עיריית בני ברק ואח' נ' כהן

החלטה

בפני בקשת רשות להגן בתביעה לפינוי וסילוק יד.

רקע

המבקש (להלן: "המבקש") בבקשה שבפניי, הוא המחזיק בפועל בשטח הממוקם ברחוב המכבים 75 בבני ברק, הידוע כגוש 7361 חלקה 164 (להלן: "המקרקעין").

המשיבה 1 בבקשה שבפניי (להלן: "המשיבה 1") היא עיריית בני ברק אשר בשטחה ממוקם המקרקעין.

המשיבה 3, היא מדינת ישראל, והיא הבעלים הרשום של המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "המשיבה 3").

יצוין כי על האזור בו ממוקם הנכס, חלה תב"ע בב/580 אשר פורסמה ברשומות ביום 2/1/1996, י.פ 4368 (להלן: "התכנית"), ובה נקבע כי האזור מיועד לתעשייה, מסחר ובתי מלאכה וכי המתחם כולו מיועד לבניית מבני תעשייה, מסחר, אחסון, משרדים, אזור מגורים, נתיבי תנועה, מדרכות, שצ"פים ומבני ציבור.

המשיבה 1 פועלת באמצעות המשיבה 2, החברה הכלכלית לבני ברק בע"מ (להלן: "המשיבה 2") במטרה להביא לשיקום האזור עליו חלה התכנית.

ביום 1/12/2010 נחתם בין המשיבה 3 לבין המשיבה 2 חוזה פיתוח במסגרתו הוקנו לה הזכויות בנכס (להלן: "הסכם הפיתוח"). על הסכם האמור חתמו הן המשיבה 2 והן המשיבה 1.

טוענות המשיבות כי המבקש מחזיק במקרקעין שלא כדין ואף עושה בו מנהג בעלים וזאת הגם שמעולם לא הוקנו לו זכויות במקרקעין.

על רקע האמור הגישו המשיבות את התביעה שבפניי לסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין, בטענה כי המבקש פלש למקרקעין ללא כל זכות.

עוד טוענות המשיבות בעניין זה כי ביום 28/6/11 העבירו לידי המבקש מכתב התראה לפני נקיטת הליכים (להלן: "מכתב ההתראה"), ובו דרשה המשיבה 2 גם תשלום דמי שימוש ראויים. דרישה זו לא נענתה. משכך מוסיפות הן וטוענות כי המבקש עושה עושר שלא במשפט.

טענות הצדדים בבקשת הרשות להגן

בבקשתו למתן רשות להגן טוען המבקש כי המשיבות 1 ו-2 אינן רשומות כבעלים של המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין, ועל כן כי אין בינו לבינן כל יריבות. לפיכך טוען הוא כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף או לחילופין, להורות על מחיקת הכותרת.

עוד טוען המבקש כי חוזה הפיתוח שצורף לכתב התביעה מונה את שני העמודים הראשונים, זאת ותו לא. לשיטתו אישור הזכויות של המשיבה 3 על הבעלות במקרקעין אינו בחזקת תעודת עובד ציבור ועל כן גם אינו עומד בתנאי סעיף 25(א) לפקודת הראיות.

לחילופין טוען המבקש כי היה וזכותה של המשיבה 2 כבעלים על המקרקעין השתכללה, הרי שיש בכך כדי להפקיע את זכותה של המשיבה 3 להגיש את התביעה שבפניי לסילוק ידו של מהמקרקעין.

לגופו של עניין טוען המבקש כי רכש את זכויותיו במקרקעין לפני למעלה מ-30 שנה, מידי רפאל סבח (להלן: "סבח"), בסכום של 55,000$ (דולר ארה"ב), וכי הוא מחזיק במקרקעין יחד עם סבח, מאז ועד היום, מפעיל בו את עסקו ומתפרנס ממנו. לטענתו גם לא נעשתה כל פעולה לפינויים מהמקרקעין עד מועד משלוח מכתב ההתראה על ידי המשיבה 2.

עוד טוען המבקש כי ההליך שבפניי הוגש מתוך כוונה להפיק רווחים ממכירת הקרקעות לאחר פינוין מהמחזיקים בהן, להבדיל ממטרות ציבוריות כפי הנטען.

לטענתו, השקיע, במשך השנים בהן הוא מחזיק במקרקעין ביחד עם סבח, בידיעת המשיבה 3, סך מוערך של כ-100,000 $ (דולר ארה"ב). משכך טוען הוא גם כי הפך לבעל רשות בלתי הדירה להשתמש במקרקעין.

בנוסף טוען המבקש כי הינו בעל הזכויות במקרקעין מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב – 1972 או מכוח כללי הצדק, או מכוח ישיבה ארוכת שנים במקרקעין והשקעותיו בו, לאחר שהחזיק במקרקעין חזקה נוגדת במשך כל התקופה האמורה, המונעת ממי מהמשיבות לפעול לפינויו.