עיריית חיפה ח.פ 500240006 נ' שפושניקוב

החלטה

העניין שבפני, התנגדות הנתבעת לתובענה אשר הוגשה כנגדה כתובענה לסכום קצוב לפי הוראות סעיף 81 א 1 לחוק ההוצאה לפועל .

התובענה הינה תובענה ע"ס 3,725 ₪, ונוגעת לחיובי ארנונה בנוגע לנכס המזוהה כנכס מס' 1078465 המצוי ברח' גאולה בחיפה.

לפי ספרי התובעת, הנתבעת נרשמה כמחזיקה של הנכס כאמור, בתקופה שהחלה ביום 1.2.2007 , והייתה רשומה כמחזיקה מאותו מועד. מציינת התובעת כי בתאריך 20.8.2009 מסרה הנתבעת הודעה בכתב כי אינה מחזיקה בנכס מתחילת שנת 2009, ובהתאם שונתה תקופת ההחזקה בנכס ליום 31.8.2009.

הנתבעת התנגדה לתובענה בטענה אחת בלבד: כי החזירה את החזקה לבעלת הנכס בתחילת שנת 2009, ואולם העיריה מסרבת לפטור אותה מתשלום בגין התקופה הרלוונטית, שבערכי קרן עמדה על סך של 2,137 ₪ לתקופה במיום 1.1.2009 ועד 31.8.2009.

ונשאלת השאלה, האם טענה זאת יכולה לשמש בסיס להתנגדות אשר תצריך דיון בתובענה לגופה? לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הדבר מוצדק.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע : "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה"

משמע, החבות בתשלום הארנונה מסתיימת עם מסירת ההודעה, וההודעה הכתובה מטעם הנתבעת נמסרה רק בסוף אוגוסט 2009, ובהתאם שונה החיוב, והופסק לגבי הנתבעת;

במסגרת בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (ניתן ביום 17.4.2008, מצוי במאגר "נבו") נפסק, והייתה תמימות דעים בין שופטי ההרכב שסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות מטילים חובה אקטיבית על הנישום להודיע על חדילה מבעלות או החזקה בנכס על מנת להשתחרר מן החבות בתשלום ארנונה, ונפסק גם שתכלית חקיקתן של הוראות סעיפים אלה מצדיקה פרשנות מצמצמת על מנת להקל על העירייה את גביית הארנונה.

עניין דומה נדון לאחרונה, במסגרת עת"מ 36449-03-13 מרדכי ענבר נ' עירית חיפה (ניתן ביום 30.3.2014, מצוי במאגר "נבו"), ואילו שם מציין כב' הש' קיסרי, "בענייננו, החברה והעותר לא מסרו אמנם הודעה לפי סעיף 325, אולם כמסתבר גם בעל המשרד לא עשה כן, וכאמור לא מצאתי בטענות המשיבה התייחסות לאפשרות שהייתה בידה להטיל את החיוב בגין התקופה שלאחר תום תקופת השכירות גם על בעל הנכס. בקשר לכך אציין שלא נעלמו מעיניי דבריו של בית המשפט בעע"מ 2611/08 בנימין נ' עיריית תל אביב [פורסם בנבו] (5.5.10) שאין זה מתפקידה של המשיבה להכריע בין גרסאות סותרות, אם קיימות כאלה, של המשכיר והשוכר, אלא שבענייננו שאלה זו אינה מתעוררת כלל נוכח הימנעות המשיבה מדרישת תשלום הארנונה מבעל המשרד"

סימני השאלה במקרה זה, טרם באו על פתרונם (ואפנה בהקשר זה, לסימני השאלה העולים מפסק דינו של כב' השופט קיסרי). אם התובעת שינתה את החיוב בארנונה לפי הסכם השכירות אשר נמסר לה, האם לא יכולה הייתה לדרוש את דמי הארנונה מבעל הנכס ממועד תום תקופת השכירות ועד מועד ההודעה? האם לאור העובדה כי ההסכם היה בידיה, לא נכון היה לקבוע את מועד תום החיוב בארנונה (מבחינתה של השוכרת), למועד תום ההסכם, גם אם ההודעה הוגשה באיחור?

אני סבור שמן הראוי לקבל את ההתנגדות, על מנת שלכל הפחות תינתן למי מן הצדדים האפשרות לצרף את בעלי הנכס כנתבע או כצד ג', ובכך לפתור המצב העובדתי אשר נותר בהקשר זה.

התובענה תועבר לפסים של סדר דין מהיר, ההתנגדות תשמש ככתב הגנה, המזכירות תנתב התובענה בהתאם.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשע"ד, 17 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.