישנם מקומות מגורים שבהם ישנה כמות אשפה מרובה.   באלו אין די ב"צפרדע" רגילה ויש צורך במספר מתקני אשפה.  מחוסר מקום וכדי לחסוך במספר המיכלים מקובל להשתמש ב "דחסנית אשפה".  זהו מתקן שמורכב בו 'דוחסן' הדוחס את האשפה כך שניתן להשליך כמויות אשפה מעל ומעבר למקובל במתקנים רגילים.  מיתקן כזה ישנו בשכונת גלי גאולה.

6.         עיריית י-ם (להלן: "הנתבעת"), אחראית על פינוי האשפה מהדחסנית.  על פי העדויות שנשמו לפני, מגיע נהג משאית של העירייה כשלוש פעמים בשבוע, למקום בו ממוקמת הדחסנית על מנת לפנותה. בעזרת וו הרמה מורמת הדחסנית על המשאית ושם 'מוצמדת' היא אל המשאית.  לטענת העיריה, עם ההצמדה  הופכת הדחסנית למעין חלק אינטרגלי מהמשאית ולא ניתן להזיזה.

7.         לאחר הרמת הדחסנית למשאית, היא משונעת לאתר האשפה המצוי ליד עזרייה שבמזרח י-ם.

8.         במהלך שנת 2006 אירע אירוע ביטחוני בו ירו בנהג העירייה ובדחסנית שהוביל (להלן: "האירוע"). לטענת התובעים באותה התקופה בה התרחש האירוע, החלו תקלות בדחסנית. תקלות אלו שייכו התובעים, מאוחר יותר, לאירוע האמור. ככל שעבר הזמן, התקלות התרחשו בתדירות גבוהה יותר עד לקלקולה הסופי של הדחסנית.

9.         התובעים פנו אל הנתבעת מספר פעמים ובמספר אופנים אך ללא הועיל. עד שלבסוף החליטו לתקן את הנזק בעצמם מכספי הועד.  ולאחר התיקון תבעו את הנתבעת, ומכאן התביעה שלפנינו.

גדר המחלוקת וטענות הצדדים - כל צד מאשים את הצד השני

10.        התובעים טוענים כאמור לעיל כי דחסנית האשפה ניזוקה כתוצאה מהאירוע הביטחוני. לדידם, מר זיטמן שאול, מומחה המתעסק בדחסניות ותברואה טען כי הנזק נגרם כתוצאה מנפילה וחבטה חזקה.  נפילה או חבטה כגון דא הנגרמת לדחסנית לא יכולה להיגרם ע"י הדיירים עצמם. לטענתם, הדחסנית שוקלת כ-20 טון ועל כן האפשרות היחידה בה הדחסנית זזה  ויכולה להינזק, היא רק בפינויה ע"י עובדי הנתבעת.

11.        יתר על כן, טוענים התובעים כי הנתבעת ביקשה  שישלחו לה הצעת מחיר לתיקון הדחסנית. אך שזו הוצגה בפניה שוב ניתק הקשר עם הנתבעת ופניות נוספות מצד התובעים ועורך דינם לא נענו.

12.        מנגד טוענת הנתבעת כי האחריות הבלעדית ביחס לנזקים המתוארים מוטלים על בעלי הדחסנית (התובעים). וכן שהנתבעת לא חבה בגין כל נזק הנגרם לדחסנית כשזו תחת חזקתם של התובעים.

13.        הנתבעת מוסיפה כי, כל ניסיון לתלות באירוע הביטחוני את הגורם לנזקי הדחסנית הוא מאולץ ומגמתי. ולראיה, התקלות בדחסנית, לדברי התובעים, החלו באוקטובר 2006 כשהאירוע אירע ביולי 2006.

הבעייתיות המובנית בהסדר הלא רצוי שבין העיריה לדיירים

14.      חייבים אנו לציין את ההסדר הלא ברור בין העיריה לדיירים.  דחסנית האשפה שייכת עקרונית לדיירים ותחת אחריותם.  אך מאידך גיסא העירייה היא זו שמפנה את הדחסניות והיא זו שבפועל מעלה את הדחסנית למסעית ומסיעה אותה.

15.        מעבר לכך, ברור שבמקרים מעין אלו כל אחד מהצדדים יטיל את האשמה על השני.  העירייה תטען כי הנזק נגרם עקב חוסר תחזוק של הדיירים, והדיירים יטענו כי הנזק נגרם עקב התנהגות העירייה.