עיריית אשדוד נ' כהן

החלטה

1.התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב בהוצאה לפועל ובקשה להארכת מועד בצידה.

המדובר בתביעה לתשלום הסך של 4,663 ₪ בגין חוב גנים של בן המשיבה, אייל כהן.

המשיבה הודיעה כי אין בדעתה לחקור את המבקשת על תצהירה וכי ניתן ליתן החלטה על יסוד הכתובים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, ומתוך ההלכות הנותנות בסוגיה זו, דין בקשות המבקשת להתקבל, כפי שיפורט להלן.

2.המבקשת טוענת כי בגין חוב הגנים שנוצר על שם בנה אייל, עבור השנים 2000-2001, נקטה המשיבה בעבר בהליך במסגרת תיק הוצאה לפועל משנת 2002, שמספרו 25-02524-02-6, ובשנת 2005 הגיעו המבקשת ובעלה להסדר עם המשיבה לסגירת התיק ע"י תשלום החוב בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,874 ₪ (חוב- 4,242 ₪ והיתר שכ"ט והוצאות), ובפריסה ל-4 תשלומים.

כעת, וככל הנראה מאחר ולא עודכן התשלום, פתחה המשיבה בהליך נוסף לגבייתו של אותו חוב אשר כאמור שולם זה מכבר.

באשר להארכת המועד, טוענת המבקשת כי על אף שהתיק נפתח בשנת 2009, הומצאה לה האזהרה בתיק רק בשנת 2013, ואולם אז, סברה כי המדובר בהליך המופנה לבעלה מאחר וכלל דרישות וההליכים למול המשיבה התנהלו כנגד בעלה ולא כנגדה. זאת ועוד, משהתברר למבקשת כי אמנם המדובר בתביעה המופנית אליה, פנתה מחמת חוסר הבנת ההליך בבקשה לכב' רשם ההוצל"פ בטענת פרעתי, תחת הגשת התנגדות. רק לאחר שנדחתה בקשתה, פנתה להתייעץ עם עו"ד שהבהיר לה כי עליה להגיש התנגדות וכך עשתה.

3.בתגובתה טוענת המשיבה כי אין מחלוקת כי האזהרה הומצאה לידי המבקשת ביום 5.1.10 ובהעדר כל טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות די בכך כדי לדחותה.

לגופה של התנגדות טוענת המשיבה כי אין שחר לטענות המבקשת שכן אין המדובר בחובות חופפים, ומסיבה זו אף נדחתה בקשתה בטענת פרעתי. אמנם, אף ההליך הקודם בהוצל"פ, שנפתח בשנת 2002, יסודו בחוב גנים של הבן אייל, ואולם, התשלום ששולם בגין ההליך הקודם, שולם רק על חשבון חלק מן החוב.

4.תחילה, באשר להארכת המועד, יובהר כי לא ברורה טענת המשיבה בדבר מסירת אזהרה למבקשת עוד בשנת 2010, שעה שמהחלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 30.5.13 עולה בבירור כי המועד האחרון להתנגדות חל ביום 25.4.13, ואילו ההתנגדות הוגשה ביום 28.5.13, דהיינו באיחור של כחודש ימים.

המשיבה לא צירפה כל אסמכתא לתמיכה בטענתה, לרבות ובמיוחד לא אישור מסירת האזהרה.

המבקשת הסבירה כי לא נקטה בהליך הנכון מחמת חוסר ידע, ולכן פנתה בבקשה בטענת פרעתי, במסגרתה העלתה את טענותיה. ביום 16.5.13 ניתנה החלטת כב' רשם ההוצל"פ הדוחה את הבקשה.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי דבק בהתנהגות המבקשת זלזול בהליך או כי זנחה אותו, אף כי נקטה באופן פעולה שגוי, ובנסיבות אלה, יש לבחון את בקשתה בראי הפסיקה הרלבנטית, לפיה נלקחים בחשבון במקרה דוגמת זה מכלול שיקולים, לרבות משך האיחור, נתוניה האישיים של המבקשת, והשאלה האם נפגע אינטרס ההסתמכות של המשיבה. במקרה כזה, בו לא ניתן לומר כי צמח אינטרס הסתמכות, גם לנוכח מועד המצאת האזהרה המאוחר מאוד למועד פתיחת התיק, יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).

ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

הדברים נאמרים שכן, כלל ידוע הוא כי בקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת ולשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים, שכן התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש.

ר' רע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי (ניתן ביום 3.1.13, טרם פורסם).

וודאי נכונה הלכה זו מקום שעסקינן בהארכת מועד לשם שמיעתו של הליך בו טרם קיבלה המבקשת יומה בבית המשפט, בשונה מהארכת מועד המתבקשת בגלגולו השני של הליך, כבערעור.

5.בתגובת המשיבה לא מצאתי כי יש לסתור בשלב זה טענות המבקשת, בהעדר תשובה של ממש לטענותיה בדבר סילוק החוב זה מכבר, עוד בשנת 2005, והמשיבה לא הציגה כל אסמכתא בעניין זה, על אף שמודה היא כי החוב הנתבע במסגרת זו יסודו באותו חוב נשוא התיק הקודם.

כנגד זאת, צירפה המבקשת אישורים על סגירת תיק ההוצאה לפועל הקודם, שכאמור נפתח אף הוא לגביית חוב גנים עבור הבן אייל, גם לשיטת המשיבה, סגירה שבוצעה לפי בקשת המשיבה, הזוכה בתיק. כן, צירפה המבקשת פירוט התשלומים ששילמה כטענתה לסגירת החוב וכן הודעת המשיבה כי החוב סולק ועל כן התיק נסגר.