החלטה
בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה.
ברקע הבקשה תובענה כספית על סך של 72,757 ₪, בגין חיובי ארנונה, במסגרתה נתבע המבקש מכח סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992.
לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי להורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה וזאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 2,500 ₪.
כידוע, בבקשות מסוג זה, מקום שאין המדובר בפגם בהמצאה, מסורה ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, הבוחן הן את הסיבה למחדל וחשוב מכך, את שאלת סיכויי ההגנה.
אמנם, המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן רובץ לפתחו של המבקש, ואולם, לא בכדי עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה זו, הינה כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.
זאת, תוך בחינת כל מקרה על פי נסיבותיו, אך תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.
ר' דבריה של כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):
"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו."
עיתים,יש ותוכר טעותו של בעל דין ואף טעות העולה כדי התרשלות, אשר תיבחן גם לפי מידת הפגיעה בציפייתו הסבירה של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ציפייה שאינה מתקיימת כשההליך ממילא מתנהל לגופו ביחס לאחד הנתבעים האחרים.
(ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193).
אמנם, כאמור, חדל המבקש משלא הגיש הגנתו במועד, אולם, מששקלתי בכלל הנסיבות הקיימות, לא שוכנעתי כי הדבר נבע מתוך זניחת עניינו או זלזול בהליך, ובנקודה זו לא מצאתי כי יהא זה נכון וצודק לדקדק עימו תוך היצמדות חסרת פשרות לכללי הפרוצדורה.
כידוע, רבות נפסק באשר לצורך לנהוג גמישות ביישום הפרוצדורה כאשר שורת הצדק מחייבת כן, ובמיוחד מקום שניתן לרפא את הפגם ע"י פסיקת הוצאות הצד שכנגד.
עמדה כאמור, שיש בה מן האיזון הנדרש במצבים כגון אלה, הובעה בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702:
"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין."
הדברים נאמרים שכן בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, כמובן מבלי שניתן יהא לקבוע דבר לגופה של התובענה בשלב זה ואף לא לגופו של הדיון בבקשת הרשות להתגונן, הרי שמעיון בטענות המבקש, ומבלי שתשתמע קביעת עמדה באשר לעניינים הטעונים הוכחה, ולאור העובדה כי המדובר בחיוב אישי בבחינת הרמת מסך, לא מצאתי כי ניתן לומר שאין למבקש כל סיכוי להוכיח טענותיו להעדר חבותו האישית לפי נסיבות המקרה, ובכך יש כדי להצדיק במכלול הנסיבות מתן יומו בבית המשפט ע"י ביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד.
יש לזכור, כי אין בשלב זה חובה להראות כי המדובר בהגנה איתנה ובטוחה אלא די בהגנה אפשרית, ולשם כך יש לאפשר למבקש לעתור בבקשה למתן רשות להתגונן שתתברר לגופה.
יוער, כי אף שלמשיבה ישנן כמובן טענות נגד, לחיובו האישי של המבקש, אין מקום לקבוע ממצאים שבעובדה בשלב זה, ואין בעצם קיומן של טענות נגדיות כדי לשלול הגנה אפשרית. יש לאפשר אפוא למבקש להעלות טענותיו במסגרת בקשת רשות להתגונן, אשר תידון לגופה, דיון במסגרתו יוחלט האם אמנם עומדות טענות המבקש בבחינת טענות הגנה הראויות להתברר.
לפיכך, פסק הדין שניתן כנגד המבקש יבוטל כאמור בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 2,500 ₪, אשר ישולמו לה בתוך 30 יום.
בקשת רשות להתגונן תוגש בתוך 30 יום.